הנטיה לאידיאליזציה של המצב

תופעה זו קרויה בפסיכולוגיה "דיסוננס קוגנטיבי".
כאשר אדם נאלץ לעשות דבר מה, בגלל לחץ חברתי או קושי אחר כלשהו, והוא אינו שלם עם כך, הוא מצליח להתגבר על הדילמה ומשכנע את עצמו שיש הצדקה אמיתית למעשה.

תיאוריית הדיסוננס הקוגנטיבי מבטאת גישה ספקנית כלפי עמדות. היא רואה אותן כנגזרות של המציאות יותר מאשר יוצרות שלה.

אין ספק שכמה מוטיבים בחברה החרדית יכולים להיות מוסברים טוב על ידי התיאוריה הזו, במיוחד היחס השלילי לעבודה, שהוא נטול כל שורשים היסטוריים, ואינו יכול אלא להוות תירוץ לקשיים שהתעוררו עקב כפיית השירות הצבאי והעדר השכלה אקדמית.

לגבי היחס כלפי ספרדים, כאן אני דווקא חושב שהחברה החרדית, שפוליטיקלי קורקט מעולם לא הנחה אותה, אכן מאמינה באמת ובתמים בעליונות מנטלית של אשכנזים על ספרדים.

ובעליונות הגברים על הנשים.

פעם ראה השועל הערמומי כרם גפנים עומד בפירותיו המבשילים.
הו, הרי שעלי לטעום מן הענבים העסיסיים הללו.
עמד וטיכס עצה כיצד להיכנס. ראשית ניסה לטפס מעל הגדר המקיפה את הכרם, אך זו הייתה גבוהה מדי. אחר כך, ניסה לחתור חתירה תחתיה, אך הגדר הייתה יציבה ואי אפשר היה להבקיע בה בקע. בייאושו סבב סביב הכרם, כשריחות הענבים המתוקים מבלבלים את מוחו השועלי וקיווה למצוא פרצה בגדר או שער שמנעולו חלש.
משלא צלח הדבר בידו, עמד ונשא נאומו כלפי הכרם הנעול:
"הוי ענבים באושים, הוי ענבי בוסר חסרי טעם, מי חפץ בכם? הלוא וודאי שלא אקפד את פרוותי היפה ואכלה כוחותיי בניסיונות להיכנס לכרם העלוב הזה".

בעיה נוספת היא נטייתו של יחס כלשהו כלפי המציאות לחזק עצמו, במעין תהליך של משוב חיובי (Positive Feedback). אדם שיש לו יחס מסויים כלפי המציאות - נניח, סבור כי יהודי מעדה מסויימת עולה על יהודי מעדה אחרת - נוטה לפרש את המציאות באופן התואם יחס זה; פירוש זה עצמו גורם ליחס להוסיף ולהתחזק. כך, אותו אדם יראה בכל סיפור חיובי על יהודי מהעדה המועדפת "ראיה" לכך שאכן עדה זו היא מוצלחת ומוכשרת, ולעומת זאת בסיפורים שליליים יראה חריג - ולהיפך ביחס לבני העדה הדחויה. בכך הוא "מאשר" לעצמו בכל פעם מחדש את יחסו, ומבסס ומחזק את הדעה הקדומה. הדבר דומה מעט לאופן בו נוטים, למשל, פוליטיקאים לראות בכל אירוע "הוכחה" לצדקת הטענה שטענו לפניו - הם כמעט לעולם אינם לומדים משהו חדש מן המציאות, היא תמיד נוטה רק להראות כמה צדקו.

כמו המלך ההוא ב"הנסיך הקטן".

גם_וגם, אין ספק בכך.
היה מחקר שבו הקרינו לנבדקים סרט שבו אדם לבן דקר אדם שחור.
אחרי כמה שבועות, ביקשו מהם להיזכר בסרט, ורובם זכרו אדם שחור שדוקר אדם לבן. הם החילו את הסטריאוטיפים שלהם על המציאות.

כהמשך לנ"ל הנה דוגמה נוספת

במשך אלפיים שנה הורחקנו מבית חיינו, הר הבית שבו השכינה שורה, בתחילה ע"י הרומאים ונוצרים שאסרו את הכניסה ליהודים לירושלים כולה, ולאחר מכן ע"י המוסלמים שאסרו את הכניסה למי שאיננו מוסלמי להר הבית, והנה למרות שעל פי ההלכה מותר להיכנס לשם, רוב רובו של הציבור החרדי "יודע" שאסור באיסור כרת, דבר שהוא לא נכון בכלל. הסיבה לדעתי היא אותה תופעה שבה שכנענו את עצמנו שבעצם אנחנו לא נכנסים מסיבות שלנו, ולא בגלל שלא נותנים לנו. כך התגברנו על העלבון והכנסנו לעצמנו תאוריה לא נכונה.