לא רואה את הייחס בין מה שכתבת לבין מה שכתבתי.
פעם היה מקובל שיהווה עצמו נותן- או מצווה לעשות- עונש קיבוצי, נכון?
היום לא.
למה?
כי התפיסה האנושית השתנתה, אז יהווה התאים את עצמו.
כך יהיה לגבי הדת.
היום לא מקובל שאבא או מלך יחדור לצלחת או ללבנים של בניו או נתיניו או יכפה על נתיניו לחשוב עליו ולהרגיש משועבדים לו או מחוברים אליו, אם לא בא להם. אז שיהווה יתאים את עצמו.
מי שרוצה לעבוד את האל, או אפילו אם תאמר שבזה יהווה לא יתאים את עצמו והוא ממשיך לחייב בפסאודו בחירה חופשית (משחקי המילים הללו מזכירים לי את הדרשה החז"לית על המילה "בפרך" - בפה רך, הסיפור עם פרעה שמתחיל ב'התנדבות וולנטארית וכיפית שהופכת מהר מאוד לעבודת פרך שממנה אין לברוח), יעשה זאת בדרכו שלו. הוא יכול, אם ירצה, להתייחס לתנ"ך/הלכה כאל המלצות שחלקן עבדו יפה כבר הרבה זמן.
|
|