שמא יקדמנו אחר (עיון בלימוד הגמ' ורש"י)

מיימוני
הב"ח הוא או"ח תקנ"א בתחלת הסימן ד"ה והכי איתא בירושלמי (בטור הנדמ"ח אות ב')
ומה שקשה לך להאמין שאיזה שהוא פוסק וכו', תעיין בב"ח שם ובאמת הוא דבר פשוט בגמרא ושו"ע כי אין הכוונה שראוי להתפלל על זה, אלא שיש חשש שמישהוא יתפלל כן והקב"ה יענה תפילתו. ואף לפי פירושך שיקדמנו אחר ברחמים על הזיווג עצמו י"ל שאין ראוי לכתחילה להתפלל כך אלא שיש חשש על זה וכמו שאנו אומרים לדרך רש"י והב"ח ודו"ק.
ולעיקר הדבר אם מותר להתפלל שימות אחד, עיין בר"ן נדרים דף מ' שמותר להתפלל על חולה שימות, וגם זה תלוי במחלוקת שם, ועכ"פ משמע משם שרק חולה הסובל כ"כ מותר אבל לא אדם בריא.
ומה שכתבת לענין הנהוג בקהלות מסויימות שלא לחלוק, באמת אין אני יודע מקהילות שנהוג בהן שניתן לכל אחד לחלוק על השו"ע, כי אף למשל החזו"א שנוהג לחלוק על הכרעת השו"ע גם הוא יודה כי זה לא ניתן לכל אחד, אלא ממש ליחידי יחידים שתורתם אומנתם ובקיאים הם בש"ס ופוסקים, כי בלא"ה אין זה דבר קל לחלוק על הראשונים, כי לבם היה פתוח כאולם והיו בקיאים בכל הש"ס וידעו בנתנם איזה פירוש לסוגיא כל פירושי הסוגיות המסתעפים מזה, לא במדה שכתבת אתה, אף שיהיה זה דבר טוב ללמוד הסוגיא בדעה עצמאית ולעיין בעיון הראוי למה פירוש רש"י כך ולא בדרך אחר, מ"מ לפסוק להיפוך מן הראשונים כאשר לא עיינו בכל הסוגיות המסתעפים הוא קצת קלות.
איך שיהיה, הנני מודה לך על עיקר דבריך לעיין לפרש הגמרא בדרך עצמאי, וגם אני אעשה כך כשיהיה לי פנאי, כי בעצם הדבר הנך צודק, וכאמור בפוסט האחר.
זיי געזונט

מיימוני,

לא שמת לב, שהסתירה בדברי שמואל, בין ההיתר לארס ובין מימרתו על בת הקול, מתבסס על הנימוק של 'שמא יקדמנו אחר'.

דבר זה מכריח אותנו להניח אחת מן השתיים: או שמדובר במעשה עריכה מוקדם, כשהמקשן לא ידע על מעשה העריכה הראשון, ולכן העמיד זו מול זו. או שבאמת זו מימרתו של שמואל.

(טענה, שידע המקשן על מעשה העריכה, אלא שזו דרכו [העקיפה] לפרוך את הטעם שהוצמד למימרת שמואל, טעונה הוכחה).


לגבי הבנת הפשט באותה סוגיה בדרכים שונות:
אני למדתי בישיבה, ששיעורי ראש הישיבה היו כך: הוא היה קורא את הסוגיה בגמרא, ומסביר לפי רש"י. אח"כ קורא שוב, ומסביר את כל הסוגיה לפי ראשון אחר (נאמר הריטב"א) אח"כ קורא שוב ע"פ המאירי. וכן ע"ז הדרך. וכשהיה מגיע לרמב"ם אז היה משתמש בר"ח לבאר פשט ברמב"ם ולבסוף חוזר אל הסוגיה ע"פ הרמב"ם.
כך גם לגבי תוספות (כמובן בד"כ בייחוס לרש"י).

אחרי חצי שנה של שיעורים אצלו, למדתי ללמוד סוגיה כראוי, ואף לראות בה אפשרויות שונות להבנה, עוד טרם אראה איזה ראשון מהראשונים.


ווטו,
"גם רש"י לא היה רוצה את זה"? מנין לך?
עובדה היא, שנוסחי הגמ' כפי שהיו בפני רש"י אינם בפנינו, כי כבר תוקן הפנים ע"פ רש"י (לדאבוננו).


באראפארקער,
אם מותר להתפלל שימות אחד, ראינו גם שאמורא התפלל על בנו וביתו שימותו כדי שלא יחטאו הם או אחרים.

תן לי יבנה וחכמיה

אצה - צמח חסר פרחים ופירות

אצת ים
כתבת
אם מותר להתפלל שימות אחד, ראינו גם שאמורא התפלל על בנו וביתו שימותו כדי שלא יחטאו הם או אחרים. ע"כ
זה עולה בקנה אחד עם מה שכתבתי כי לטובת עצמו אין להתפלל שימות אחר, רק לטובת ולתועלת מי שימות בזה יש לפלפל אם מותר או לא.

שתי הערות יש לי להעיר על ר' מיימוני....

הראשונה, שיש יהודי בירושלים הרחוקה בשם שמעון כהן או משהו דומה שכתב ספר על איך ללמוד סוגייה. והוא הציע ללמוד בעל פה את השקלא והטריה אבל במילים אחרות כמובן. כי אם לומדים באותם מילים אז רק לומדים בעל פה... ולאחר שזוכרים את מהלך החשיבה, רק אז לעבור לרש"י ולתוספות... איני זוכר את הספר, מן הסתם המלומדים פה יכירוהו

ולעניות דעתי, ואין זה משנה אם לומדים פעם ראשונה עם רשי או בלי, ובלבד שזוכרים את החשיבה. כי אם חושבים, מגלים שדיעות חלק מהראשונים עולות כאופציות פרשניות סבירות.....

בכלל, יש שאלה איך מן הראוי ללמוד בישיבה.. עובדה היא כי יש בחורי ישיבות לאלפים אך יודעי תורה נער יספרם.. בין השאר הדבר נובע מהשיטה. לו היה לומדים בישיבה כפי שאיכר לומד.. (בעבודה קשה, קימה בבוקר, התרכזות על השיטות שהוכיחו את עצמם...), היה מספר הלמדנים גדול הרבה יותר....


ולנקודה השניה של "שמא יקדמה אחר"... כאן אני מביא לזכותי את ערביי העמק שאצלהם נוהגים האירוסים עד היום. ואמרו לי בני דודנו שמארסים את הנערה המוכשרת "לתפוס את הבחורה" כשהיא צעירה לפני שמשהו אחר יארסנה. והם אמרו לי שאותה מילה המשמשת לאירוסין של נערה היא זאת המשמשת כשמדברים על עיקול משפטי... וכנראה שלזה התכוונה הסוגייה...




"אין כמו עפולה בלילות"