צחי,
מזלך שאתה חי היום ולא לפני ששים שנה. אם היית מביע אז את דעתך המעניינת לגבי חיוביותה של האנטישמיות, אני מניח שהיו מי שהיו מוצאים דרכים להראות לך שהתנכלות זה לא כיף.
לגבי ישו, ברור שהתיאור של משפטו בברית החדשה אינו היסטורי. הטענה כאילו הנציב הרומי (שהיה רחוק מאד מלהיות אוהד יהודים גדול - למעשה, הוא סולק בסופו של דבר בשל אכזריותו) יניח לסנהדרין (שלא ברור באיזו מידה היתה פעילה באותה תקופה והאם היה בסמכותה לדון בנפשות) לדון מורד במלכות למוות - דיון המתואר בניגוד גמור לסדר הדין המוכר ממקורות ההלכה - ואף ירצה לחון אותו בסופו של דבר (הסלחנות הרומית כלפי מורדים הרי ידועה) היא מגוחכת.
נשלח ב-30/3/2004 17:24
אלי,
בתיאור השימוע שנערך לישו ע"י קיפא כתוב [בכל עווןגליון ישנו תיאור שונה במקצת]:
מרקוס יד: 61 והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן-המברך: 62 ויאמר ישוע אני הוא ואתם תראו את-בן-האדם יושב לימין הגבורה ובא עם-ענני השמים: 63 ויקרע הכהן הגדול את-בגדיו ויאמר מה-לנו עוד לבקש עדים:
אפשר לפרש את דברי ישו אלה בהרבה אופנים. אבל אם קיפא נחרד כל כך עד שקרע את בגדיו, מסתבר שראייתו של ישו את עצמו כבנו של ה"אל" חרגה מהתחום הנורמטיבי של היהדות שמדברת באופן כללי על הא-ל כעל "אבינו שבשמיים".
כמו כן במתי כב: "41 ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר: 42 מה-תאמרו למשיח בן-מי הוא ויאמרו אליו בן-דוד: 43 ויאמר אליהם ואיך קרא-לו דוד ברוח אדון באמרו: 44 נאם ד' לאדני שב לימיני עד-אשית איביך הדם לרגליך: 45 ועתה אם-דוד קרא לו אדון איך הוא בנו"
ואם הוא אינו בנו של דוד אז די ברור בנו של מי הוא כן.
וגם במשל הכרם בלוקאס כ: "13 ויאמר בעל-הכרם מה-אעשה אשלחה את-בני את-ידידי אולי יראו אתו וייראו מפניו" כאשר בעל הכרם מסמל את ה"אל" וישו מכנה עצמו "בנו וידידו".
נשלח ב-30/3/2004 19:59
ראשית, אין ספק שכותבי הברית החדשה אחרי מרקוס, ראו בישו את בנו האורגני של הקב"ה, אם כי הססו לשים את הדברים בפיו.
מה שאפשר ללמוד מזה זה שבסוף המאה הראשונה (מעל 60 שנה אחרי מות ישו) עדיין סיפור לידתו הפילאית לא היה מבוסס, וכך גם מעמדו כחלק מהשילוש (שבוסס רק מאות שנים מאוחר יותר בועידת ניקיאה שפיצלה את הנצרות)
האמת ההסטורית שאפשר ללמוד מהברית החדשה היא קשה להשגה, החיבור הטוב ביותר לנושא הזה שאני מכיר הוא ישו הנוצרי של יוסף קלויזנר (דוקא יהודי דתי) למרות שכיום הוא נחשב למיושן מעט.
אפשר לקרוא גם את ספרו החדש של יהושע אפרון שמנתח את התאולוגיה שמאחרי הבה"ח ומשם אפשר ללמוד את המקור לחלק מהתאורים ולנסות להבין מהו תאור אמין ומה משרת מטרות אחרות. (פרופ' אפרון נמנע מלעשות זאת בעצמו)
ולעניננו, אין לו לדיין אלא מה שרואות עיניו, וגם אם ישו עצמו ראה את עצמו כבנו האורגני של הקב"ה, ככל הידוע לנו, זה לא הובא במשפט.
הזעזוע של הכהן הגדול, מבחינה משפטית, אינו משנה דבר. העדות הקרובה ביותר לתקופה היא עדות הברית החדשה שלא מראה שימוש בשם המפורש.
ישו, כפי שהוא מצטייר מכל המקורות, היה יהודי מאמין שלא יעלה את שם ה' לשוא ובודאי שלא יעלה על הדעת שהוא בכונה ינסה לגדף את שם ה'.
הוא האמין במשיחותו, ולא היתה לו סיבה לבטא את ה' המפורש. מכאן אמינה גרסתה של הבה"ח שהוא לא אמר את שם ה'.
הכהן הגדול מתנהג כאילו שמע גידוף וקורע את בגדיו (ראה סנהדרין נ"ו ב) בעוד הלכה מפורשת היא (שם) שחייב המגדף לפרש את השם.
קלויזנר מתרץ שבגלל שהכהן הגדול היה בייתוסי הוא זועזע מכך שבנו של נגר פשוט מכריז על עצמו כנביא במובן הדניאלי (ולא רק כמשיח לאומי).
הוא גם מביא עדות מיוספוס שהצדוקים היו אכזריים ומקפידים יותר בדין משאר היהודים.
מצד שני הוא גם מעלה את ההשערה שלא כל הדינים שמופיעים במסכת סנהדרין היו ידועים אז, והוא מסתמך על ר אלעזר בר צדוק שסיפר שבזמנו שרפו בת כהן גדול בזמורות מכיון שלא היה ביה"ד של אותה שעה בקיא בכך.
בכל דרך שלא נסתכל על הענין, מדובר בבית דין מאוד לא תקין, ובגזר דין לא תקין הלכתית.
הסנהדרין לכאורה (תלוי בגרסה) התכנסה בזמן בעייתי (ערב חג/בלילה/יו"ט) והרשיעה אדם ללא עדים, על סמך דבריו בלבד.
בקשר לדרש של ישו שמשיח אינו חייב להיות בן-דוד. ראשית מדובר בווארט יפה.
שנית, יש כאן הדגמה משעשעת לחוסר הביקורת האישית של מתיא ולבעיתיות של הבה"ח.
אם אתה זוכר ספר מתיא מתחיל במגילת היוחסין של ישו. הוא מתחיל באברהם אבינו ומגיע עד יוסף אבי ישו.
לפי התאור הזה ישו הוא נצר לבית דוד ולא זקוק כלל לפלפול הזה. הענין הוא שכנראה ישו לא היה מודע לייחוס שמתיא נותן לו (אגב במקום אחר גם מרים מיוחסת, ליתר בטחון, לבית דוד בבה"ח לא שמעו על "למשפחותם לבית אבותם"), הוא יודע שאינו מבית דוד ולכן נזקק לווארט.
מהדרש הזה אני מבין שהוא רואה עצמו בנו האורגני של הנגר יוסף מנצרת שאינו מתייחס כלל לבית דוד.
(להזכירך מרקוס שהוא הקדום מארבעת ספרי הבשורה לא יודע על הולדתו הפילאית של ישו)
נשלח ב-31/3/2004 12:36
אלי,
האם המילה "משפט" מתאימה כאן?
זה נראה יותר כמעין שימוע. והסנהדרין לא ביצעה את גזר הדין, אלא רק מסרה אותו למלכות ודרשה את הריגתו [לא שזה לא בעייתי מבחינה הלכתית].
אבל כל זה לא משנה, כי אנו איננו מצפים מסנהדרין שנוטה לצדוקיות לפעול עפ"י ההלכה הפרושית. ומלבד זאת, במקרים קיצוניים ניתן לעקוף את ההלכה ולבצע מעשה פנחס, ונראה שפה היה מקרה קיצוני.
עכ"פ מה שמעניין זה אם לפי הברית החדשה ישו ראה עצמו כבנו של האל ממש.
אם קיפא שואל את ישו אם הוא בן המבורך וישו עונה לו "אני הוא" נראה לי מוזר לומר שקיפא קרע את בגדיו בגלל שנגר טען שהוא נביא. זאת בוודאי אינה סיבה שכהן גדול יקרע את בגדיו. מסתבר יותר שהוא קרע בגדיו בגלל שאותו שוטה ייחס לקב"ה כושר הולדה.
נשלח ב-31/3/2004 14:43
אולי באמת היה כאן חיקור דין עבור הרומאים כך שאל לנו לשים קריטריונים מכבידים על הסנהדרין, (יש לכך ראיות רציניות) אבל אם זה כך, נשמטת הטענה של "אנחנו הרגנו את ישו ועלינו להיות גאים בכך".
בסה"כ הכהן הגדול תפקד כפקיד ממונה מטעם הרומאים ולא כבי"ד יהודי.
מעשה פנחס אינו שייך לנושא מכיון שאאל"ט אצל קנאים מדובר בהריגה אינסטנקטיבית במקום ובזמן ביצוע העבירה ולא במעשה מתוכנן.
בי"ד מסודר שמביא אדם לשימוע אינו יכול לטעון למעמד של "קנאים". (למדתי את נושא הקנאים ממש מזמן, אז תקנו אותי אם אני טועה)
נשלח ב-6/4/2004 23:12
מאמר יפה בנושא של ליאון ויזלטיר עורך הספרות בשבועון "ניו ריפבליק", מחבר הספר "קדיש"
