בערב החג סיימנו שבועיים וחצי של תעסוקה מבצעית בגזרת בנימין. לאחר היעדרות של שנתיים משירות המילואים עקב שהותי מעבר לים, עניין אותי במיוחד לראות מה קורה ביחידה שלנו לאחר קיץ ההתנתקות ולאחריו מלחמת לבנון השנייה, במיוחד בהקשר של החיילים הדתיים.
היחידה היא גדוד 'חי"ר מיוחד' שקלטה בעבר חיילים מחטיבות החי"ר הסדירות גולני, גבעתי והנח"ל ובשנים האחרונות קולטת רק חיילים מאחד הגדודים בגולני (מתוך התפיסה הנוכחית שעדיף, מבצעית וחברתית, שחיילים ישרתו במילואים עם חבריהם מהשירות הסדיר).
באופן כללי אחוז ההתייצבות לשירות, למרות שמדובר בתקופה שכללה את ר"ה ויוה"כ היו קרובים ל - 100%. כל ההיעדרויות היו באישור מראש (חופשת לידה, שהות בחו"ל, שני חילונים שנסעו לאומן וכיו"ב).
מה קרה מאז עם החיילים הדתיים?
במקרה או לא, עלה אחוז החיילים בפלוגה באופן ניכר והם מהווים כיום כשליש מהחיילים. רוב החיילים הדתיים הם בוגרי ישיבות הסדר, ורובם של אלו בוגרי ישיבות ביש"ע (אם כי לא מהקיצוניות שבהן). בסגל הפיקוד של הפלוגה כ 80% הם חיילים דתיים (כאשר ב - 20% הנותרים כלולים דתל"ש ו'מתחזק'). חלק מהם הם בוגרי ישיבות הסדר שכלל לא עברו קורסים פיקודיים ובכל זאת מועדפים על פני לוחמים ששירתו שירות מלא, עברו קורסים פיקודיים ואף תיפקו כמפקדים.
כשניסיתי 'לחמם' כמה מועדים לפורענות (תושבי התנחלויות קיצוניות במיוחד) ולהתפלא על כך שהם ממשיכים להגיע למילואים אחרי מה שהצבא עשה, השיבו לי הללו שלמרות הכעס והכאב אין לנו צבא אחר וזה הצבא ששומר עלינו וכו', ולכן הם ממשיכים לבוא.
בתקופת ההתנתקות הגדוד נקרא לתעסוקה מבצעית בגבול הצפון כאשר כוח סדיר שפעל שם והוחלף על ידו בכדי שישתתף בהתנתקות. ככלל לא היו סירובי פקודה ביחידה, אך המג"ד שיחרר כמה חיילים שביקשו זאת מצפונית מתוך הנחה שעדיף לוותר להם פעם אחת ולקבל אותם בשנים הבאות (בבחינת חלל עליו שבת אחת וכו').
כ"כ מסתבר שצה"ל כבר האריך דה-פקטו את אורך השירות הצבאי במסגרת ההסדר, ע"י שיבוץ החיילים ליחידת המילואים כבר בתקופת השל"ת וקריאתם לשירות מילואים בתקופת שיעור ד'-ה', מה שבעצם מאריך את השירות בעוד חודשיים ביחס למצב בעבר (אז השיבוץ למילואים נעשה רק לאחר תום השל"ת).
איני יודע מה קורה ביחידות אחרות, אבל לפחות ביחידה הזו שמשקפת לענ"ד יחידות חי"ר מקבילות איני רואה שום ירידה במוטיבציה של חיילים דתיים לרבות מתנחלים (ואדרבה...).
 |
|
|
