|
|
| נשלח ב-30/3/2008 14:31 |
 |
| |
שחרית,
ברוכה השבה ולא ממרחקים כי אין מרחקים בוירטואליה! אני מקווה שלא נצטרך לסערות כדי לזכות בדברייך השקולים.
אכן תוקנו הערות בעלות עוקץ בשולי הודעתי בעמוד הקודם, עקב דברייך. [היה ויכוח אם לתקנן בגין פניית ימ"י באישי, אך עקב אשכולו נחלשו הקולות שבעד היענות עד שהגיעו דברייך המאוזנים והרגועים והכריעו את הכף.]
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2008 14:44 |
|
| |
ירוחם,
איך עולה בדעתך שנקב בשם הבחור ? (זה מתאים אולי לישיבת "הישוב החדש") ומה טעם צריך להמציא ? הסיפור ידוע בקרב תלמידי כפ"ח, ובנוסח שכתבתי, ומחזורים רבים שם גדלו עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2008 15:54 |
|
| |
שחרית,
מה הוא המובן הפנימי של המילה "שפה"?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2008 00:54 |
|
| |
שחרית
הסיפור שהבאת העניק לי מבט לתופעה שלא חשבתי שהיא קיימת.
הרשי לי לשאול:
נניח שמרצה לרפואה היה מתאר, ותסלחי לי על העלאת הנושא שוב, מקרה של תינוקת שהובאה לחדר מיון לאחר שקרה לה כך וכך כמו במקרה של הגמרא.
והוא שואל את התלמידים מה יש לבדוק וכיצד יש לטפל.
האם זה לא ברור שכאן הדברים נעשים לשם לימוד ולשם מצוה, מצוה של הצלת חיי אדם ובריאותו?
(אני מקוה. איני מעלה על דעתי שיש אחרת).
אז מה ההבדל? (בין לימוד גמרא ללימוד רפואה. ואיני שואל על המקרה של רחומי, כי שם התיאור היה חי יותר מדי ושלא לצורך. בגמרא, להבדיל, מובא המקרה בקיצור. תינוקת נאנסה, האם בתוליה חוזרים. כל התוספות הן תמיד בדמיונו החי של הלומד והשומע).
((ומעניין שאצלי, כשחשבתי על דוגמא זו מעולם הרפואה, זה היה הרבה יותר חי ומזעזע מאשר הדיון הגמראי. אולי אני כבר הורגלתי בניתוק הזה בלימוד הגמרא. ואז זו רק שאלה של הרגל?)).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2008 14:24 |
|
| |
מיימוני, תודה על הדוגמה היא באמת עוזרת להבין את השאלה הנידונה.
דומני שכל רופא היה מעלה את הנושא הזה באופן שהיה ברור שמדובר במקרה איום ונורא ויוצא דופן ולא באיזו שגרה רפואית רגילה (ילד שבר את הרגל בעת משחק). רופא שהיה דן באסון של ילדה כזו באופן מקצועי בלבד אינו ראוי לדעתי לתואר רופא.
מובן שבחדר הניתוח עצמו אין הרבה מקום לרגשות ולהערכות מוסריות. מובן גם שאין בידינו לשחזר את הטון שבו נאמרו הדברים בגמרא (או לצורך העניין - באשכול) אבל כשמדברים על נושא כה מזעזע (בין אם בשיעור באוניברסיטה, כמו במקרה שתיארתי ובין עם בשיעור לתלמידי רפואה) אי אפשר להתייחס באופן קר ונונשלנטי או לחילופין בלשון שנשמעת כמו תיאור של פנטזיה מודחקת, וזה להבנתי היה המקרה דנן.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2008 14:50 |
|
| |
ובפקולטה למשפטים?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 01/04/2008 14:49:01
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2008 15:01 |
|
| |
שחרית,
מה הקשר בין הבעת רגשות לבין תואר 'רופא', או 'משפטן'? אתמהה!
אני חושב שבפועל אף רופא לא מביע שום רגש בהקשר כזה, וגם לא משפטן. הכל שאלה של הקשר וקונטכסט. כאשר לומדים נושא כלשהו באופן אקדמי, אז ברור לכולם שעוסקים במקרים אלו ממבט עיוני, ואין בכך משום מתן לגיטימציה או הבעת עמדה משום סוג שהוא. וכך הוא גם במסגרת של דיון תלמודי.
הבעת רגשות בנסיבות אלו נראית מלאכותית ולא משכנעת (סוג של מוסכמה שטחית. כעין התוספת שתמיד מוסיפים לשם יגאל עמיר או ברוך גלודשטיין 'הרוצח המתועב', כדי לצאת יד"ח. וגם שם זוהי קונפורמיות ממש לא משכנעת).
ואם אינך רוצה להתרפא אצל רופא כזה, דומני שלא כדאי לך ללכת לאף רופא עלי אדמות (כמעט). אני הייתי בוחן אותו דרך התנהגותו (המוסרית) והידע (המקצועי) שלו, ולא דרך ביטויים כאלה או אחרים. להיפך, אם הוא היה מבטא ביטוים כאלה הייתי חושב שהוא סתם הולך אחר אופנות ולא הייתי נוטה ללכת להתרפא אצלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2008 15:20 |
|
| |
בעל בעמיו,
גם.
מיכי,
הויכוח בינינו, והוא כידוע לא חדש, אינו נסוב על השאלה האם ראוי להפריד את הדיון התיאורטי הטהור משאר מרכיביו כמו שהוא נסוב על השאלה האם זה אפשרי.
טענתי היא שאי אפשר לקיים דיון "עירום" מהמטען [האישי, הציבורי, הלאומי, האנושי...] שלנו ושהטענה שניתן לקיים דיון אובייקטיבי ונטול הקשרים ואידיוסינקרטיות היא מוטעית.
לגבי דבריך על הרופא, דומה שנוכל לנסות רק להלך אחרי מידותיו של מי שאמר והיה העולם, שבו נאמר: "רופא נאמן ורחמן אתה". נאמן למלאכתו ורחמן על בני האדם. זה לא יתכון בלא זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2008 15:27 |
|
| |
שחרית,
אני בהחלט בעד רגישות מוסרית ומידת הרחמים. אבל הרחמנות על בני האדם אינה בהכרח באה לידי ביטוי באמירות או גניחות בעת שעוסקים בנושא טעון מוסרית. ניתן להיות רגיש ובו בזמן לדון בנושא לגופו באופן שכלי קר ומנותק.
וכפי שכבר כתבתי לך, אם זה לא היה אפשרי (כפי שאת טוענת), אז מה הטענה כלפי מי שעושה זאת? כנראה שאצלו זה כן אפשרי!
אלא אם לטענתך הניתוק שהוא עושה מצביע על היעדר רגישות מוסרית (שהרי אם היא קיימת אז לא אפשרי לנתק), ולכך איני מסכים. בקונטכסט עיוני ניתן לדון בשאלות כאלו באופן קר (ולטענתי אכן כך תמיד נעשה, ברפואה, בהלכה ובמשפט. כמעט אף אחד אינו מקפיד לגנוח כשהוא עוסק בנושאים כאלו), וזה אינו מצביע בהכרח על היעדר רגישות מוסרית.
להיפך, התחושה שלי היא שמי שגונח כל העת עושה זאת לפעמים בגלל היעדר רגישות אמיתי, ולכן הוא מקפיד להחצין רגשות שלא באמת קיימים אצלו. אבל כאן אנחנו כבר באמת נכנסים לפסיכולוגיזציה קשה מדיי לטעמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2008 17:26 |
|
| |
לגבי כותרת האשכול,
אני לא מבין מה הטעם בהמנעות מדיונים 'פוליטיים'.
איזו תועלת יש בכך?
אין זה חלק מהחיים שלנו?
פוליטיקה=יחסים בין בני אדם.
מה יותר לגיטימי לדון בו, אם לא ביחסים בין בני אדם?
מעבר לעיניין זה, אני מציע לעשות סדר.
1. לנסח מה מטרת הפורום (אני הצעתי את שלי בשירשור המתאים)
2. לנסח איך אפשר להגשים את המטרה הזו בצורה הטובה ביותר.
3. לנסח בצורה ברורה ככל הניתן מה הן תגובות שאינן לגיטימיות תוך צידוק לאור מטרת הפורום.
|
|
|
|
|
