חורבן פיזי, חורבן רוחני וזכרון הלכתי

הלבן:
1. בהתייחס לגילו של רשב"ג דאושא, הגיל גם נתון למחלוקת (אם הובן שציינתי זאת כדבר ודאי הריני מתקן זאת עתה.) גם לפי הטוענים כך ודאי המדובר בגיל הנעורים המאוחר.

2. בחז"ל אין תיאורים מספריים מדוייקים. אך התיאורים על הרוגי בית"ר הם מהחמורים ביותר. יותר מתיאורי החורבן (חומת הרוגים וכו')

3. כלומר אתה בעצם שואל איך ייתכן שגדולי ישראל גרמו לכזו תקלה? שאלה טובה שהדיון בה חורג מהאשכול.

4. בגמרא אין על כך ציון מפורש אבל יש רמזים. הזכרתי גמ' סנהדרין יא הכותבת שלא מספידים הרוגי מלכות: דהיינו שלא איפשרו להספיד אולי בשל כך גם לא יכלו להרחיב יתר על המידה בכל הנושא. ולכן לא עבר במסורת.

5. אין בתלמוד אבל ידועה איגרת של ר' שרירא גאון שכתב שכל תלמידיו נהרגו ב'שמדא'. בחז"ל שמד היינו שעת הגזירות ובד"כ מתייחס לגזירות אדריינוס.

ממדבש
תודה על המקור החשוב



תוקן על ידי - מוישהגרויס - 10/08/2003 17:58:40

קביעתו של החזו"א נבעה ממציאות דתית-סוציולוגית, שאין מרחב אחר לריטואל קבוצתי, מלבד בית הכנסת. ושם כידוע הדברים אמורים לשאת אופי של קדושה, ואמורים להיות בעלי משמעות נצחית.

האדם הפשוט מן הצד, היה יכול לכאורה לשאול שאלת תם: באיזו סמכות קובע החזו"א לאבלי השואה כיצד להתאבל ולזכור את מתיהם? אם קבוצת אנשים רוצה לציין יום מסויים לזכר אסונה, הכיצד ניתן להתערב בתחושותיהם ובקביעתם?

אנו יודעים היטב שמרבית הריטואלים של בית הכנסת החלו כאירועים 'נייטראליים' של יהודים פשוטים שהתקבצו ב'בית העם' הוא בית הכנסת.

גם בימינו, 'יום השואה' שהוא אותנטי וחילוני, יתכן וביום מן הימים הוא יגלוש פנימה אל בית הכנסת. אלא שכרגע ניתן רק לחלום על כך, בשל הפרדת הרשויות בין 'קודש' ל'חול' שכה הורגלנו אליה. מה שקרה עם החזו"א הוא, שמלכתחילה קפצו עם הרעיון פנימה אל תוך בית הכנסת, ושם זה כבר טריטוריה של החזון-איש! והוא עומד בפתח ומונע ממנו מלהכנס, ובצדק, מבחינתו.