כמה מחשבות בנידון שנתחדשו אצלי השנה .
(חשבתי לכתוב על זה מאמר לאתר, אבל לא מצאתי זמן...)
ההבנה שנתבססה אצלי היא שחגי תשרי הם המשך משלים של פסח ושבועות (כמובא בפרשת/יות המועדים)
ניסן מקבילה ליציאת מצרים , וחידוש הקשר הישיר בין ה' לעולם (שמופיע לעת עתה רק אצל עם ישראל, שיצא ממצרים) ומגיע אל שלימותה (היחסית) בשבועות, עם הקרבת שתי הלחם, והגעה לשלימות כעם לאחר ספירת העומר. (יום שמיוחס לישראל כממלכה , כלומר כעם/תרבות שעומד/ת בפ"ע , ולכן מתייחסת עפ"י מסורת תורה שבע"פ לדוד ולמתן תורה. (ונידון כבר באשכולות אחרים היחס בין תורה שבכתב ותורה שבע"פ בהקשר הזה, ואכ"מ)
התקופה שמגיע אח"כ, היא מה שאנו מכנים הקיץ, שהוא שלב מעבר בו ישראל נמצאים כמציאות לאומית/תרבותית קיימת , בתוך העולם , שבו עמים אחרים, עם נורמות תרבותיות אחרות , שעוצבו לפני שישראל ותרבותם התעצבה. (מה שגרם ברבות הימים, להתפוררות התרבות הישראלית , לחורבן ולנחמות ממנו , אותם אנו מזכירים לפי מסורת תושב"ע ברוב תקופת הקיץ)
רק אחרי שעוברים את תקופת המעבר הזו (שמן התורה ד"א לא היה הכרחי שיווצר בה חורבן , אם כי זה די מסתבר, וכן ניבא משה בשירת האזינו וכד') אפשר להגיע לרמה יותר
מודעת של תפקיד העולם (ועם ישראל בפרט) והעתיד הרצוי לו וכו'.
תוך טיפול בבעיות ובקשיים שהיו ב"תקופת המעבר, בגלל שמראש התנאים לא היו אופטימליים .(ישראל היו עם עבדים , ובוססו כתרבות עצמאית , במנותק מהנורמות של שאר העולם , בתקופת המדבר, כך שהפערים בין תרבות העולם ותרבות ישראל גורמים לבעיות וקשיים בהכרח)
אז מגיע יום הזכרון , הוא יום התרועה , ראשית כדי להיזכר במגמה ובמטרה הראשונית , שנית כדאי להיזכר בקשיים , ולזכור שהם נובעים מאילוצי המציאות , שעם רבים מהם ניתן להתמודד אם נהיה מודעים למטרותינו , ולבעיות שהופיעו בשטח .
תקיעת השופר נועדה לשתי המטרות האלו , להזכיר את ה"קול הפנימי" שתמיד היה גם אם לא תמיד היה ניכר ולהוציא אותו אל פועל המציאות עי"ז ראוי להיזכר גם במטרה הכללית לשמה נועדנו כעם וכיחידים הכלולים בו. וגם להיזכר בגורמים שהקשו על היווצרות הדברים במציאות שהיתה עד כה.
ואולי גם קריאה לדרך חדשה , כפי שהזכירו קודמי .
בכל מקרה זהו רק יום של זכרון והצהרת כוונות , כדי להצליח לעשות את הדברים בפועל צריך לעבור את יוה"כ , ואת סוכות , ואז להתחיל לבנות ולהיבנות מחדש ,
מבראשית .
 |
|
|
