קנאים פוגעים בו (פרשת פנחס)

מדברי החזו"א הבנתי רק מה שכתב: "שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו, וכיון שכל עצמינו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבהולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".
 
אך לא הבנתי את מה שכתב: "אין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה, ואז היה כיעור הרשעים גדרו של עולם. אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה ההורדה גדר הפרצה אלא תוספת הפרצה".

לפי הבנתי :
הכוונה שבימינו אין יותר השגחה גלויה (העלם) ולכן כל ההלכות שנאמרו נגד פושעי ישראל (מורידין ולא מעלין)בטלות רק בגלל שהן לא תתקבלנה על ידי העם שברובו אינו מאמין בתורה ולכן יד קשה כלפי פושעים לא תעשה את הרושם הדרוש ורק ,תגרום כעס ותעמיק את הפרצות שנפרצו בעם(חילוניות).

החזון איש פוסק  כאן  מתוך גישה פרגמטית שאינה נובעת משינוי שנובע מהלב  ( בדיוק כמו הלכות כלפי הגויים שבטלו משום איבה.)-

גם הגישה החבדית של הפגנת אהבה כביכול לחילוניות נובעת בדיוק מאותה פרגמטיות .(הקישור בעמוד קודם של דבריו של טוביה בלוי  יוכיח)

<הכוונה שבימינו אין יותר השגחה גלויה (העלם) ולכן כל ההלכות שנאמרו נגד פושעי ישראל (מורידין ולא מעלין)בטלות רק בגלל שהן לא תתקבלנה על ידי העם שברובו אינו מאמין בתורה ולכן יד קשה כלפי פושעים לא תעשה את הרושם הדרוש ורק ,תגרום כעס ותעמיק את הפרצות שנפרצו בעם(חילוניות)>

את זה הבנתי, אך מה שלא הבנתי ממתי התחילה התקופה שאין יותר השגחה גלויה (העלם) וההלכות שנאמרו נגד פושעי ישראל (מורידין ולא מעלין)בטלות.
 
האם הם היו בתוקף בזמן בית השני או אף בתקופת המשנה?