החטא ועונשו, שתי גישות (מקרא, פילו')

דיוטימה

הקשית לשאול. אך שתי הערות.

א. איני יודע אם הנביא היה צריך להאבק נגד תפיסה תיאולוגית שהיתה שלטת בעם, או נגד תפיסה שהיתה מבוססת על הפסיכולוגיה של העם - זאת בהתאם לגישה הפסיכולוגיסטית שהצעתי.

ב. שינוי תפיסה דתית מתבצע לעתים קרובות באופן לא מודע. כלומר, האדם שזכה להארה חדשה רואה מכוחה את המקורות שלפניו בהבנה מחודשת. הוא אינו מסוגל להבין או להאמין שפירושם הוא הפירוש שהיה, אולי, קלאסי במשך עשרות או מאות שנים. השיכנוע הפנימי שלו, האמת שנתגלתה לו, מחייבים הכנסת שינויים בכל מערך האמונות והדעות שלו. והוא מתאים את המקורות שלפניו לתפיסתו באמצעות טכניקות פרשניות.
כל המפעל הגדול הזה מתבצע לא במודע, וחוקרים למיניהם מנתחים אותו במרץ ומצביעים על מרכיביו.

הגישה הזו שהצעתי מאוששת כמדומה בידי ניתוחי אירועים בספרות המחקר, מוויליאם ג'יימס וגרשם שלום (פרקי יסוד, על היסוד המהפכני שבדת) והלאה.

אם הוא בר יישום לגבי השאלה שלך, הרי התשובה לשאלתך. ברגע שהנביא יהיה משוכנע שהוא יודע כיצד נראה הגמול, זו מניה וביה גם כוונת התורה. הפסוקים? צריך לפרשם ולדעת למה הכוונה בהם.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לדעתי שכר ועונש תלוי בקשר בין אדם ובורא עולם אם החטא היה על בסיס תאוות הקדוש ברוך הוא יכול לותר לו כי מי כמוהו יודע כי יצר לב האדם רע מנעוריו אבל על חילול השם שזה כבר התגרות בבורא זה חמור מאוד שזה אומר ניתוק מוחלט ועל זה כבר יש עונש כבד עד לתשובה שלמה כמובן שגם על תאוות צריך תשובה אבל מי כאבינו מלכנו יודע לחמול על עוללנו וטפינו אם הקב"ה יודע שליבנו איתו רק קושי השעבוד הוא המדרדר אותנו אז בחמלתו אני מאמין הוא ימחול לנו מחילה כאב רחום וחנון כל זה אידיאולוגיה שלי ללא אחיזה מציאותית במקרא וא באחרונים אבל זו היא השיטה המחזיקה אותי לבלתי התנתק מעול מלכות שמיים וכמובן שזו ברירת מחדל אבל עדיפה מיאוש מוחלט העלול לחדור לנפש האדם באם יצור נתק ח"ו עם אלוקיו

בעל_עגלה: החטא ושכרו או החטא ועונשו? 30/3/2003

יודעים אנו עד כמה עניינה של התשובה מושרש בעקרונות היסוד של היהדות .
הבעיה היא שאין תשובה באין חטא .
על כן תשאל השאלה : האם החטא הוא הכרחי ?
האם החטא הוא אולי, אפילו - חיובי ?

ידועה השאלה (שכבר הוזכרה פה) מה פירוש המילים "מתרצה בתשובה" .
והרי הקב"ה אמור ,"לקבל" תשובה , "להסכים" לה אבל להתרצות ? להתרצות במצב ה"דיעבד" של התשובה ?

מצינו גם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא .
וכאן שואל הבן : אם, היפוטתית, ימצא אותו צדיק נדיר ביותר, אשר זכה ולא חטא, האם נאמר לו שיחטא, על מנת שיזכה לתהליך התשובה ?

("תשובה" במאמר המוסגר, אין הכוונה למונח המילולי הצר . תשובה פירושה עלייה, לאחר ירידה, לאחר עליה, לאחר ירידה . אותו תהליך הכרחי אשר הוא חלק בלתי נפרד מתפקידו של האדם בעולם .)

רואים אנו כי ברוב תקופות ההסטוריה היה עם ישראל (כעם) שרוי בחטא . החל מדור המדבר וכך לאורך כל הדורות עד דורנו אנו . האם אין צורך למצוא הסבר מתקבל על הדעת לעובדה זו ? האם יתכן שהנהיג הקב"ה את עולמו באופן שכזה ?
מה הוא אפוא אותו תפקיד של החטא ?

ואמנם שאלה זו נידונה כידוע בספרי תורת הנסתר ככלל ובספרי תורת החסידות בפרט (אכן מעניין מדוע לא נידונית סוגיה קשה זו בישיבות החסידיות וצ"ע) .
אלא שאנו בפורום רציונאליסטי זה, אל לנו להסתפק בתשובות מיסטיות אשר מקורן בתמהונים משבשי דרך ופסולי חיתון.

אם כן נחזור ונשאל : האם ניתן למצוא מעלה בחטא ? האם עלינו להצטער על חטאינו או שמא דווקא לשמוח בהם ?

*****
איקה:

או: החטא הוא העונש

ואז מה קורה למשמעות "התשובה".

בשאלה : ונניח שימצא אדם שלא יחטא,אתה למעשה מבטל את התורה, התורה ניתנה לאדם האנושי,שלא יוכל להגיע לשלמות המוחלטת,משה שהגיע למעלת השלמות הגבוהה ביותר, גם הוא חטא- ועליו נאמר שגם המשיח לא יהיה גדול ממנו במעלה, התורה ניתנה לבני אדם לא למלאכים.

על הכובש את יצרו נאמר "לפום צערא אגרא" ששכרו הוא לפי גודל צערו במושלו בנפשו,זו לא עליית מדרגה מבלי לחטוא?