מה צריך שתהא ברכת בדיקת חמץ לבטלה?

להלבן

צר לי שלא זכיתי לעיין בשו"ע הרב. ואם יש לו כאן שיטה חדשה הרי שהדבר מעניין. אעיין ואומר לך אם זכיתי להבין דבריו.


אבל כל זה אינו משנה כהוא זה את דברי דלעיל שאין צורך להגיע לדברי השו"ע הרב וגו' אלא הכל מתבאר בשופי על דרך הראשונים. ומספר הערות:

מדוע מברכים?
פליאה בעיני שהבאת דעת אלה שהברכה על הביטול הרי פשוט לכל מי שמעיין בלשון מרן והרמ"א שלדעתם הברכה היא על הבדיקה וז"ל: קודם שיתחיל לבדוק יברך וכו' דהיינו כדי שיהיה עובר לעשייתה וכך מהרמ"א שמתיר לברך רק כל עוד לא סיים הבדיקה וראה במ"ב על אתר שהביא שא-י-ן מברכים על ביטול כלל, משום שאין מברכים על דברים שבלב. אלא הברכה היא על הביעור ב-לב-ד שסופו למחר.

מדוע לא מברכים, לפני י"ד?
דברי הם דברי ביאור הגר"א האומר שרק בי"ד מברכים משום שיבער רק למחר. וכך אי"צ להגיע לגזירות סתם. למעשה יש כאן עקביות בשיטה אותה פוסק המ"ב להלכה.

אמנם להלכה שנינו מסכימים, אך העקרון של הדברים שהבאתי הינן על דרך המלך שהובאו להלכה ואי"צ להזדקק לכל מיני דעות אחרות או אלה שאינן להדיא בשו"ע. אולי אתה צודק שלפי שו"ע הרב הכל מסתתדר. אך טענתי שגם בלי שו"ע הרב הכל מסתדר ולמעשה השאלה בכלל לא שאלה אלא נובעת מחוסר עיון.

מרנן,

כלומר, המשנה ברורה והגר"א הם דרך המלך שלך? נראה שהלבן הוא איש שלחן ערוך הרב בפורום

תוקן על ידי - מסתברא - 4/16/2003 4:55:07 PM

מרנן
א) אין שום מחלוקות בנושא שהברכה היא על הבדיקה, הדיון הוא רק מדוע מברכים בלשון על ביעור חמץ, ומבאר הרא"ש פ"א סי' י: "ותקנו לומר על ביעור חמץ לפי שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל והיינו ביעור לחמץ שאינו ידוע לו". טעם זה מובא בטור ובשלחן ערוך הרב, וזוהי דרך המלך. והטעם שלא הסתפקו בטעם שזוהי התחלה לביעור שביום, כי אז יהי' הפסק גדול בין הברכה לתחלת עשיית המצוה למחרת. ולחכם כמוך יספיק הקיצור.
השיטה שלא מועילה הבדיקה שקודם י"ד, כי עיקר התקנה היתה על יד, היא היא שיטת המ"א ושלחן ערוך הרב, והדעה הב' היא שיטת הפר"ח. ומה שהמשנה ברורה הולך לפעמים בשיטת הגר"א, כבר נידון באשכול אחר, וכתב בזה גם מסתברא.
ולסיכום: שיטת הרא"ש והטור, המובאת רק בשלחן ערוך הרב (ולא בשו"ע הרגיל, כי שם לא מובאים טעמי ההלכות) איננה כלשונך "כל מיני דעות אחרות" כי אם היא היא דרך המלך ובה נעלה מעלה מעלה.

כבוד מרנן ורבנן שיחי'

עד כדי כך לא שיערתי, שהרי לפי הכינוי והתואר שתיארת לעצמך דימיתי בנפשי שאין צריך לבדוק אחריך בדברי הגר"א.

אמנם אח"כ בדקתי מה שכותב בסי' תלו ס"ק ב (הטעם שלא יברך קודם יד): כמו שכתב הרא"ש ותקנו [לומר] על ביעור חמץ לפי שמיד הוא מבטל ומצניע את הידוע לו עד שעה ה', ואז מבערו, ועל עסק זה נתקנה הברכה.

והרי את הלשון הזה הבאתי משלחן ערוך הרב (והרי זה לא הדבר היחיד שבו תואמים שיטותיהם של בעל התניא והגר"א בהלכה), ואתה מה לי כי תלין עלי על אשר הבאתי את דברי שלחן ערוך הרב? ומדוע לא כתבת בפשיטות: מצאתי לו חבר הרא"ש והטור וגם הגר"א!?

וכדי שלא אחשוד בך בעיוות, מצאתי ראיתי שמעולם לא עיינת בדברי הגר"א, כי אם בדברי המשנה ברורה, שכתב כדבריך, וכתב בשעה"צ שהמקור הוא בגר"א.

אמנם לא התכוין בזה המשנה ברורה לומר שהטעם הזה למד מהגר"א, שהרי הטעם הוא ברא"ש ובטור ובשלחן ערוך הרב ובגר"א (ופלא גדול ששינה מדברי כולם, והשמיט את מה שכתבו לענין ביטול, ועשה זאת לטעם הידוע לו), כי אם על העובדה שהגר"א מביא את הטעם הזה לענין אי אמירת ברכה קודם י"ד.

וגם בזה איני יודע מדוע מיאן בטעם הכל בו סי' מח (ו, ד): "שאין מברכין, אחר שאין זה בעור ממש אלא באור ארבעה עשר". אמנם בשלחן ערוך הרב מביא בפשיטות את הטעם האמור בכל בו, שהוא הוא מקור הלכה זו שברמ"א.

ותמה תמה אקרא עליכם מרנן ורבנן, הכי זהו דרך חכמינו, שכאשר אני מביא את הטעם המובא ברא"ש ובטור ובשלחן ערוך הרב לענין לשון הברכה על ביעור חמץ, וכאשר אני מביא את הטעם שלא לברך קודם יד, כאמור בכל בו ורמ"א ושלחן ערוך הרב, הכי על זה היו דבריך שאין זה דרך המלך?

הלבן

א. בדברי על דרך המלך פשוט שהתכוונתי לשו"ע והרמ"א משום שהרי עליהם אנו דנים. ואשר מלשונם משמע שהברכה היא על הבדיקה וכן שאר הערות.

ב. כל עניין של 'דרך המלך' תלוי במה אנו דנים אם דנים על דעת שו"ע הרב עצמו ראוי להביא מדבריו ואם על מרן והרמ"א ראוי להביא מדבריהם שלהם או פרשניהם. וברור ששו"ע הרב ראוי גם לעיון בפני עצמו אבל אם דנים על הרמ"א והשו"ע יש להיצמד לדבריהם ואם בשו"ע הרב יש למוד על דעתו קודם כל מתוך דבריו שלו.

ג. פליאה שלא ראית לבדך שלא ציינתי הגר"א לעניין הראשון של טעם הברכה ואיני מבין תלונתך. כפי הנראה את העקביות יש לייחס למ"ב עצמו. ואשר לדעת מרן והרמ"א יש ללמוד על דעתם מדברי עצמם לפני שכופים על דבריהם דעות מראשונים ואחרונים אחרים וכאמור לעיל. זה העיקר.

יתירה מזו אני מחזיר לך פליאה על פליאה: עיינתי בדברי שו"ע הרב ושאפילו הוא הביא את שני הטעמים מדוע מברכים ולפי הטעם השני היינו שהברכה היא על הבדיקה אלא שמסתיימת בביעור למחר. ראה שם. ומאחר שכל הדיון הזה אינו אלא כדי להצביע על העובדה שהבדיקה היא חלק ממעשה הביעור הרי שאין זה משנה שהביא טעם נוסף שאתה ציטטת.

ד. באשר לדעתו על עניין טעם הבדיקה נראה לי לאחר העיון שבאמת הולך בדרכו של הרמב"ם ע"פ הגירסא הראשונה שהביא הכס"מ. היינו שמחלק בין חמץ ידוע לשאינו ידוע. ומשמע שהבדיקה היא באמת מדרבנן משום שהיא על חמץ שאינו ידוע. שזה מתאים גם לאחד השיטות של פירוש הכס"מ שם ברמב"ם.


תוקן על ידי - maranan - 4/18/2003 12:03:58 AM

תוקן על ידי - maranan - 4/18/2003 12:11:21 AM

למרנן:

תודה על סידור הדברים באופן בהיר. אך כמה הערות:

א. השאלה האם בדיקה הינה חלק מדין הביעור הרי היא עצמה תלויה בדעות השונות. דהיינו עם זה דרבנן וכו' הרי שזה דין בפני עצמו שאינו קשור להלכת הביעור.

ב. דווקא לפי הרמב"ם משמע שהבדיקה הוא דין נפרד ומדברי סופרים. (אך זה תלוי בגירסאות ובתירוצים של הכס"מ שם.) וכאמור אם זה דין נפרד הרי שאין הבדיקה עצמה מדין ביעור.

ג. עם זאת אני מסכים עמך שבשו"ע משמע שזה כן דבר אחד.

ד. יש לך תנא דמסייע והוא הלבוש וז"ל: "טעם שמברכים על ביעור חמץ אף שאינו אלא בודק וכו' לפי שבדיקה זו היא תחילת הביעור ותכליתו שהרי אין הבדיקה מצווה אלא הביעור מהבית כל שמוצא ונודע לו וכו' ע"כ. וזה נדמה לי בעצם מה שרצית להגיד.

ד. הגיע הזמן שכמה מחברי הפורום כאן יחדלו עם המנהג המגונה לרוץ לנסתר כל פעם שאין תשובה מיידית בנגלה. תחשבו קצת קודם ותשתמשו עם השכל והידע שלכם לפני שרצים לנסתר. (דרך אגב האם יש קשר בין אי-חשיבה לריצה ל'נסתר' או שזה מקרי?)

מוישה

הדרך היחידה לתקן את הנסתר, הוא לבארו כך שיהיה נגלה ולא יוכל לשמש יותר כמחבוא אלא כמבהיר.

מרנן
א. הטעם שתחלת הביעור הוא הביטול ושלשון הברכה על ביעור חמץ נמשכת על הביטול והביעור שלמחר, מקורו כאמור ברא"ש, ומובא ומבואר בב"י רס"י תלב, ובגר"א ובשלחן ערוך הרב. וכתבתי שלפי טעם זה מובן לשון ברכה זה גם כאשר לא מוצאים כל חמץ, ולמחר אין שורפים כלום. ומ"מ יכול להתקיים לשון ברכה זה על הבדיקה והביטול עכ"פ. וכתבתי גם שטעם זה שמקורו ברא"ש ומבואר בב"י ובשו"ע הרב ובגר"א הוא דרך המלך. ואחרי כל זאת אבקש להבהיר לי שוב: משהו לא מובן כאן?
ב. אח"כ הוספתי, שמ"מ נהגו להניח פתיתים, וכותב הרבי בביאורו להגדה, שאז בודאי יוכל לשרוף החמץ בבוקר, ויהי' שפיר יותר לכל הדעות. משהו לא מובן כאן? שדחף אותך לדחות כל האמור לעיל בסגנון שאין זו דרך המלך?
ג. הטעם שלא מברכין על ביטול, שהבאת מהמשנה ברורה, אין זה אלא העתק דברי הב"י בריש הסימן, שמבאר בזה את דברי הרא"ש, ולא כדי לחלוק עליו, כי אף שאין מברכין על הביטול הוא נכלל בלשון ביעור חמץ.
ד. כלל לימוד ההלכה הוא, שהמחבר ורמ"א אין כותבים טעמי ההלכות, וסומכים על הטעמים שהביאו בב"י וד"מ בשם הראשונים, וכך גם כאן הביא הב"י את טעם הרא"ש, ועפי"ז ביארתי בפשטות את ההלכה, ומה לא נראה לך בזה?
ה. בשלחן ערוך הרב סי' תלג קו"א ס"ק ג כותב דלא קיי"ל כדעה זו שאין עוברים מהתורה על חמץ שאינו ידוע, אלא כמשמעות הגמרא שאם עדיין לא ביטל אזי הבדיקה היא מהתורה ואין הנשים וקטנים נאמנים עליה. ומביא כן מהר"ן ופרי חדש ועולת שבת ואליה זוטא וטור ושו"ע ועוד. וכיון שלא הסברת את הקשר בין השיטה שאין עוברים על חמץ שאינו ידוע ובין צירוף ב' הטעמים לבדיקה, לא אדע מה אדון בה.
ו. ובענין ב' הטעמים לבדיקה, הנה למעשה פשוט שגם הר"ן ס"ל הטעם שבתוס' ריש מכילתין שלא יבוא לאכלו, שהרי התוס' מביא כן מהגמ' (י, ב) ואתי למיכליה. וכן מביא התוס' לקמן (י, ב) ד"ה ואם, מוכיח כן מההלכה שבודקים גם אחר המועד שהוא כדי שלא יבוא לאכלו (ולא שייך בזה טעם הר"ן). ולאידך גם בתוס' ריש מכילתין מרומז הטעם שבר"ן, שכתב בטעם השני "שאני חמץ שהחמירה בו תורה לעבור בבל יראה ובל ימצא החמירו חכמים לבדוק ולבערו". והטעם שמוכרחים גם לטעם זה, כי על טעם שמא יבוא לאכלו אין מברכין (שלכן אין מברכין על בדיקה שאחר הפסח, שאין מברכין על ביטול חשש תקלה, כמבואר בסי' תלה ובשו"ע הרב שם ס"ד). ולכן ביאר הרב שאין מחלוקת בין הר"ן והתוס', כי אם: ומפני ב' דברים נזקקו חכמים לכך. משהו לא מובן כאן?

מוישה
מה שכתבת בהערתך הראשונה כבר נתיישב ממילא, כמדומה. אמנם הדקירה שכתבת בהערתך השניה, לא הצלחתי לעמוד על דבריך. ואולי תפרש את דבריך. או אולי יותר כדאי שלא.

על ברכת הבדיקה כבר דובר למעלה וכפי שהורוני השאירו לבדיקתי מקומות שמכניסים בהם חמץ שלא נבדקו ונוקו.

אך נתקלתי בבעיה שעדיין לא זכיתי לכך שאור הנר לא יפריע לי בבדיקה לעומת אור החשמל [עלעקטרי ] ואפילו בחורין וסדקין. אמנם בפינות הארונות שאור החשמל לא מגיע אליהן, היה שייך שאור הנר יהיה עדיף על החשמל. אך מקומות אלו לא השאירו לי וממילא שבתי לחשש ברכה לבטלה שלכאורה נתקנה דווקא על הבדיקה "לאור הנר"!

לפי מה שלמדתי מרבותי

כל הענין של מכירת חמץ ובדיקת חמץ מבטאים את הריחוק של עם ישראל מכל ענינו של החמץ.
ואיננו נמדד רק באופן ההלכתי.
שהרי מספיק הביטול.ועיין בר''ן באריכות בתחילת פסחים ובמחלוקת רש''י ותוס' שם.
אין כונתי שיש פה רק ענין חברתי גרידא,אלא שזהו עומק הענין שמאחורי הדברים,הטעם הפנימי.

כך יובן גם הענין של כל תהליך ההחמרה ההולך וגובר מדור לדור בהלכות פסח.

כל טוב.

פשר הכינוי  - ירמיה לא -על שם הפרק הזה בתנ''ך.

סליחה מכל המדיינים החשובים (שחלקם עדיין פעיל כאן מידי פעם), נראה שבמהלך הדיון לא שמתם לב לעובדה אחת פשוטה. בזמן חז"ל לא היו מנקים את הבית לפני פסח, וכל עניין הניקיון הוא דבר חדש.
אכן נתחבטו הפוסקים האם באמת אחרי הניקוי המלא של הבית יש טעם בכלל לבדיקה , ויש שכתבו שבגלל זה החל מנהג הנחת הפתיתים, אך כמובן שזה דחוק. הגר"ש דבליצקי למשל כתב, שיש להשאיר איזו מגירה לא נקייה שעליה תחול הברכה .
ומה שכתב ווטו על אור החשמל אכן  החזו"א והגר"ע יוסף התירו לבדוק בפנס חשמלי ואין בזה בעיה