המתיחה של אלן סוקל והסגולות

בקשר לנענועים ועצירת טללים רעים:

ברור שבתחילה היתה נטילת ד' מינים למטרות שמחה, הקיפו ורקדו מסביב למזבח, כמו שמשמע מהפסוק 'ולקחתם... ושמחתם', וכן בספר נחמיה, ומהמשנה בסוכה בכמה מקומות.

מנהג הנענוע לד' רוחות השמים לשם עצירת טללים רעים הגיע מאוחר יותר. עד שברבות הימים, מהספונטניות נשארה רק הכוריאוגרפיה הטכנית.

זריחת עץ:
לגבי זיוף הירושלמי, המדובר בירושלמי (טהרות או קדשים?) ש'נתגלה' כביכול, וכמו בכל שקר שמצליח להטעות, הרי חלקים מ'התגלית' היו מבוססים על קטעי ירושלמי אותנטיים שנלקחו ממקומות שונים בשאר הירושלמי או בכתבי הראשונים. הדבר היה בימיו של החפץ חיים ונחלקו גדולי ישראל ביחס אל התגלית, כי היו רבים ושלמים שנפלו בפח.
כריאקציה לתרמית זו, הופעלו לחצים קשים על האדמו"ר ר' חנוך מראדזין שלא להוציא ספרו המשחזר את חלק קדשים המקורי מתוך איסוף מכלל המקורות שבידינו, והפשרה שנמצאה היתה שבכל עמוד ועמוד מן החיבור שלו יכתב למעלה במפורש ובמובלט 'ליקוט ממקורות שונים' או משהו בדומה.

הזייפן נתכוון כמובן להשיג ממון. תרמית אחרת נעשתה מתוך מניעים 'אידיאולוגיים': כוונתי לזיוף המפורסם של 'תשובות הרא"ש' שנתגלו כביכול, ונדפסו בכותרת 'בשמים ראש' ובה התשובה השערורייתית על ההיתר לנסוע בשבת בעגלה וסוסים וכו'. האדמו"ר ר' אברהם מסוכאטשוב (חותנו של הרבי מקוצק) הוסיף בהקדמתו לחיבורו על מלאכות שבת 'אגלי טל' הערת אזהרה כתגובה לחיבור זייפני זה, ובו מסקנה כללית, שלא לקנות חיבורי קודש של 'תגליות' מאוחרות, ללא 'הסכמות' של גדולי ישראל שטרחו ובדקו את החיבור 'מעבר אל עבר' כהגדרתו, בכדי שלא לתת לזייפנים אידיאולוגיים כלי להחדיר את רעיונותיהם בשיטת הסוס הטרויאני.