|
|
| נשלח ב-3/7/2005 02:26 |
 |
| |
בס"ד
לא כל מי שכותב ספר כיון אל האמת והרמב"ם במורה הנבוכים ח"ב (פמ"ז)תקף בחריפות את מי שמביא דיעות כוזבות וחושב שזה האמת של התורה.וכתב "כי לא ירצה לו ית' כי אם האמת ולא ישנא כ"א השקר,ולא יתבללו דעותיך ומחשבותיך ותאמין דעות בלתי אמיתיות רחוקות מאד מן האמת ותחשבם תורה "וכו' עכ"ד
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 07:50 |
|
| |
שי
האם לא יתכן שמישהו יכתוב ספר מפני שהוא מאמין שיש לו לומר דברים שנתגלו לו ברוח הקודש? או שרבו גילה לו אותם ברוח הקודש?
(איקון עומד על הראש).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2006 14:46 |
|
| |
ייש"כ למי שהביא לי את הלינק הבא באישי,
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/459/238.html
לפרשת ואתחנן,
מה, אסור לצלם?
... משה פונה אל העם ומזכיר להם את מעמד הר סיני. הוא מדגיש מספר פעמים את העובדה שנשמע קול אך לא נראתה כל תמונה: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה...פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל ותמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה... הישמרו פן תשכחו את ברית ה'... ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר ציווה ה' אלוהיך". הצורה הכי קלה לאדם לעבוד איתה זה דימויים, אך למרות שתמונה אחת שווה אלף מילים, אלוהים מעדיף להשאיר לנו קולות ומילים. משום מה, על טקסטים יש ויכוחים פרשניים ויש זרימה, זה לא מקבע. אך אם היה דימוי היינו נאחזים בו ולא מצליחים לדמיין משהו אחר או מופשט שעומד מאחוריו. זו הסיבה שספרים מפעילים את הדמיון ועשיית סרט על אותו הספר בוחרת עבורנו פרשנות אחת. הקיבעון המחשבתי שלנו בעקבות דימויים מתבטא בזה שאחרי שראינו את הסרט יהיה לנו קשה מאוד שלא לראות בדמיון את הדימויים של הסרט בזמן קריאת הספר, אפילו אם קראנו כבר פעם אחת את הספר לפני כן!
פוטנציאל הקיבעון המחשבתי של תמונה הוא עמוק ו"מסוכן" יותר לתודעה מאשר היאחזות במילים וקולות, כך נראה. והאלוהות נותנת לנו תורה שהפרשנות לה אמורה להתחדש מדי יום, היא מנסה למנוע את ההתקבעות. התבוננות שטחית אל האורתודוכסיה של ימינו תעיד כי מצאנו את הטריק גם איך להתקבע על פרשנות של מילים ועשינו את מה שהאל הכי ביקש שלא נעשה "פסל תמונת כל אשר ציווה ה'", לקחנו את כל המצוות והתורה והחלטנו בדיוק מה זה והפכנו את זה לסוג של פולחן ויאללה, דת ממוסדת. במקום הזה שבו האל אמר שעדיף לא לראות כדי לא ליצור תבנית, כדי שהתודעה תישאר משוחררת ליצור בכל פעם דימויים חדשים בזמן הווה, קיבלנו נתיב אחר לעצמנו: לשמוע. להקשיב לעצמנו ולמציאות ולאל שמדבר דרך שניהם. שמע ישראל, כי קול אחד מדבר אלינו מתוך כל מה שנחווה כפירוד בסביבתנו הפנימית והחיצונית. והסיבה שהתחלנו לקבע גם את המילים והטקסטים של התורה היא שהפסקנו להקשיב לקולות.
"תנורו של עכנאי" הוא סיפור מפורסם בתלמוד שבו החכמים התווכחו אם תנור אחד כשר או לא ובסוף התערבה בת קול אלוהית שהכריעה בדבר, אך חכמי התלמוד לא קיבלו את הדין ואמרו שהם כבר לא משגיחים בבת קול עכשיו כשיש תורה והלכה כתובה והסמכות עברה לסגנון אחר. במקום הזה שבו הפסקנו להקשיב לבת קול האלוהית (ושימו לב, זוהי בת...) ואיבדנו את מידת הענווה, הכול התחיל להתעוות.
ע"כ
כאן מתחדד הויכוח הניטוש על הגבול בין פתיחות לזהירות ונקשר לנקודת המחלוקת בין התנאים אם להשגיח בבת קול או לא.
ועוד ציטוט בנושא,
http://www.makorrishon.net/show.asp?id=15850
בסוף הכתבה
כיום יש פוביה בשני הצדדים: החילוני מ'ארון הספרים היהודי' נכנס לפאניקה ברגע שמדברים על משהו מעשי, וחושב שמנסים להחזיר אותו בתשובה, ואילו הצד האורתודוכסי מפחד שברגע שלא תהיה מחויבות גמורה, הכול יקרוס ולא יישאר כלום.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2008 12:06 |
|
| |
לבוגיעלון (על התהוות התושבע"פ בכל עת) -
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2467927&whichpage=9#R_7
משנה תורה להרמב"ם -
הקדמה: "אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה, לימדה משה רבנו כולה בבית דינו לשבעים זקנים.... נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם, סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה.... כל הדברים שבתלמוד הבבלי, חייבין כל בית ישראל ללכת בהם; וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים שבתלמוד, ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותן הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל, ואותן החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או רובן, והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה, איש מפי איש עד משה רבנו."
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2008 13:20 |
|
| |
לא הבנתי את הרמב"ם הזה. אי זה מסתדר עם הגמ
מנחות דף כט:
אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו;
איך זה שהוא לא הבין, אם הוא לימדה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2008 20:24 |
|
| |
ירוחם, הנה תירוצו של התויו"ט:
הקדמת התוספות יום טוב למשנה
אבל תועלת חבור המשנה וסיבתה היתה לפי שתורה שבעל פה שמסרה משה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' אע"פ שהיתה באור התורה ומצוותיה ביאור שלם אין לך זמן ודור שלא יתחדש בהכרח ויפלא למשפט. ואל תשיבני דבר ממה שאמרו בפ"ב דמגילה מאי ועליהם ככל הדברים וכו' מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ע"כ. שאני אומר שזה לא היה מוסר משה לאחרים כלל. ודקדוק לשונם כך הוא שאמרו מלמד שהראהו ולא אמר שמסרו לו או שלמדו שאילו אמר אחד מאלו הלשונות היה מתחייב מזה שהוא ימסרם ויתנם ג"כ ליהושע שהרי עינו לא היתה צרה שמצינו שסמך שתי ידיו אע"פ שלא נצטווה אלא באחת. אבל אמרו שהראהו וזה בדרך ראיה בלבד לא בדרך מסירה כאדם המראה דבר לחברו לראותו ואינו נותנו לו וזה דקדוק נאה וענין אמיתי.
אבל בסוף בית שני אע"פ שהיה בידם כל הכללות ההם הנה מפני מיעוט לבם ועכירת דעתם בסבת טרדות הצרות אפשר להם שידמו דבר לדבר ואינו כן אלא דומה לדבר אחר (ומכל מקום כיון שהכללות שבידיהם אמיתיים ומסורות להן ממשה רבינו ע"ה מפי הגבורה מפני כן אלו ואלו דברי אלוקים חיים הם. המזכין והמחייבין המטהרין והמטמאין, האוסרין והמתירין ... )
תוספות יום טוב אבות פרק א משנה א
משה קבל תורה מסיני - פירש הר"ב ממי שנגלה בסיני. ושם כשנגלה בסיני קבלה בכללותיה ופרטיה ודקדוקיה ולא נתחדשה לו הלכה. וכמו ששנו בתורת כהנים שהביא רש"י בפירושו תחלת פרשת בהר סיני. ולהוראה זו הוא אומר מסיני. ולא דבר רק הוא שהרי זה אות על הדת. אחת היא לאמה כנסת ישראל שקבלוה. ברה היא ליולדתה. התלמידים בנים הם לה' מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש הכל קבל משה שנאמר (דברים ט') ועליהם ככל הדברים ודרשו פ"ב דמגלה [ד' י"ט ע"ב] מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. ואע"פ שדקדוקי סופרים לא היו אלא בדרך ראיה בלבד כמו שפרשתי בהקדמה יאמר קבל כי על הרוב ידבר כמו שביאר הרמב"ן בהקדמת פירוש החומש בחמשים שערי בינה שנבראו בעולם שעל הרוב יאמר נברא. כך נ"ל:
וזה תירוצו של המהר"ץ חיות:
הגהות מהר"ץ חיות, ברכות, ה ע"א
מלמד שכולם נתנו למשה בסיני. נ"ב עיין בירושלמי פ"ב דפאה ופ"ק דחגיגה מלמד שהראהו הקב"ה למשה מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, היינו הקב"ה מסר למשה מדות הנדרשות והחכמים מוציאים מכללים אלו תולדות וענפים שונים ולומדים סתום מן המפורש, וכל הפרטים הללו המה מונחים בכלל.
מכל מקום פשוט שהרמב"ם לא התכוון שהכל מסיני, ראה הקדמתו למשנה תורה:
... וענין שני הגמרות הוא פירוש דברי המשניות וביאור עמקותיה ודברים שנתחדשו בכל בית דין ובית דין מימות רבינו הקדוש ועד חיבור הגמרא. ומשני הגמרות ומן התוספתות ומספרא וספרי (ומן התוספות) מכולם יתבאר האסור והמותר הטמא והטהור החיוב והפטור הפסול והכשר כמו שהעתיקו איש מפי איש מפי משה רבינו מסיני:
גם יתבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה בפירוש. שנאמר ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. וכן יתבאר מהם המנהגות והתקנות שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור כמו שראו בית דין של אותו הדור. לפי שאסור לסור מהם שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קיבלום ממשה ודנו בהם בית דין של אותו הדור במדות שהתורה נדרשת בהן. ופסקו אותם הזקנים וגמרו שהדין כך הוא. הכל חיבר רב אשי בגמרא מימות משה ועד ימיו.
ובעיקר שלל דיעה זו בחריפות בהקדמת המשנה, ואין לי כח כבר להעתיק לכאן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2008 22:16 |
|
| |
אבליף
האמן לי כי הכרתי את הדברים מימים ימימה, משהו כנראה לא בסדר אצלי, אותי זה לא שיכנע תשובות מאולצות לא משכנעות אותי.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 10:58 |
|
| |
תודה ירוחם.
עשית לי את העבודה.
יש מדרש ומפרשים רבים (לגבי שיעורים - מידות גודל) האומרים שלמשה נמסרו כללים ממנו יפתח/ו את הפרטים. לכן אם רוצים לפרש את הרמב"ם בהתאם לזה צריך לומר שמה שהוא כותב 'כולה' רוצה לומר שכל מה שיתחדש איכשהו באיזה שהוא בית מדרש צריך שיתיחס איכשהו למשה כמו שאמרו על בית מדרשו של רבי עקיבא. רק שהרמב"ם ניסה לקבע את הספר שלו כ'ה'ספר של התורה שבעל פה שלא יצטרכו עוד ספרים וכנראה שלכן התנסח ככה.
ובאותו הקשר כתב לי אחד מחברי הפורום על משה אצל ר"ע שאמנם מששמע שכל המיסוד והפרטים שהלכו והתרבו ואבדו מצורתן הם עדיין יישום של אותם עקרונות שלו הוא נרגע (כי אז לא משנה כ"כ אם לוקחים תפוז או אתרוג, אם ממתינים שש שעות או אוכלים באותה סעודה וכו') אבל אחרי שבא לבני ברק ושמע במקום 'הלכה למשה מסיני' 'כי ככה הגדוילים אמרו' התעלף ולא חזר לבתי מדרשיהם של ישראל.
תוקן על ידי בוגיעלון ב- 25/11/2008 11:04:56
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 11:13 |
|
| |
בוגי
אבל אחרי שבא לבני ברק ושמע במקום 'הלכה למשה מסיני'
זו מידה כנגד מידה, משה רבנו לא הבין את מה שרבי עקיבא אמר- גם רבי עקיבא לא היה מבין מילה וחצי מילה אם היה מגיע לעירו לרח' רבי עקיבא.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2008 18:09 |
|
| |
בוגי וירוחם
יש להגדיר במה דנים: נאי רוצה להבי את שיטת הרמב"ם, ושם מוכח ממקומות רבים שהוא סוב רשחלק מהתוזב"ע לא נתקבל הממשה, ואין אפשרות לומר אחרת.
ההקשר של המילה 'כולה' בהקדמת הרמב"ם חיוני להבנת המילה:
הקדמה ליד החזקה לרמב"ם
כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו. שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. תורה זו תורה שבכתב. והמצוה זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה. כל התורה כתבה משה רבינו קודם שימות בכתב ידו. ונתן ספר לכל שבט ושבט וספר אחד נתנהו בארון לעד. שנאמר לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו'. והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה אלא צוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל. שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות וגו'. ומפני זה נקראת תורה שבעל פה. אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים.
וודאי שמה שכתב הרמב"ם 'כולה' כוונתו למה שכתוב קודם דהיינו התושב"ע שמשה רבינו קבל מסיני. והרי בסוף אותה הקדמה הוא כותב במפורש כמו שציטטתי בהודעה הקודמת שיש תושב"ע שכלל לא נתקבלה ממשה:
וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קיבלום ממשה ודנו בהם בית דין של אותו הדור במדות שהתורה נדרשת בהן.
בקצרה: לפי הרמב"ם התושב"ע נתקבלה בחלקה מסיני וחלקה התחדשה מאוחר יותר
|
|
|
|
|
|
