רטוריקה ודיון

כשהייתי בן ארבע עשרה, הבעתי דעה בנושא הלכתי מסוים בצורה קיצונית למדי.
לתדהמתי הר"מ שלי באותם הימים התווכח איתי והביע דעה הפוכה לחלוטין. דעתו הייתה תמוהה בעיני מאוד, ולכן סיפרתי לאחרים שהוא מחזיק בדעה מוזרה זו.
לאחר מכן הוא קרא לי לשיחה והבהיר לי שבוודאי שהדעה ההלכתית שאמרתי היא הנכונה, אלא שמכיוון שהבעתי דעה זו כה בקיצוניות ובהתלהבות, הוא רצה ללמדיני שיש גם דעות אחרות, יש גם יסוד לסברא הפוכה. ולא שהוא אישית סבירא ליה כן.

מאז למדתי כלל גדול בדיונים, לא תמיד מביע העמדה אכן מביע את דעתו האמיתית, לפעמים לצורך הדיון, נוקטים בעמדה אחרת.

יש בזה משהו.

למה זה חשוב מה דעתו האמיתית? יש לבחון כל עמדה לגופה, בלי קשר לשאלה האם היא מבטאת באמת את עמדת הדובר או לא. אם יש בה ממש, אז טוב גם אם אינה דעתו האמיתית, ואם אין בה ממש אז רע, גם אם היא כן דעתו האמיתית.
וחוץ מה, מי יימר לן מה דעתו האמיתית של ספי בסוגיא זו?

"לאחר מכן הוא קרא לי לשיחה והבהיר לי שבוודאי שהדעה ההלכתית שאמרתי היא הנכונה"


לא הייתי מאחלת לאף אחד ללמוד אצל ר"מ כמו הר"מ של ספי.

כי הרם של ספי שיקר בצורה בוטה.
לשקר מותר למען השלום,וגם שלום הקשור לבריאות הנפש והגוף (אגב כמה מדהים ששלום בין אנשים בעצם משפר גם את השלום הבריאותי שלהם.)

במקרה הזה הר"מ פעל הפוך.
גרם לתדהמה ומבוכה אצל התלמיד ללא צורך ממשי.
אם הוא היה חכם הוא היה אומר לו :"אני רוצה לאתגר אותך בדעה הפוכה.
מה היית אומר אם ...".וכאן הוא היה מפרט את הדעה ההפוכה.

אני הייתי חשה מבוכה ובושה בשבילו,יותר מאשר בשבילי.
ואני די מתפלאה עליך, מיימוני,שהסכמת עם דרך זאת.