אלקים לא איש ויכזב (לימוד חומש, בלק)

יש להקשות על פרשנותו של מיימוני (וגם, לכאורה, על פרשנותו של המיימוני המקורי):

לכאורה, אחת הדרכים להבחין בין מעשה שהיה לבין חלום הוא לבדוק אם המעשה כולל התרחשויות שמחוץ לנקודת מבטו של בעל המעשה. חלום קיים רק מנקודת מבטו של החולם, ולכן הוא אינו יכול להכיל מאורעות שאינם ניתנים לצפייה מנקודת מבט זו, ועל-אחת כמה וכמה כשנאמר מפורשות שבעל המעשה לא היה מודע להם.

כיצד, אם-כן, ניתן לפרש כחלום את התגלות המלאך לאתון - התגלות שבלעם לא היה מודע לה?

אני משער שהמפרשים כך יאמרו ש"ותרא האתון את מלאך ה'" פירושו שהאתון התנהגה כאילו ראתה את מלאך ה' (ואין עיתותי בידי לבדוק אם הרמב"ם אומר זאת במפורש), אבל האם פרשנות זו אכן עולה מפשוטם של כתובים, כפי שטוען מיימוני? האם זו אינה פרשנות מאולצת למדי?

גם הפסוק "ויחר אף אלקים כי הולך הוא" קשה להולמו כמאורע שהתרחש בתוך חלום, אלא אם-כן נאמר שכל זה הוא פרשנות שהתעוררה במוחו החולם של בלעם לאחר שראה את המלאך.

ביאור פשוט דא"ח
שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן שנו כל התורה כולה ראינו בעינינו חוץ מפ' בלעם מי הגיד לנו מה הי' בין מלך מואב ובין קוסם אחד בלעם שבא אליו אל ארצו ולמה בא ומי הביאו ומי ידע שבנה מזבחות ושרצה לקלל ונהפך לברכה מי בא בסודם וישראל הי' שרוים במדבר ואם הם עמדו בארץ מואב בראש הפסגה וראו למטה אל המדבר למרחוק מאין ידעו יושבי מדבר שמביטים עליהם מראש ההר הזה ושמנחשים עליהם ואפי' מרע"ה לא ידע ורק מפה הקב"ה ית"ש נכתבו הדברים והנביא צווח זכר נא מה יעץ בלק וגו' והנה המאמין בכל התורה ובמצותיה רק מסתפק בפ' בלעם הרי הוא כופר בה' אלקינו ה' אחד ולא יאמר אדם שפ' בלעם היא עיקר מעיקרי התורה שבנו עליו בנין ומ"מ הכופר בה כופר בעיקר וה"ה ומכ"ש בגאולה אחרונה המפורשת מפי ה' למרע"ה אם יהי' נדחך בקצה השמים וגו' וכפר אדמתו עמו וכיוצא בו. - ה' הטוב והמטיב ייטיב לנו ויורנו מארחותיו, ונלכה בדרכיו' ונהי' ממבורכיו, לשמור תורותיו וחוקותיו, נעלה לציון ברננים ודבר אלקינו נשמע פנים אל פנים. פ"ב כאור בקר ליום ג' יוד למב"י תקצ"ול. משה"ק סופר מפפד"מ.

אפריים לייב

ברוך השב!
התגעגענו...

לגבי שאלתך, כמדומה היה לי שעניתי עליה, ולא זו בלבד, אלא שהפכתי את התשובה לאחת מאבני היסוד של הפרשנות שלי.
וזוהי:

בחלום אנו מכירים תופעה שבה אנו ממלאים תפקיד כפול. מצד אחד, אנו חלק מהחלום, אחת הדמויות, שחווה את הדברים מבפנים.
מצד שני, אנו מסתכלים מבחוץ, כמו מחבר של סיפור, שיודע מה קורה מסביב.
כך אנו יכולים, למשל, לשוחח בחלום עם מישהו שמרמה אותנו, ולדעת שהוא מרמה אותנו, אך גם ללכת שולל אחרי הרמאות. בגלל כפל התפקידים הזה.

אני מקווה שהתופעה מוכרת לך, בצורה כזו או אחרת, מחלומותיך שלך. אני בהחלט מתבסס גם על הנסיון האישי שלי (לאו דווקא שרימו אותי בחלום, אבל אני זוכר כפילויות כאלו), ואני משער שניתן למצוא על כך רבות במחקר החלומות.

כך אני מבין את המלאך, האתון ובלעם. מצד אחד, בלעם אינו רואה את המלאך, כי הוא בתוך החלום. מצד שני, בתור בעל החלום, הוא יודע שיש שם מלאך, אלא שהמלאך הזה נסתר ממנו בתור מי שחווה את הדברים מבפנים.

אני שמח שהיתה הזדמנות להבהיר את הדברים, כי זו נראתה לי נקודה חשובה מבחינה פסיכולוגית.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

פתרת את הבעי' המקומית, אך מעבר לפשט במקרא, הרי השאלה בענין ולא איש ק-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם, הינה שאלה תיאולוגית כללית, וכיצד תפתור זה ששמואל אמר כי לא אדם הוא להנחם כלפי הכתר דוד המלך ואילו כלפי שאול כתוב וינחם ה'.

מלבד זאת הפירוש במקרא של ויכזב, אינו מלשון שקר אלא מלשון אל תכזב לשפחתך, שהוא דומה במובן שמשתמשים בו כיום בעברית המודרנית: התאכזבתי ממך וכיו"ב.

כלומר ניתן לבטוח בה' שיקיים הבטחותיו ולא יאכזב אותנו.

יתכן שהשתמשת במליצה בלבד בפסוק ההוא, ובעיקר אתה רק תמה על המוזרות של הסכמה ברגע לפני כן וחרון אף ברגע שלאחרי זה.

ואם כן שאלתך היא, האם יתכן שהקב"ה יסכים למשהו ובכל זאת יהי לו חקון אף אם מישהו עושה כדבריו?

ומכיון שכן השאלה היא כך, אם הקב"ה אמר לו שעליו ללכת או רק הרשה לו? ואם רק הרשה לו, יש לעיי, האם הרשאה מורידה חרון אף?

אם נקח דוגמא מתורה ומצות אולי נשווה הדבר לדברי הרשות שבכל זאת יש הענין של קדש עצמך במותר לך. כלומר, יש להבין לבד שלא כל מה שהקב"ה מתיר, הוא אכן רצוי.

או למשל במצות ציצית שמותר לא ללכת בציצית, ובכל זאת בגמרא נאמרה שבעת חרון אף הקב"ה מעניש למי שאין לו בגד מצוייץ כהלכתו.

והאם סתירה לפנינו?

פרשנותך ר' מיימוני יפה ומרתקת עד מאד.

גם שאר המשתתפים פה ענגוני עונג רב.

אני לכשלעצמי, לא הוטרדתי כלל מאותה שניות שמצאת כביכול בבורא- לא איש א-ל ויכזב.

לא זו בלבד, אלא שראיתי ב"מסרים הכפולים" הללו עניין נאדר שהמבנה היפה שבנית חיבל בו..

קשה לי אפילו להסביר למה, אבל זה נראה לי לגמרי טבעי.. ונפלא ..

מה אעשה לנשמתי החסידית ..

והנה עוד ראיה לסוגי החשיבה ולהבדלים בין אנשים .

מיימוני היקר ומוישה גרויס המוסיף חתימתו לדברי הרב המיימוני

איני רואה צורך להוציא את הכתוב מפשוטו, ניתן לראות את הפרשה במבט קצת פחות דקדקני לשוני ולראות את המסר וההגיון הברור במשך כל הפרשה. ואם נרצה אף נוכל להשחיל את הדברים בפסוקים.

[אגב הנטיה לראות את פרשת האתון כחלום על פי זה שהתגלויות ד' הם בחלום, לא מצינו זאת בקביעות אלא בהתגלות ישירה מד', אך מלאכי ד' התגלו בהקיץ גם אצל הורי שמשון]

השאלה הראשונה הנשאלת לפי בלעם, הן בפעם הראשונה אמר לו ד' שלא ללכת, מה זאת קרה שבלעם אומר לשלוחים השניים כי עליו להישאל בשנית? לכן נראה הצעת הדברים כך -

בלעם שואל את ד' ונענה בשלילה, בלעם לא רוצה כ"כ להישמע לד' ועל כן הוא מעביר את המסר כאילו הימנעותו היא עניינית ולא כללית. ד' אינו "רוצה" לכפות את הנכון על בלעם, וכאשר בלעם משאיר אצלו את השלוחים השניים, הרי שקבע את רצונו שלא להישמע אלא ללכת, וע"כ אומר לו ד', אם האנשים באו לקרוא לך, זאת אומרת - שהם מניחים שאתה רוצה וחסרה רק "הזמנת הכבוד" אזי עשה כרצונך ולך אתם. לאמור הרי שעדיין ד' מצפה ממנו לומר "אם אין רצונך ד' אלוקי, לא אלך", אך בלעם אינו עושה זאת.

בלעם חש שלא בנוח עם עצמו ומנסה להדחיק את תחושותיו. הוא לא מרוכז בגלל האינטואיציה [ואם נרצה "מלאך ד'"] מפריע לו. בגלל כרסומי ליבו הוא לא שם לב איך הוא נוהג באתונו, ומביא את עצמו לידי שלושה תעיות מהדרך הכרוכים גם במאוב. במקרה הראשון עוד "זורק" בלעם את הבעיה על האתון, במקרה השני הוא עוד מסוגל לכך, במקרה השלישי הוא מנסה להדחיק את העניין, שהוא זה שיש לו "בעיה" עם עניין הנסיעה הזו, אך זה כבר לא הולך, מייד בולטת לפניו היסטוריית האתון. האתון[:] מעולם לא תיעתעה בו כך, ועתה שלושה פעמים זה קורה, זה אומר משהוא! אכן יש משהוא [פנימי] קול הקורא אליו "אל תלך". גם לאחר זה הוא מצליח להתחמק באומרו "וכי לא אלך?" אלך ואהיה בסדר!

לאמור ניתן לראות את דיבור האתון במובן עקרוני של "מה מקרי האתון אומרים לו".

אפשרות זו נראית לי כקרובה יותר להיות מובנת מתוך הכתובים עצמם לא הוספת נתון שאינו משתמע מהכתוב וממילא הכתוב שוללו בדברו בפשיטות ללא איזכור הנתון אותו מוסיפה הפרשנות שהצעתם.

בכל מקרה, ישר כוח על הרעיונות והצעת הדברים

יש פירוש על פי סוד, והוא מסביר את העניין על פי דיברה תורה כנגד יצה"ר, וע"פ דברי המאירי בעניין מזיקין.

יהוסף



אבל מה זה הרמז שם בסוף? אה?
אצלנו בפורום אין סודות. מי שבא לכאן רוצה לקרוא ולהבין.
גם אני!


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

שלום לכולם. וסליחה שאני נדחפת!!!
ניתן לפרש את "הסיפור" בצורה מאוד פשטנית אמנם אבל "פרושית":
כאשר אמר ה' לבלעם בפעם השניה "קום לך איתם" הוא גם הזהיר אותו והדגיש כי "את הדבר אשר אדבר אליך-אותו תעשה!" בלעם קם בבוקר והכתוב אומר "וילך עם שרי מואב" רש"י מפרש שם -ליבו כליבם שווה.ומייד אח"כ "ויחר אף אלוקים" וכו'
נראה כי בלעם קיבל רשות ללכת אבל ה' שידע את מי הוא שולח וידע כי כל רצונו של בלעם זה לקלל את ישראל-יחד עם שרי מואב... היה צריך כאן עוד אפקט של תזכורת, איום: 'אתה כאן בשליחותי'. לכן שלח ה' מלאך חבלה לפניו, ולא מיד התגלה לפניו אלא נתן לו קודם סימנים שיש כאן כוח חזק ממנו, ורק אחרי שהאטון גרמה לו לאבד עשתונות והוא הבין שמשהו כאן לא נורמלי, לא בשליטתו אז הופיע מלאך החבלה לפניו, אז היתה עוצמה להתגלות.





תוקן על ידי - לנצחתלמידה - 17/07/2003 3:16:50