| נשלח ב-23/7/2003 00:23 |
 |
| |
ועל זה נאמר: ויעשה דקדוקיהן לעיקר בדת, והוא לא מרגיש בכך!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2003 00:39 |
|
| |
להעיר
א. הבנתי מדבריך שהתכלית של התורה ידועה לך. והיא כולה במישור הבין-אישי. בנין בית המקדש. תחית המתים ועוד.
נראה לי שאנו משתמשים בשני מובנים שונים של המילה "תכלית". יש תכלית ויעד שהם סוף של תהליך היסטורי. ויש תכלית שהיא התפתחותו של האדם עצמו.
אני ואפשר שגם השואל מתעניינים בתכלית מהסוג השני. אתה מציג את התכליות והיעדים מהסוג הראשון.
איני מתכחש לכך שתכליות אלו הן חלק מהמסורת שלנו. אך לומר שהן תכלית האדם ותכלית התורה גם במובן האקזיסטנציאלי?
ב. אתה חוזר על העמדה שכבר יוצגה בעבר כי החסידות והרמב"ן נקבעו להלכה ולכן הם אמת מחייבת.
אני סבור שהחסידות לא נקבעה, לא להלכה ולא לשום דבר אחר. זו דרך שמקובלת על חלק מסויים מעם ישראל האורתודוכסי. עד כאן אני מסכים איתך. יותר מכך - יהיה עליך להצדיק את הדברים.
כמו כן, בנוגע לשאלות של אמונות ותכליות, עד כמה שידוע לי אין כאן אפשרות של חיוב (פרט, למרבה האירוניה, לשיטת הרמב"ם...). אדם אינו "חייב להאמין" במשיח כדי להיות יהודי טוב. צא וראה מהלל שאמר שאין משיח לישראל. והדברים ארוכים וכבר הוזכרו כאן לעייפה.
חלמיש
בדברי לא שללתי שתכלית התורה היא לעשות את המצוות משום שהן מצוות. אלא שאין זה פשוט כלל להגיע למסקנה זו, שצריך "לעשות הדברים מפני שהם האמת". אם אעשה פרפרזה על דברי אדמו"ר ששכחתי את שמו (הרבי מקוצק?), צריך להיות חכם גדול כדי להיות תמים.
מה שהצגתי בדברי הוא הגישה המקובלת עלי, כי התורה היא מערכת חינוכית. ככל שהאדם מתעלה, כך הוא מבין לעומק יותר מה הם התורה והמצוות. יתכן שאחד השלבים הוא להבין שהמצוות הם האמת ולכן יש לעשותם, בלי כל חשבון נוסף. כדי להבין, צריך להיות *שם*.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2003 01:08 |
|
| |
מיימוני
נכון שהאדם תמיד פועל במקביל הן בעולמו הקטן האישי וזה ע"מ לתקן המידות אן בלשון החסידות לברר את נפשו הבהמית,להתבטל וכו' אך במקביל עליו תמיד להתייחס למאקרו ולהשפעתו עליו ע"ד מה שאומר הרמב"ם שלעולם יראה אדם את העולם כחציו חייב וחציו זכאי וכי'.כלומר חישובו איננו רק חציו אישית זכאי וחייב אלא העולם כולו.ואם כן אתי שפיר ואיננו חולקים במאומה.
(בטח עיינת בציטוטי השבועי ותבין למה ארמוז שם)
2.מעולם לא אמרתי שנקבע להלכה כרמב"ן וכחסידות ושככה עליך לקבל.כיבדתי את שתי הדעות והן עומדות במקומן.מה שכן טענתי שלשתי הדעות יעודו הסופי של גשמיות!!! העולם היא ימות המשיח
אגב.מקווה אני שאתה לא מגדיר את רפואתו של בן משפחה חולה או כד' כיעוד היסטורי.הצורך של עם ישראל בגאולה הוא לא רק איזשהו שלב בהיסטוריית העולם.הוא פיתרון לכל הצרה המצוקה והרוע שבעולם.ואם חז"ל אומרים שישנה אופן של "אחישנה" א"כ אין צורך בלשבת נינוח ולחכות ולהביט באדישות בקורה מסביב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2003 20:40 |
|
| |
הירהור נוסף מעלה בי מקורות בחז,ל דוגמת
ציפית לישועה
כל שלא נבנה בית מקדש בימיו כאילו החריבו !!! (ירושלמי יומא)
אמר ר' יוחנן לא אברי עלמא אלא למשיח (סמנדרין צ"ח)
הקב"ה מכריז להם לצדיקי הדור,ואומר להם: צדיקי עולם! אע"פ שדברי תורה חביבים עליכם,לא יפה עשיתם שחיכיתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי
(פסיקתא רבתי פל"ה)
ועוד כהנה רבות על חובת האדם גם ברמה האישית לכסוף ולרצות בביאת המשיח.כל הציטוטים האלו מדברים על האדם
אירוני כפי שהזכרת שהרמב"ם הוא היחיד שמעמיד את האמונה בביאת המשיח כחיוב. ראשית רק על מנת לכבד את הניק שלך עליך לקבל זאת :)
נוסף לכך אנו רואים שגם הרמב"ם הכל כך רציונליסט.זה שלא חיפש שדים ורוחות כאמונה.אלא הציב הכל בגבול האינטלקט.למרות זאת הוכרח מהפסוקים (ושב ה' אלוקית את שבותך.נבואת בלעם,והיה כי הרחיב ה' גבולך) להודות ולהכריז עליהם כעיקר באמונה
אני מקוה שאתה באמת לא מתעקש לאמץ את דעתו היחידה של הלל שאין משיח בו בזמן שברור בעליל שזה במשמעותו הפשטנית מנוגד לחומש נביאים וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2003 00:00 |
|
| |
להעיר, לסיכום
איפה מצאת שמישהו חולק על כך שחובת האדם ובמיוחד ברמה האישית לכסוף ולרצות בביאת המשיח.
וכוונתו של הרמב"ם בחיוב עליו מדבר מיימוני כשהוא מציין ש"רק" הרמב"ם חייב, זה מפני שהוא העמיד את חובת האמונה במשיח כעיקר (אפרופו- הבנת הנקרא, וחצמזה מסכת אבות קטנה עליך בטח, אתה מאמין באמונה שהיא יותר נעלה - הקבלה.)
בפירושו למסכת אבות על שהעולם קיים על שלושה דברים " על הדין ועל האמת ועל השלום – הוא מפרש: "הדין" היא הנהגת המדינה ביושר, "האמת" – הן המעלות השכליות (אנוכי הי – ולא יהיה לך אלוקים אחרים על פני) והשלום – הן מעלות המידות. וכשימצאו אלו השלושה – תהיה המציאות בשלמות האפשר לה, בלא ספק, שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכריה ח טז), "ומלאה הארץ דעה ה'" ( ואני מקווה שלא למאמר זה התכוון בעל עגלה כשקבע שלא ניתן להבין חלק ממאמרי חז"ל ללא תורת הנסתר)
אלה ימות המשיח, שאליהם בני האדם צריכים לכסוף, וזה זמן הגאולה.
הרמב"ם הרציונליסט חושב שכדי להאמין במשיח ,כדי שהספינה תסע לכיוון הנכון חייבים בני האדם לנווט את הספינה, ככה שיקחו אחריות על עצמם, ומעשיהם, וישפרו את דרגת האדם שבהם, יעסקו בתיקון מידותיהם.,וישאפו אל השלמות האנושית. ולא כפי שמדבריך אפשר להסיק שהגאולה תגיע בלי קשר למאמצי האדם, כשהוא מסיר מעליו את האחריות ומצפה שהגאולה היא שתביא לאדם את את הקץ לסבלותיו.
והקשר לדברי הלל , זה לא שמיימוני מאמץ את "דעתו היחידה" אלא, שהוא מתכוון שעל אף שחכמים , וביניהם הרדב"ז הזדעזעו מן העובדה שהאמורא הלל הוציא מפיו דברי כפירה אלה, מביא זאת כהוכחה לכך שחכמים התייחסו אליו בסלחנות, ולא נידוהו, לא החרימו אותו , ולא קראו לעברו קריאות גנאי כפי שכמה מן המשתתפים פה צועקים אפיקורוס לכל מי שמעלה סברא לגבי רעיון ביאת המשיח, והבנתו כפשוטו!
שאם לא כן כיצד יתכן שהם אף 'אומרים שמועה משמו', מביאים ממנו דבר הלכה!
תוקן על ידי - איקה - 25/07/2003 0:57:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2003 08:41 |
|
| |
איקה
מעניין! כשמבקרים את חכמי התלמוד זועקים חמס!
כשמשבחים את ומזדהים עם דעתו של רבי הלל שאינה 'מקובלת' זועקים חמס למרות שהוא מחכמי התלמוד!
|
|
|
|
|
