איך אפשר להאמין אחרי.. ? (בעית הרע)

מצ"ב דבר שכתבתי יום לאחר הפיגוע בקו 2:

הדברים הם קשים ולכן יש לקרוא אותם בעיון לפני שמגיבים בזעם.


הרהורי לב אחר הפיגוע ברח' שמואל הנביא
-------------------------------------
שתי פיגועים התרחשו אתמול שמספר ההרוגים בהם היה 20. המספר 20 נשנה רבות בהקשר של תבנית המשכן, ובעיקר מידות קודש הקודשים- הדביר בבית הראשון, 20 אמה מרובעים, ובייחוד בסכום מחצית השקל שהנו 20 גרה. הפיגוע של אתמול התרחש ברח' שמואל הנביא, באוטובוס שהגיע מהכותל המערבי. בסוף ספר שמואל מסופר הסיפור על 70 אלף איש מישראל שנספו בדבר כתוצאה מכך שלא דרשו את מקום המקדש. סיפור זה העוסק במחצית השקל ופקידת העם, מייצג את התפיסה הגלותית של עם ישראל כאוסף של פרטים, שכל אחד יש לו את המנהגים וההלכות והרבנים הייחודיים לו, מול תפיסה של אנשים החותרים להיות עם אחד עם כוון אחד וברור.
לפני מספר ימים הרב אלישיב, שלפסיקותיו שומעים רובו הגדול של הציבור החרדי, יצא בקריאה גדולה שלא לפתוח את הר הבית ליהודים, מפני שהדבר מהווה התגרות בגויים. דווקא אלו ההולכים בדרכו של הרב אלישיב, ולא עולים להר ומסתפקים בתפילה בכותל המערבי, הם אלו שנפלו קורבנות לפיגוע האיום. הרב אייכלר אמר היום ברדיו שאין ספק שזהו איתות משמיים לציבור החרדי, אבל את התשובה אנחנו לא נדע. לעומתו, הנביא ירמיהו טוען שאנו מצווים ל"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה". סימנים רבים מראים שהדבר קשור לדרישת המקום אשר יבחר ה' ולכל הגישה האמונית שהדבר מייצג. כמובן, שאי אפשר להאשים באופן אישי אף אחת מהנפגעים שחטא בדבר זה, כי פעמים רבות הקב"ה מעניש את עם ישראל באופן קיבוצי. אבל ברור שהאשמה מופנית לציבור מסויים, ויאמר לזכותו של הציבור החרדי, שהקב"ה כמעט תמיד שמר אותו מהמכות הרבות שעם ישראל קיבל בשנים האחרונות. אבל ברגע שיוצאים כנגד תהליך שמוביל לדבר היסודי ביותר בתורת ישראל, והוא גילוי ודרישת המקום שה' בחר, המקום שממנו תצא תורה לכל העולם , המקום שייחוד ה' והתורה יתגלו בו, המקום באמצעותו כולם יבינו שה' אחד ותורתו אחת, ויש רק אמת אחת, לא שיטות הלכה רבות, לא רבנים הרבה, לא מסורות שונות, אלא רק תורה אחת, וכל ריבוי תורות גובל בעבודה זרה, אז באמת הקב"ה יסתיר את פניו גם על זה שהוא חפץ ביקרו. לכן כל חתירה לכוון דרישת המקום אשר יבחר ה', הינה דבר מבורך ואסור לעקבו ולצאת כנגדו, בייחוד כפי שעשה זאת הרב אלישיב שטען שזוהי התגרות מיותרת בגויים. צריך להבין שפחד מהגויים זו התגרות בה', והפגנת חוסר בטחון בו בפרהסייא!!!
ברור שבית המקדש רחוק מאד מהמצב של עם ישראל היום, אבל החתירה אליו נעשית בשתי מסלולים, במסלול המעשי ובמסלול של הרוחני (שגם יביא לאחדות) של העם. לא ניתן לקבוע איזה מן המסלולים מעקב את השני, מפני שרק ה' יכול לקבוע זאת. אנחנו נעשה את כל מה שיכולתנו לעשות, והקב"ה יעשה את הטוב בעיניו.
כה סימלי הוא הדבר שדווקא יום לאחר הפיגוע נפתח הר הבית שוב ליהודים לאחר שלוש שנים שבו היה סגור. אחת הסגולות של עם ישראל, הוא שיש לו חוש פנימי טבעי שאומר לו מה היא מצוות התשובה שעליו לבצע לאחר שקורה לו אסון. לא תמיד ישראל מקשיב לקול פנימי זה, אבל לעיתים הוא עושה מעשים הקשורים לתשובה גם ללא מודעות שזוהי התשובה לחטאו.

יהי רצון שה' ישלח נחמה רבה למשפחות ההרוגים, רפואה שלמה לפצועים, וישועה קרובה לעמו.

נ.ב. לאחר מכן גם נוכחתי לראות שהפיגוע התרחש בדיוק בשבוע שבו מופיע בפרשת השבוע המצוה 'לשכנו תדרשו' שעליו חז"ל דורשים את העניין בסיפור בסוף ספר שמואל.

.


מעשה באחד מן הדרשנים שהיה נודד בעיירות, מתארח אצל בעלי הבתים וממתין שיציעו לו לדרוש.

ולא היה דרשן זה תלמיד חכם גדול, אך דרשה אחת היתה לו שאותה שינן היטב וידע לדרוש בה בטעם ובקול, ודרשה זו עסקה בחטא העגל.


ויהי היום, יום טוב ראשון של סוכות חל בשבת, וגיבור סיפורנו הגיע לשטעטל קראצמעך.

הגיע לבית הכנסת, ושם, הגבאי הפנה אותו לאחד מבעלי הבתים, אצלו יוכל למצוא מקום לינה ומזון לסעוד את נפשו העייפה מתלאות הדרך.

מארחו שמע ממנו כי דרשן הוא, ולמחרת, לאחר תפילת המוסף, הזמינו גבאי הקהילה לעלות ולדרוש. וזאת להווי מידע, כי בק"ק קראצמעך, לא היו ת"ח שיכלו לדרוש בפני הקהל מבני המקום.


עלה הדרשן אל הבמה, נשא מבטו לימין ולשמאל, ופתח:

" השנה, שר"ה היה ביום שבת, ויו"ט ראשון של סוכות חל בשבת, אין לנו שבת חול המועד. לו היתה לנו שבת חול המועד, היינו יושבים כאן וקוראים בתורה מן "ויאמר משה" - כפי שיקרא העולה השלישי בפרשת כי תשא. אולם לפני העולה השלישי, היינו שומעים כולנו את מעשה חטא העגל, ועל חטא העגל אני רוצה לדבר היום ... "



ואכמ"ל

... ולפי שיטה במדרש נבע חטא העגל מזה שלא בנו משכן ללמדך שכל שאינו עוסק בבנין המקדש (ואינו עולה להר הבית) כאילו עשה את העגל!

בתמיכת מה לדבריה האחרונים של חבצלת:

האם האמירה (הנכונה לדעתי) שעל כל או"א ללמוד מה קורה סביבו (ומכאן: אסונות צריכים להביא לחזרה בתשובה, כמו ששמחות אמורות להביא לפזרנות בצדקה, כידוע), מחייבת אותנו להבין מה בדיוק קרה, מאיזושהי בחינה מיסטית?

במלים אחרות: אם יבוא הרה"ג שליט"א (רב כלשהו, והיו כאלה, אלא שקולם היה חלש) ויאמר, יש אסונות, שכל או"א יפשפש במעשיו וישוב בתשובה - מה רע? זהו אפ' מתפקידיו של הרב לקהילתו - אחריות על הדרכה מוסרית.

לעומת זה, פרשנות מעשיו של הקב"ה כביכול, והסברי סרק לגבי פיגוע או אסון, הם פתח מסוכן. אם לריה"ל מיוחסת האימרה "לו ידעתיו הייתיו", הרי שלאותם רבנים-פרשנים יש ליחס כוונה, ש"הואיל וידעתיו הייתיו", ח"ו.

ובכלל, האם הקב"ה הוא חברת אבטחה? הזכיר פה מואדיב את לשונו של ר' חוצפית המתורגמן, אבל חז"ל הזכירו גזירות שמים לא מובנות בקשר עם המבול, עשרת הרוגי מלכות, חורבן שני הבתים ועוד.

אם חז"ל לא ידעו הסיבה, והשתמשו בביטוי "גזירה היא מלפני", האם רבני הפאשקווילאך יודעים יותר?

אוי לשכן ואוי לשכנו