מה הקשר בין הזוהר שיקספיר והמז"פ ?

מאמר נפלא!
תודה רבה

הכתבה

מה הקשר בין ספר הזוהר, כתבי שקספיר והמעבדה לזיהוי פלילי


שיחה עם פרופסור משה קופל, ´בלש של מילים´ באמצעות מחשבים


מאת:זאב גלילי
8 באוגוסט 2003, י' באב תשס"ג


פרופסור משה קופל

אם הייתי מתמלל את שיחתי המוקלטת עם משה קופל ומזין אותה למחשב, הייתי יכול לקבל בקלות פרופיל די מדויק של האיש שלפני. התוכנה, שקופל עצמו פיתח, היתה קובעת לערך את גילו (47), שפת האם שלו (אנגלית) והשכלתו (פרופסור). אם היה מדבר עמי אנגלית, שפה שבה אין הבחנה בין זכר לנקבה בנטיות הפועל, היה המחשב קובע כי בן שיחי הוא גבר ולא אשה. אם הייתי מצרף לאינטליגנציה המלאכותית של המחשב גם אינטליגנציה אנושית, הייתי מגיע למסקנה כי פרופסור קופל, איש המחלקה למדעי המחשב בבר-אילן, הוא בראש ובראשונה איש תלמוד. הוא נושם תלמוד מאז היותו ילד בבית הוריו (חסידי גור חרדים) בניו-יורק. לפי עדותו, עד שקיבל דוקטורט והיה לחבר במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, "לא פתחתי ספר חולין לפני זמן מנחה".
אבל פרופסור קופל הוא מתמטיקאי ואיש מחשבים, ועיקר עיסוקו במילים. הרבה מילים. מיליוני מילים. מילים בכל שפה. הוא לא בלשן של מילים אלא בלש של מילים. המילים יכולות לגלות לו אם הטקסט נכתב בידי גבר או אשה, אם הטקסט חובר בידי מי שחתום עליו או שהוא מזויף, ועוד כהנה וכהנה. טקסטים בשבילו הם כמו חומר גנטי לבדיקת DNA, או כמו טביעת אצבעות במעבדה לזיהוי פלילי.


סיווג לאינטרנט

שאלתי את פרופסור קופל איך הגיע לתחום הזה.
"התחלתי בכך בעת ששימשתי יועץ בחברה לענייני אִחזור מידע. מהתחום הזה הגענו לבעיות מעניינות לגבי טקסטים. למשל, באתר ´יאהו´ באינטרנט. לאתר מגיעים מיליארדי דפים שיש לסווג כל אחד מהם בקטגוריה הנכונה. אי אפשר להושיב אלפי ספרנים שיעשו את העבודה הזו, והיינו צריכים למצוא דרך לסיווג אוטומטי.
"רוב העבודה היתה לזהות את נושא הטקסט, האם הוא עוסק בספורט או בארכיאולוגיה. השאלה היא כמה משקל לתת לכל מונח. מן העבודה הזו הגענו לשאלות של סיווג טקסטים על פי מחבריהם ועל פי מאפיינים אחרים".

128 מיליון מילים
בעשר השנים האחרונות גילו החוקרים העוסקים בתחום את הכוח העצום הטמון במחשב לפענוח תעלומות הקשורות בטקסטים. במפעל השו"ת של בר-אילן יש 128 מיליון מילים, שנכתבו משך כאלפיים שנים, בעברית ובארמית. לגבי טקסטים רבים קיימות שאלות בלתי פתורות: מי חיבר אותם, איזה חיבור קודם לחברו, מהו המקור של חיבור או פרגמנט (מתוך קבוצה גדולה של גרסאות שונות לאותו טקסט) ועוד שאלות רבות.
בכל השאלות הללו עוסקים חוקרים במדעי היהדות שנים רבות, בכלים אנושיים. כולנו יודעים כי "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" (סנהדרין פט.). השאלה היא האם האינטואיציה של החוקר, די בה כדי לקבוע את זהותו של מחבר. במקרים רבים כן. המשורר חיים נחמן ביאליק, שהוציא לאור את כתבי שלמה אבן-גבירול, ניחש לא פעם נכונה איזה שיר שייך למשורר, ואיזה נכנס בטעות לקורפוס שלו. לא פעם תיקן שיבושים והשלים מילים חסרות בכתבי היד, תיקונים שנתגלו כנכונים כשנמצאו מאוחר יותר כתבי יד באיכות טובה. חוקרים וביבליוגרפים אינם מסתפקים באינטואיציה ומגייסים לעזרתם את הכלים ההיסטוריים-פילולוגיים. במהלך השנים חוללו חוקרים, כמו גרשום שלום ותלמידיו, נפלאות בזיהוי מחבריהם של כתבים עלומי שם ובחשיפת פסוודו-אפיגרפים וטעויות בייחוס.

כוחו של המחשב
מה מוסיף המחשב למחקר בתחום הזה?
"המחשב", אומר פרופסור קופל, "נותן בידינו מכשיר לבדיקה סטטיסטית מדויקת של מאפייני טקסט, שמוח אנושי אינו יכול לעבד. מה שקרוי ´סגנון הכותב´ מורכב מפרמטרים לשוניים רבים האופייניים לאותו כותב: מילים ומשפטים, שמות עצם, שמות תואר, שמות גוף, שמות מספר, שמות עצם מופשטים, שמות עצם קיבוציים, פעלים, תוארי פעלים, מילות יחס, מילות חיבור, מילות קריאה, מילות שאלה, תחיליות וסיומות. וכמובן, הבחנה בין זכר לנקבה, סמיכות, נטיות לרבבותיהן וכו´.
"כשבוחנים את מאפייני הטקסט יש לסנן מתוכו את מאפייני התקופה שבה נכתב, את הסביבה התרבותית שבה חי הכותב, את הטרמינולוגיה השכיחה בנושא שאליו מתייחס הטקסט וגורמים רבים אחרים. לאחר סינון מסתבר שלכל כותב יש סימני זיהוי האופייניים רק לו. כל טקסט מכיל טביעת אצבע,DNA של המחבר. השמיים הם הגבול לשימושים האפשריים בגילוי זה".

בין הריטב"א לרשב"א
כך למשל ניגשו פרופסור קופל ואנשי צוותו לבחון את כתבי ר´ שלמה בן אדרת (הרשב"א) מול כתבי ר´ יום טוב אבן-אשבילי (הריטב"א). הראשון נולד ב-1235 ונפטר ב-1310, והשני חי בסוף המאה ה-13 ונפטר לפני 1342. שניהם היו מגדולי חכמי ישראל בספרד, ושניהם כתבו תשובות לשאלות הלכתיות רבות. מטרת המחקר היתה לברר אם יש תשובות המיוחסות לאחד החכמים וחוברו על ידי האחר.
וכך פעל התהליך לפי פרופסור קופל:
"תחילה לקחנו חלק מן החומר כדי ´לאמן´ את המערכת. כלומר לתת למחשב חומרים של שני המחברים, שהזיהוי שלהם אינו מוטל בספק, ולהטיל עליו להכיר את ההבדלים ביניהם. ואז אני אומר למחשב: עכשיו אתה חושב שאתה יודע את ההבדלים בין הרשב"א לבין הריטב"א. אנחנו רוצים לבחון אותך ונראה אם תדע לזהות חומר שאינו מוכר לך. אנחנו מזינים למחשב חומרים שאנחנו יודעים בוודאות שנכתבו על ידי הריטב"א או הרשב"א. בבחינה הזו המחשב איננו מרמה ואיננו מעתיק, ומצאנו שהוא זיהה את מחברי הטקסטים ברמת דיוק של 95 אחוזים. הצלחה דומה היתה למחשב גם בזיהוי ההבדלים בין הרשב"א לרמב"ן.
"באחרונה הפנה אותנו פרופסור שלמה זלמן הבלין מהמחלקה לתלמוד לבעיה הקשורה ב´בן איש חי´, תלמיד חכם בן המאה ה-19 מבגדד. הבן איש חי כתב ספר שאלות ותשובות בשם ´רב פעלים´. הוא גם הוציא ספר שאלות ותשובות בשם ´תורה לשמה´. במבוא לספר השני הוא כותב שמצא אותו בגניזה, ושהספר נכתב בידי רב לא ידוע. פרופסור הבלין ביקש לדעת מי חיבר את הטקסט השני. בדקנו ומצאנו את התשובה: הבן איש חי חיבר את שני הספרים".
"זיהוי מוצלח אחר היה בתחום מדרשי ההלכה. יש ספרים שלפי החוקרים מקורם בבית מדרשו של ר´ עקיבא, ואחרים שנחשבים מבית ר´ ישמעאל. רצינו לבדוק אם המחשב יוכל להבחין ביניהם בלי שנאמר לו מה לחפש. נתברר שיכול היה לעשות כן בצורה מושלמת".

מי חיבר את הזוהר
כאן הגיע המקום לשאלת השאלות בתחום מדעי היהדות: מי חיבר את ספר הזוהר הקדוש. לפי תיאורו של פרופסור ישעיהו תשבי (בספרו ´משנת הזוהר´), הזוהר "הוא אחד מערכי היסוד באוצר הנכסים של רוח ישראל". ספר הזוהר הופיע בספרד במאה ה-13 ויוחס לרבי שמעון בר יוחאי, התנא שהיה מתלמידי ר´ עקיבא. כבר בתקופת הופעתו נתעוררו ויכוחים בקרב חכמי ישראל בספרד, בשאלה האם הספר הוא אכן קדמון.
אחד הגורמים שליבו את הוויכוח היה חיבור של המקובל ר´ יצחק דמן עכו. בשנת 1291, בעקבות כיבוש עכו בידי המוסלמים, הוא עזבה ויצא לספרד "לחקור כיצד נמצא בזמנו ספר הזוהר". חקירתו הובילה אותו לר´ משה די-לאון מן העיר די-ווד-אל-חג´ארה (גוודלאחארה), אשר הפיץ לראשונה את הספר. די-לאון הבטיח להראות לו את כתב היד הקדמון, ממנו העתיק את הספר, אך נפטר בטרם הספיק לעשות זאת. אשתו, שאותה נטש כשהתעשר בעקבות הכנסותיו מהפצת הספר, מסרה עדות. לא ליצחק דמן עכו אלא לאשה אחרת. ואשה זו ציטטה מפי אשת די-לאון את הדברים הבאים: "כה יעשה לי אלוקים וכה יוסיף אם מעולם ספר זה היה עם אישי, אבל מראשו ולבו ומדעתו ושכלו כתב כל מה שכתב".

טעותו של גרשום שלום
העדות הזו לא הכריעה את הוויכוח שנמשך עד ימינו. גרשום שלום, מניח היסוד לחקר הקבלה המודרנית, הביע במאמר ראשוני את הדעה כי הספר אכן חובר בידי ר´ שמעון בר יוחאי ולא בידי ר´ משה די-לאון. הוא חזר בו מדעה זו, וכל השנים לא אהב שהזכירו לו טעות נעורים זו.
המסקנה של המחקר המודרני היא שהספר חובר במאה השלוש-עשרה, וכי איננו חיבור אחיד. השוואת הזוהר לכתביו הקבליים של ר´ משה די-לאון (שנכתבו עברית) הביאו את שלום למסקנה שדי-לאון חיבר את החלק העיקרי של הזוהר, וכי ספריו העבריים מבוססים על אותם המקורות כמו הזוהר, והם הפירוש האותנטי ביותר לתורת הזוהר.

לא נעשתה השוואה
על רקע זה המתנתי לפסק דינו של המחשב של קופל, אך תשובה לצערי לא קיבלתי.
והסיבה לכך פרוזאית מאוד. המחשב יכול לעבוד אך ורק באינפורמציה מגנטית. ספר הזוהר הוקלד ונמצא במפעל השו"ת, ואילו כתבי ר´ משה די-לאון לא הוקלדו. לא אלה שהופיעו בדפוס, ובוודאי לא כתבי יד רבים שלא נדפסו עדיין. "אין לנו עבדים שיקלידו בשבילנו", מסביר פרופסור קופל (אגב, גם אם החומר היה מוקלד, לא ברור אם המחשב היה משיג תוצאות משמעותיות כשמדובר בהשוואת טקסטים הכתובים בשתי שפות).
בלית ברירה נבדק רק הטקסט של הזוהר עצמו, והמסקנות שהגיעו אליהן מבדיקה חלקית זו מעניינות למדי. מספר פרופסור קופל:
"לקחנו שלושה חלקים של הזוהר, רעיא מהימנא, מדרש הנעלם ואידרא רבא. שאלנו את המחשב: האם נכתבו על ידי אדם אחד, ואם לא - מה ההשפעה ההדדית בין הכתבים הללו. מצאנו שבקלות ניתן להבחין בהבדל סגנוני בין שלושת החלקים הללו של הזוהר והגענו למסקנה שהם חוברו בידי מחברים שונים. ניסינו גם לבדוק בשיטות שונות את הקשר בין שלושת החלקים, מי קרוב יותר למי, אך לא הגענו למסקנה חד משמעית".

בדיקת כתבי שקספיר
גם בדיקת כתבי שקספיר גרמה אכזבה. כידוע מתהלכת זה שנים אגדה כאילו כתבי שקספיר נכתבו בידי בן דורו, כריסטופר מרלו. מרלו נולד באותה שנה בה נולד שקספיר, 1564, ונרצח בתגרה בשנת 1593, בהיותו בן 29. הוא התחבר לקושרים קתוליים נגד המלכה אליזבת. ב-1587 החל קריירה של מחזאי ונחשב לסולל הדרך לשקספיר. במקביל עבד בשירות החשאי. האגדה נולדה על רקע נסיבות רציחתו של מרלו. היא ידעה לספר כי הוא בעצם לא נרצח והמשיך לכתוב שנים רבות בסתר יצירות שיוחסו לשקספיר. האגדה תפסה תאוצה לכיוונים שונים, ובארצות הברית יש אף אשה אחת שטוענת כי מרלו היה יהודי. בקרב החוקרים קיימת שאלה רק לגבי יצירה אחת – ´אדוארד השלישי´.
מספר פרופסור קופל: "בבדיקה ראשונית העלינו שלפי התוכנה שלנו, מרלו הוא שחיבר את ´אדוארד השלישי´ המיוחס לשקספיר, וזאת בניגוד לדעת רוב החוקרים. הגילוי הזה יכול היה להיות סנסציה עולמית, אך בדיקה נוספת העלתה שטעינו. המחשב ידע אמנם להבחין בקלות בין כל כתבי שקספיר לכל כתבי מרלו, אבל לא נכון היה להשוות בין כלל היצירות של שני האישים אלא בין יצירותיו הראשונות של שקספיר לבין אדוארד השלישי (מרלו נרצח ב-1593 ושקספיר התחיל לכתוב ב-1590 לערך). בדיקה זו לא העלתה באורח מובהק שמדובר ביצירה של מרלו, והמחקר נגנז".

בין גברים לנשים
ההישג של קופל ואנשי צוותו שזכה להדים הרבים ביותר, היה היכולת להבחין בין טקסט שנכתב בידי גברים לבין טקסט שנכתב בידי נשים. מה שמשכנע במחקר הזה ובתוצאותיו הוא שקופל וצוותו לא חיפשו תכונות מיוחדות אצל נשים, ורק הזינו את המחשב בטקסטים (כתובים אנגלית) שנכתבו על ידי בני שני המינים. המחשב הוא שבחן את אלפי המילים וחלקי הדיבר השונים והעלה את הצימוקים שבאמצעותם ניתן להבחין בין הכותב לכותבת.
מספר המאפיינים שנמצאו הוא בין מאה למאתיים. כך למשל מצא המחשב כי נשים משתמשות בכינויי גוף (I, you, he, she) בכ-30 עד 40 אחוז יותר מגברים. גברים משתמשים יותר בביטויים החלטיים (כמו למשל those, that, these). נשים משתמשות הרבה יותר במילים שליליות: not nor, never,. הן גם משתמשות יותר במילים המנסות ליצור קשר עם הקורא. גברים, לעומת זאת, מרבים להשתמש במאפיינים אינפורמטיביים. ההבדלים בין גברים לנשים נמצאו בכל סוגי הטקסטים: ספרות בדיונית ולא בדיונית, אמנות, הגות, אמונה, ביוגרפיות, פנאי, מחקרים מדעיים, מסמכים מסחריים וכדומה.
האם יכול המחשב לזהות בני אדם שהזהות המינית שלהם לא ברורה? בעת שראיינתי את פרופסור קופל הוא הביע את אמונתו שהתשובה תהיה חיובית, אף שהדבר לא נבדק. כמה ימים לאחר מכן סיפר לי כי ה-BBC עשה ניסוי ושלח לו שני טקסטים הלקוחים מתוך עיתון, וטקסט אחד של מכתב. קופל נתבקש לזהות את מין הכותבים. בטקסטים העיתונאיים הוא זיהה מיד מי גבר ומי אשה, ולגבי המכתב קבע שמדובר במישהו "שמשתדל יותר מדי להיות אשה". זו היתה פגיעה בול בשידור חי.
המאמר של קופל (שפורסם בעיתונות המדעית) עורר התעניינות עצומה ותוכנו הועתק בעיתונים הגדולים בעולם. לא חולף יום מבלי שהוא מקבל טלפונים ודוא"ל מכל רחבי תבל. מובן שלא חסרים גם מבקרים חריפים מחוגים פמיניסטיים ש"ממש שחטו אותנו", כדבריו. כתב עת אחד דחה את המאמר בנימוק שהכותבים צריכים להצהיר על העמדה הפמיניסטית שלהם. עוד קבעו "שעצם העובדה שאנחנו מניחים שיש שני מינים ולא רצף, מעידה על הדעה הקדומה שלנו".
בצוות החוקרים של קופל נמצאת גם אשה, ענת שמעוני. כדי להסיר לזות שפתיים מן הקוראים בחוץ לארץ, שאינם יודעים אולי שענת הוא שם של אשה, הוסיפו למאמר גם את שמה השני, רחל.

פלילים ופסיכיאטריה
השימושים האפשריים בטכניקה הזו לזיהוי טקסטים טומנים בחובם אינסוף אפשרויות. אחת מהן היא לצורכי זיהוי פלילי. אחד הדוקטורנטים של קופל כבר עושה עבודה במחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה בתחום הזיהוי הקולי. כיום יכול החוקר המשטרתי להשתמש בטכניקה הזו על מנת לגלות מאפיינים רבים של מחבר מכתב איום, למשל: גיל, שפת אם, השכלה, מין.
תחום נוסף שפרופסור קופל תולה בו תקוות רבות הוא התחום הפסיכיאטרי. עד כה לא נעשתה עבודה בתחום בגלל היעדר טקסטים ובשל בעיות של צנעת הפרט וסודיות רפואית. כשתימצא הדרך להשגת טקסטים לצורך זה, יאפשר הדבר לקבוע פרמטרים שמזהים מחלת נפש אצל הכותב.