הגע עצמך, בארבע פעמים מוזכר בתורה ענין שבת עם איסור מלאכה, ולא נמלטה אחת מהם להזכיר גם ענין הוצאה. ולמרבה הפליאה, דוקא במקום שהיה צורך להזכיר זאת, דהיינו במרה בירידת המן, לא נזכר כל ענין שבת בראשית שהוא הטעם לשבת, וגם לא איסור מלאכה. והנה אתה טוען שהתורה הסתמכה על הציווי במרה. מעניין למה לשיטתך לא סמכה התורה באיסור מלאכה על הציווי הראשון.
דבר נוסף, בעוד טרם שוטטו ישראל במדבר כבר היה ידוע להם עונש חילול שבת במיתה, ודבר זה מוזכר פעמיים בתורה. והנה קרה המקרה עם מקושש עצים כשהיו בני ישראל במדבר, מספרת התורה שהניחוהו במשמר כי לא פורש מה ייעשה לו. האם בני ישראל לא ידעו שדינו במיתה? ויתמה התומה: שבת לא פורש איזה מלאכה תיעשה ואיזה מלאכה לא, ואף על פי כן ידעו בני ישראל שהמקושש חילל השבת; והעונש על חילול שבת שכן נמסר להם, כאן שמטו ידיהם ואינם יודעים ודורשים הבהרה?!
אלא שבני ישראל בטח ידעו. אלא שהם גם ידעו שלכל עון יש מיתה שונה, ולא פורש מה ייעשה לו. ודבר זה לא היה צריך להיכתב, כמו שכל ההבהרות לא נכתבו, וזהו כל ענין תורה שבעל פה.
משעשע לראות איך אנשים מסתכלים על תורה שבכתב כאילו היא היא המחייבת את כלל ישראל בתורה ומצוות. כאילו היה סדר הדברים שמשה רבינו היה אלם ולא דיבר כלל אל ישראל, ורק מסר להם מגילות שונות וזקני ישראל היו צריכים לדון בקל וחומר וגזרה שוה ולהבין במקרא. ההיפך הוא הנכון. משה דיבר אל ישראל בפה, ובדרך זה נמסרה לנו כל התורה. אלא שלבד מזה גם נמסרו לנו ראשי פרקים בכתב, וזוהי התורה שבכתב.
ירוחם, איני מתיימר להוכיח כאן את ענין תורה שבעל פה, קטונתי מזאת, ורבים וטובים כבר קדמוני. איעצך ירוחם שתניח את כלי זינך הדלים אשר לא ישפיקו לענין רחב כזה.
 |
|
|
