| נשלח ב-10/9/2003 01:43 |
 |
| |
מנגנון הגנה נגד אימת הפיגועים
אני חייב להודות שכרציונליסט, אני חש מצוקה גדולה בתקופה הארורה הזו.
מנגנון ההגנה הנפשי הטוב ביותר נגד אימת הפיגועים הוא הפטליזם, האמונה שהכול נקבע מלמעלה. המחשבה שהחיים תלויים בהחלטה לנסוע באוטובוס מסוים ולא אחר היא בלתי נסבלת, והנפש מבקשת להאמין שיש איזה הגיון נעלה בהתנהלות הדברים - בסיבה שהאחד מת והשני ניצל.
דא עקא, נראה שגם מספרות הפילוסופיה היהודית משתמע שהפרט נתון לאכזריות הגורל האקראי. מהרמב"ם במורה נבוכים משתמע (אם כי לפי דרכו המוצהרת הוא מדבר בלשון קצת נסתרת) צמצום גדול של ההשגחה הפרטית, והגבלתו למצב שבו האדם הוגה בקב"ה (זו ההבנה הפשטנית והשמרנית ביותר של הרמב"ם. כפי שכבר הוזכר בפורום מסתבר להבין את הרמב"ם בצורה מתוחכמת יותר). הרלב"ג אומר זאת במפורש.
בספרות הרבנית החדשה ישנה כמובן התנערות מצמצום ההשגחה, ודווקא מקובל כרב חיים דוד הלוי נקט במפתיע בגישה הזו, כשאמר שייתכן שחייל ייהרג מפגז טועה באקראי ולא עקב השגחה. נדמה לי שהסתמך על הגמרא ואיני זוכר את ראיותיו. ראיתי פעם מחבר שו"ת אחר שחלק עליו בחריפות.
אני יודע שהנושא הזה כבר נדון בארוכה כאן:
http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=331519 אבל תמיד טוב לרענן את הדיון.
חוץ מזה, אולי למישהו יש הארה לגבי טיבה של אמונה כפולה.
כידוע, משתמע מהרמב"ם ומאחרים שחלק מההיגדים הדתיים הם דו משמעיים. פשוטי העם יבינו אותם כך, והחכמים יבינו אותם אחרת.
האם לגיטימי שאותו אדם יאחז בשני רבדים של הבנה, וישתמש בהם לפי נוחותו הפסיכולוגית ?
לדעתי לא, אבל קשה לעמוד בפיתוי.
תוקן על ידי - זריחת_עץ - 10/09/2003 1:46:49
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 01:53 |
|
| |
זריחת עץ
יישר כוח על הכנות ועל הנסיון לחדור לשיתי השיתים של הפסיכולוגיה שלנו.
איננו מלאכים. אנו רק בני אדם. יצורי חומר (במובן מושאל, המובן היחיד שאני מכיר), המועדים לפחד.
ועכשו שאלה נוקבת:
אנו עשויים לראות את הסתירה הפנימית ואת ההיתפסות לאמונת השגחה ניסית או לפטליזם להבדיל בתור כשלון של הפילוסוף.
זאת אם נניח שהאדם האמיתי הוא היצור השכלי והשכלתני, אלא שאיננו מסוגלים לעמוד בדרגה זו כל העת.
אך אולי, אולי, אולי היצור הפוחד והמודאג הוא האדם האמיתי, והאדם השכלתני והגאה אינו אלא בדות? בדות של הדמיון?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 02:38 |
|
| |
זר"ע  ,
בגלל השעה איני טורח לעיין באשכול ההוא אם מובאת שם הגמ' חגיגה ד' ע"ב על "ויש נספה בלא משפט..." וראה בפרש"י שם.
לגבי שאלתך:
"האם לגיטימי שאותו אדם יאחז בשני רבדים של הבנה, וישתמש בהם לפי נוחותו הפסיכולוגית ?"
זה לא רק לגיטימי, אלא זה כל התורה כולה. חטא עץ הדעת פיצל את מודעות האדם ללכת אחר "טוב" אינטנסיבי [עוצמתי] לעומת אקסטנסיבי [מקיף] ומאחד הכל [שסופו להיות אינטנסיבי].
מעתה, מחנכת אותו התורה [כדברי הנביאים] לשוב למצב של אחדות מודעותו. אבל בינתיים הוא בתהליך חינוכי ולעתות חולשה הוא זקוק לפטנטים. כמו העושה דיאטה לפעמים יאזור מתניו כגיבור ואף ימאס במאכלים משמינים עם כל טעימותם ולפעמים יצטרך לתת לעצמו כל מיני פרסים כדי שיצליח לשמור על הדיאטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 19:52 |
|
| |
זריחת עץ היקר,
הכל תלוי מאיזה הקשר מסתכלים.
הקשר מצומצם = אקראי:
דני ויוסי שלמדו בחיידר ביחד, פתאום נפגשו בטיסה לניו-יורק ביום ראשון.
הקשר רחב = השגחה:
דני טס לניו-יורק לחתונת אחותו ביום ראשון. יוסי טס לביקור משפחתי ביום ראשון. שניהם נפגשו במטוס.
כמובן כי מהמקרה השני פחות נתפעל כי אנו יודעים מראש את ההקשר הכולל, את התמונה השלימה.
כאשר הרמב"ם מדבר על צמצום הוא מתכוון לחוסר התמונה הכללית הגורמת לנו לתסכול עליו אתה מדבר בתחילת דבריך. כאשר היום מדברים על השגחה מתכוונים לאמונה כי יום אחד נראה את התמונה הכוללת (את התכנון הקודם של דני ויוסי) ואז כבר לא יהיו שאלות.
אין סתירה בין הגישות. הרמב"ם היה פחות צריך את הפיצויי של הדיאטה עליה מדבר ווטו1, וכיום מאמינים "רועי הצאן" כי אנו צריכים המון צ'ופרים לחיזוק האמונה ולכן רבים הסיפורים על ההשגחה ועל הניסים וצירופי המקרים.
על כל אדם להכיר את עצמו ולדעת מה הוא צריך ומתי...
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2023 08:30 |
|
| |
זו מטרת הטרור ולכן אין להכנע לה
|
|
|
|
|
