איך הפך מקור החיצוני לקודם למקור התלמודי
יהדות מעבר להררי החושך
בתואנה של "קדמה תרבותית" נמנע מרבים חלק ניכר מאוצר התרבות היהודית. כך קורה שמקור חיצוני קודם למקור תלמודי, וחגים אינם אלא מנהג פגאני שיש לשרשו
גבי אביטל
קולות המואזין הקדימו את קריאת התרנגול אך במעט. רוחות אלול מבשרות חורף קר נשבו לקראת ערב. ובין אלה לאלה, נערמו להן תכתובות ותשדורות המצפות לפענוח. באחת מהן, שהתקבלה בין כסה לעשור לפני שלושים שנה, בשבוע בו חל צום הרמדאן, נתגלתה פקודה חריגה. חיילי הצבא המצרי נצטוו לשבור את צום הרמדאן ולאכול בפקודה. כשאר הידיעות המפלילות למכביר, גם
זו חלפה לה ללא כל יחס. כידוע, בסופו של השבוע ההוא פרצה מלחמת יום הכיפורים.
גם כאשר ניתן השם למלחמה ההיא, עדיין לא היה ברור מה היחס והקשר בין הרמדאן, כסה ועשור ויום הכיפורים.
זה יכול להתרחש רק באטמוספירה תרבותית, הבזה לערכיה המקודשים של האומה היהודית. כן, וגם לזו של האויב המוסלמי. שהרי כל חייל מודיעין מתחיל היה מזהה חריגה מוזרה במתן פקודה להפר צום רמדאן, אשר כמוה, להבדיל, כהפרת צום יום כיפור בפקודת הרב הצבאי הראשי. הוגי המלחמה המצרים והסורים ידעו שיום מקודש הוא יום
הכיפורים. אך הם ידעו, בנוסף לזאת, שהקבוצה השלטת על התרבות הישראלית מתייחסת אל יום הכיפורים כאל חג האופניים, או אל תחילת חופשת חגים ארוכה מעבר לים, מה שהקל עליהם להפתיע באופן כהמושלם. נקל לשער מה היה נחסך לו רק ידעו מעט מעבר ל"הררי החושך" היהודי והמוסלמי.
שחץ ורהב היו מסימני התקופה אומנם, ושלטי הבחירות סיפרו על שקט מוחלט וביטחון מלא, אך נדמה שלא חל שינוי גדול מאז. היחס אל התאריך העברי ועל משמעויותיו הוא כאל מטרד, ובהשכלתו של הסטודנט הממוצע, אלול ומואזין נמצאים מצד אחד של הגדר. ראש השנה ויום כיפורים הם "אלמנטים רליגיוזיים בדת מונותאיסטית", רחמנא לצלן, בטח ובטח לא קשורים לחשבון השנתי של כל יהודי באשר הוא. קולות השופר המתגברים בימים האלה, כמו גם לפני שלושים שנה, אמורים לחדור אל חדרי הלב, אשר נאטמים במהלך השנה. הם מבקשים לפתוח שערי רקיע ולבקש על הפרנסה והצלה משריפה. אך קולות אלה מצוירים בכחש ובכזב על ידי המופקדים על התרבות, כקריאות משיחיות ופרימיטיביות של כת שחורה המאיימת על חיינו, אלוהים ישמור.
מה קרה לו לעם היהודי שמספר סופריו והוגיו היווה את מחצית התל"ג הרוחני בעולם? מה צריך להתרחש עוד במדמנה התרבותית, המוצגת יום ולילה בתשלום פרסומות זוועה, עד שיישמע קול צווחה מטעם הרבנות או מטעם הרבנות החילונית? הרי כל ארץ שפויה היתה מאמצת בחום אל ליבה את תפילת "ונתנה תוקף", או את תפילת הפרנסה. סופרים הגונים ומסורים אל מסורת עמם היו
עוברים מבית ספר אחד למשנהו ומספרים על מסירות נפשו של ר' אמנון ממגנצא, היו מזילים דמעה כאשר סיפור עקדת יצחק היה נשמע, ואפילו היו
מאמנים את הילדים לתקוע בשופר.
אלא שחלק ניכר מאוצרה העצום של התרבות היהודית הזו נמנע מטף וגם זקן בתואנה של "קדמה תרבותית". בשיעורי התנ''ך בבתי הספר ובחוגים למקרא באוניברסיטה ישתחוו אל עגל "ביקורת המקרא" עוד בטרם קראו את המקור. הם יקבלו ללא ניד עפעף פרשנות גרמנית עילגת למוצא האדם והתורה, אך ילעגו לגדולי האומה היהודים. מבחינתם, מקור חיצוני קודם למקור תלמודי, וחגים
אינם אלא מנהג פגאני שיש לשרשו מן העולם למען הקדמה. שפתם של סופרים ואמנים מתמקדת סביב האות השביעית בשפה העברית על נגזרותיה ומרחקם
ממעיינות האגדה והמדרש, מתלאותיו ומנפלאותיו של העם הזה, כרחוק שמים וארץ.
האם נזכה סוף כל סוף לעצומה מטעם עמוס עוז, א.ב. יהושע או דוד גרוסמן, הקוראת למיגורה מן היסוד של הריקנות וההפקרות המפחידה הזו?
ד"ר גבי אביטל חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
מתוך מעריב:
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/548/046.html
 |
|
|
