עגלה ערופה

מעשה עגלה ערופה ידוע. המקרה, מוצאים אדם אשר יש להניח כי מת על ידי רצח.

התגובה: על עם ישראל להביע הוקעה למעשה הרצח והיות והרוצח אינו מצוי, הרי שיש למצוא דרך מיוחדת לבטא את ההתקוממות לרצח.

אחריות הביצוע: זקני העיר הקרובה, עליהם מוטלת האחריות המוסרית להוקיע את המעשה, כי הם הקרובים ביותר לזירת האירוע.

דרך האיזון: לוקחים עגלה, חיים צעירים, ולהבדיל משחיטה, עורפים את ראשה בדרך רצח והרג. כך מסמלים במעמד מכובד, את עיקרון העוול של גדיעת חיים באיבם, של חיים שהיו אמורים להמשיך. [אולי יש כאן גם היבט, של רצח של מי שלא יכל להתנגד, שהרי המקרה הטיפוסי קורה בדרך כאשר ההולך הולך לתומו והרוצח מסתתר או אורב].

תוספת הנצחה: ההמשך לעריפה, במקום אשר נערפה העגלה לא יזרע ולא יעבד, לאמור: מקום עם רצח ואיבוד חיים לא ימשיך ולא ראוי שיתקיים ויועיל.
[יתכן ועניינו הנצחת החיים ומעין קדושת החיים ואנדרטת זיכרון למקרה הרצח, צ"ע]

יש צד שהסמל של העריפה מהווה כסמל למה שהיו אמורים לעשות לרוצח, אך המשמעות היותר פשוטה היא כנ"ל.


על כל פנים זו שאלתי:
מלבד כל השאלות המעורבות לעיל, מה דעתכם על השאלה הבאה, האם ביטוי כזה לרצח, היה קביל אילו היה נאמר ע"י בית המשפט.

כלומר, מי שיכול לענות בכנות, מה היה מגיב על הוראה זו, אילו ניתנה בבית משפט, יענה נא לצורך העניין.

ווטו, תודה

השאלה מתייחסת אכן לכל מישור.

חברים, ובעל עגלה בפרט (שכן תאר לך היו עורפים העגלה שבבעלותך), דברו כי אנוכי רואה

http://odyssey.org.il/209309

מבחן

(אלו שאלות היו פעם בפורום! ואלו נושאים!)

יש כאן כמה נושאים שכולם ראויים לבחינה.

א. הצעת הסבר סמלי למצות עגלה ערופה. זה הסבר יפה מאד. האם הוא הכרחי ואין בלתו? בזה הייתי מסתפק יותר. מצד שני, הדברים עושים רושם נאה ועשויים להיות אמת. (רק רציתי להעיר ש"אפשר" אינו "מוכרח").

ב. הצבעת בדבריך על ההבדל הגדול בין בית משפט מודרני לבין ההלכה. ההלכה אינה מסתפקת בהוצאת הצדק לאור. היא גם תובעת טכסים. ולפי שיטתי, וכמדומה לפי שיטת הרמב"ם, החינוך מושג על ידי טכסים ולא רק על ידי הסברים. הרי לא כולם חכמים, לא כולם פילוסופים, ולא כולם, לצערי, חברי עצכח.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

אם נצא מנקודת הנחה שהן בית משפט מודרני והן ההלכה אמורים להתייחס למקרים המובאים בפניהם ביחס למצב המציאות האנושית החברתית והתרבותית כמו שהיא. מה הטעם בטכס שכבר חז"ל כשנוכחו שפני החברה השתנתה ומעשה הרצח כבר לא היו בבחינת מעשים  נדירים יוצאי דופן, בטלו אותו, כמאמרם "משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה" הטכס לא בטל מן העולם מעצמו-אלא שבני האדם העבירו אותו מן העולם - אם כן נשאלת השאלה אם חז"ל הגיעו למסקנה עוד בזמנם שאין טעם בטכס במצב בו אין המציאות החברתית האנושית עונה על הקריטריונים אשר מציבה אותה כרלוונטית - למה שבית משפט העוסק במצב בו המציאות החברתית האנושית מלאה ברוצחים ובנרצחים אשר רוצחיהם אינם ידועים, יתיחס ברצינות לטכס שכזה ?