יש לחלק את הנושא לשנים:
א) אם ירושלים והר הבית יהיו בשליטה יהודית מלאה, והמחליטים יהיו יהודים יראי שמים, אז תתהוה השאלה אם לחדש את קרבן הפסח בזמנינו, עוד לפני בנין בית המקדש השלישי.
ב) אם תבוא הגאולה והמשיח יבנה את בית המקדש במקומו, איך יתקיימו אז הקרבנות.
בנושא השני, החשש הוא אפסי, שהרי גם לדעת הרמב"ם שסדר העולם לא ישתנה אז, הרי האמונה בה' אחד תכבוש את כל העולם, ואז המשיח ילמד תורה לכל בני ישראל, וילמדנו מה ואיך לעשות.
בנושא הראשון, התעוררה כבר הבעיה מיד בשנת תשכ"ז, כשעדיין היתה השקפהה שירושלים והר הבית היא אמנם בידי ישראל.
מחמת הדינים המסובכים בנושא הקרבת קרבן פסח בזמן שבית המקדש עדיין לא נבנה, הורה הרבי ליהודי ירושלים, לעזוב את ירושלים ליום ערב פסח, ולהיות בדרך רחוקה.
כעבור כמה שנים, כשהתברר המצב העגום, שגם אחרי כל הנצחונות במלחמת ששת הימים, עדיין ירושלים אינה בידינו, ומכל שכן שהר הבית אינו בידינו, אזי בטלה הוראה זו.
|
|
