רבי,חצר חסידית,חסידות,בית חסידי,מה יותר?

רבינא ורב אשי סוף הוראה (ב"מ)

ומה כתוב ברש"י שם?

מסתברא

לא הבנתי איך באת לדחות את דברי.

הגר"א סבר כמוני שצריך להחזיר עטרה ליושנה, לתקן טעויות שנפלו בפסיקת ההלכה, ולפי דבריך גם לסלק מנהגים חדשים? בזה אני סבור כמותו.

לגבי אמונתו השלימה בזוהר, בזה יש לי ספקות שאיני יודע מה היה עונה עליהם.

האם אתה סבור שיש חובה הלכתית או אינטלקטואלית לציית לכל שיטת הגר"א גם יחד, בנגלה ובנסתר? האם מצאת אצלי חוסר עקביות?

כמו בכל דבר, גם אצל הגר"א וגם אצל התניא, אני מתאמץ ללמוד תורה.
איני מכיר גישה אחרת.

לגבי רבינא ורב אשי, לא הבנתי מה היתה אמורה להיות הראיה ומה הדחיה. האם אשר התכוון לטעון שמניסוח זה, "סוף הוראה", משמע שאין רשות לחלוק עוד? ואילו ברש"י משמע אחרת? (שסידרו את הש"ס שלפנינו מתוך החומר הלימודי, קושיות ותירוצים, שהיה לפניהם)?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

החזו"א פירש סוף הוראה שאין לחלוק [וראה הקדמת הרמב"ם למשנה תורה].

אך מו"ר שאל את א' מתלמידיו -רי"ח ברטלר- מנין ביסס החזו"א את פירושו זה, ולא היה מענה בפיו!

בכל ממלכת ההלכה מקובל שגם המנהגים שנהגו בימי הגאונים ובימי הראשונים ואף בימי המהרי"ל הם גופי הלכות ממש.

כך הובנה ההלכה על ידי שני המחוקקים הענקיים שקמו לעם ישראל, הלא הוא רבינו הבית יוסף ורבינו הרמ"א וכל הפוסקים.

מצד ההלכה יש מנהגי עיר ומנהגי מדינה וכיו"ב.

מקובל עלינו חרם דרבינו גרשם ועוד תקנות.

תוקפם של מנהגים אלו אינם מיוסדים בגלל מקורם בתלמוד, אלא כמו מצות דרבנן חנוכה ופורים, התורה נתנה תוקף הלכתי למנהגים.

וממילא מנהגי תשליך וכפרות מחייבים לבני אשכנז. (מנהגים שאין להם וקבלה מאומה, הם קדמו לקבלה) ומכיון שכן, אין הם קשורים לחתימת התלמוד כלל. ועל יסוד זה מבוססים מנהגי הרמ"א ומנהגי אשכנז.

עכשיו, מגיע הגר"א ובעוז רוחו טוען למהפכה! משום מה מחליט שכל המנהגים עד זמנו מאז חתימת הש"ס אינם תקיפים אלא אם כן יש להם מקור בתלמוד!

מנהגים וותיקים וקדושים נשרו נבלו קמשו והתפוגגו.

מהפכה של ממש!

ענק הרוח הי' הגר"א ובוודאי זכותו לבצע מהפכות בהלכה, אך, לדעתי, אי אפשר לשנות אמת הסעיפים של ההלכה ובו בזמן לטעון שכת אחרת סוטה מהלכה כי הם מתפללים בהתלהבות. ולטעון שהחסידים הם הם אינם קושרים להלכה!

מיימוני,

בעוז רוחך את מרחיק לכת מהגר"א, שגם בתלמוד יש מנהגים מוזרים שיש להתנער מהם. זה שלב נוסף כבר. ואם כן מקורות של התלמוד אינם מספיקים כבר.

ויתכן שהרמב"ם סבר כך, אך נדחה להלכה.

מה שציינתי לרש"י בענין סוף הוראה, לשלול המובן (וכעת ווטו הביא כעין זה מחזון איש) שכאילו אז נחתם התורה, שמאז ואילך אין משמעות לפסקים חדשים, שהרי רש"י מסביר סוף הוראה במובן של עריכת ואיסוף התלמוד, ולא קשור מאומה לאיסור מחלוקת וכיו"ב.



תוקן על ידי - מסתברא - 6/18/2003 3:44:17 AM