השכלה, מנדלסון, ויזל, מתנגדים, וילנא וכו' - פרספקטיבה היסטורית מנקודת מבט חסידית: (אדמו"ר הריי"צ מליובביטש)
רבנו הזקן ו'תנועת-ההשכלה'
מאז ומקדם, גם טרם נוסד ועד ארבע הארצות, ובפרט אחרי הוסדו, היו רבני
ישראל, גדולי התורה ויראת שמים, מנהגי הדור, ולהם לבדם היה הדעה והדור בכל
עניני הצבור והכלל והם עם בחירי העדה היו מתיצבים בפני המלך והשרים בכל דבר
הנוגע לעם ישראל במעמדו המוסרי והתורני ובמצבו הכלכלי.
אמנם מעת שבטל ועד ארבע הארצות, בשנת תקכ"ד, הנה חלק גדול מרבני
ישראל, גדולי התורה והיראה, יצאו לחלק כנגד שיטת מורנו הבעל-שם-טוב וממלא
מקום קדשו מורנו הרב המגיד ממזריטש, אשר בזה עשו קרחה בישראל.
בעת ההיא התפשטה נגעי צרעת ההשכלה הברלינית אשר מחוללה מנדלסון ומשנהו
הבלשן והמדקדק ויזל, התנהגו במדה ידועה ביראת שמים ושאיפת ההשכלה נתרחבה
בישראל ויפרקו מעליהם את עול הרבנים ויחד עם זה התחילו להקל בקיום מצות
מעשיות ויזלזלו במנהגי ישראל.
ביטולו של ועד ארבע הארצות גרם דאגה וצער לגדולי התורה והיראה, על
מצבו המוסרי של אחינו בני ישראל אשר ירד פלאים, מבלי אשר יהיה להם רועים
ומנהיגים שישגיחו עליהם בעינא פקיחא כמו שהיה בזמן קיום הועד. ויחליטו גדולי
התורה להעמיס עול ההשגחה וההדרכה של קהלות הקדש, על יחידי סגולה מגדולי
התורה לעריהם ומקומות מושבותיהם, ובעיר וילנא הועמס כתב ההדרכה וההנהגה
על הוד גאונותו הגאון הגר"א נ"ע.
הגר"א היה אז בן ארבעים וארבע - נולד ט"ו ניסן ת"פ - וכשלשים וחמש שנה
שקד בלימודו בהתמדה מופלגה מאין כמוה - עשרים שעות במעת לעת - תורתו,
יראתו ותמימותו היו אמנתו, ואף שמגודל ענותנותו לא חפץ בנשיאות, ואפילו לא
ברבנות, בכל זאת הוכרח לקבל עטרת הדרכת הקהלה ובית הראב"ד (ראש בית דין)
אשר הענינים העיקריים יהיו נחתכים על פיו.
הגר"א, לבד גודל גאונותו בתורה ובקיאותו הנפלאה במקרא, משנה וגמרא,
בבלי וירושלמי, מדרשים וזהר הקדוש וכל ספרי קבלה, מחקר ומוסר, היה אוהב
חכמה ומדע, באמרו אשר שרשי כל המדעים הטבעיים והמושכלות הם במעמקי התורה
ולתורה יש צורך גדול בהם להיות כל החכמות הן אברים מהתורה. ומרגלא (ורגיל
היה לומר) בפיו הקדוש, כל החכמות נצרכות לתרותנו הקדושה וכלולות בה , כי כפי
מה שיחסרו לאדם ידיעות בשארי החכמות - יחסרון לו תשע ידות בחכמת התורה, כי
התורה והחכמה נצמדות יחדיו.
הדרת ישראל ותפארת חכמתו היתה אחד מעמודי התוך בעדתו הקדושה של
הגר"א, והתגעגע מאד להרבות חכמה בישראל נוסף על ידיעת התורה. בעצמו יגע
בחכמת התכונה, רפואה ונגינה ועוד, ויצו להעתיק כמה ספרי חכמה מחכמי האומות
ללשון הקודש, בכדי שתרבה הדעת בין עם ישראל ויסור שאון לאומים אשר ישאלו
לאומתנו איה חכמתכם, ונמצא שם שמים מתחלל.
הגר"א בגודל צדקתו ותמימותו מדד את כל אדם בקנה מדה יראתו, אשר ראשית
חכמה יראת ה' ועקב ענותנותו זו לא ראה את הקוץ התחוב בהאליה של
ידיעת המדעים.
ומאורע מעציב מאד פתח שער לרוח ההשכלה בעדת בני התורה המצוינים בוילנא,
בשנות תקל"ד-ז בימי הגר"א ז"ל על-ידי אמצעות כבוד אחיו הגאון ר' יששכר ז"ל
וכבוד בנו הגאון ר' אברהם ז"ל.
וזה הדבר:
רבות בשנים הביע הגר"א נ"ע את צערו הגדול לפני תלמידיו, כבוד אחיו הגאון
ר' יששכר ז"ל וכבוד בנו הגאון ר' אברהם ז"ל, על אשר חמשה חומשי תורה לא
נעתקו לשפה יהודית המדוברת - אידיש - עם ביאור קל ההבנה באופן מסודר שיהיה
דבר השוה לכל נפש.
הגאונים, אחי הגר"א ובנו הנ"ל, נוסף על גאונותם העצומה, היו בעלי דעה רחבה
בחכמות שונות ומדברים בשפות שונות: פולנית, אשכנזית וצרפתית. ובהשמע
שבברלין נמצא תלמיד-חכם מופלג וזהיר במצות שתרגם את חמשה חומשי התורה
ללשון אשכנז בשפה ברורה, בחרו בחמשה בחירי התלמידים - ביניהם גם הגאון ר'
משה נ"ע מייזיל שהיה אחר-כך לחסיד נלהב - וישלחום לברלין לתהות על קנקנו של
התלמיד-חכם, מתרגם חמשת חומשי התורה, ולהעתיקם.
התלמידים השלוחים התעכבו בברלין יותר משנה, ויעתיקו הרבה גליונות
מתרגום התורה ויביאום אל הגאונים הנ"ל. התרגום מצא חן בעיניהם ויהללוהו בפני
כבוד הגאון נ"ע וברשותו ניתן לבני התורה להעתיקו בכמה עשרות העתקות ויפיצום
בקרב יודעי ספר ויקבעו זמני לימוד ברבים לפני ההמון.
***
הפצת תרגומו של מנדלסון בקרבי בני התורה ויודעי ספר, לבד זאת
שכהתה אור קדושת התורה וזיוה, היתה גם לגשר מעביר לכמה עשרות בני תורה,
בעלי כשרונות מצוינים בבתי המדרש בוילנא, שקלוב, סלוצק, בריסק ומינסק, לכתת
רגליהם לברלין להתלמד שפת אשכנז וחכמת הרפואה, התכונה וההנדסה, ומהם ר'
ברוך שיק, ר' בנימין זלמן ריבליש משקלוב, ר' מנשה מאיליא, ר' פנחס אליהו מוילנא
- בעל ספר הברית - והמדקדק הנודע ר' שלמה דובנא.
כשהיה ר' שלמה דובנא בברלין הציע לו מנדלסון שילמוד עם בנו חכמת הדקדוק
ויעשה ביאור על תרגומו ויתן שכרו במיטב, נוסף על אכסניה וארוחה בכבוד בביתו.
כשנה ישב לו המדקדק בבית מנדלסון ויגמור את ביאורו לתרגומו של מנדלסון, וייטב
מאד בעיני מנדלסון. אבל כמדובר ביניהם הנה ביאור התרגום הוא רכושו הפרטי של
ר' שלמה דובנא, ומנדלסון קוה כי כשיתעכב ר' שלמה דובנא בביתו עוד זמן מה,
יתפשר עמו ויקנה את זכות הביאור.
***
ר' שלמה דובנא היה תלמידו של הגאון הידוע החסיד ואיש מופת מפורסם,
הרה"צ (הרב הצדיק) ר' נפתלי ראב"ד דעיר דובנא, אחד מתלמידי מורנו הבעל-שם-
טוב נ"ע.
בעת ההיא חלה הרה"צ רבי נפתלי במאד והרופאים יעצוהו לנסוע לרופא מומחה
הגר בעיר אופינבאך - סמוכה לפרנקפורט דמיין - והגאון הרה"צ רבי פנחס - 'בעל
ההפלאה' - שלח כמה מתלמידיו לקבל את פני קדשו של הרה"צ רבי נפתלי ולשמשו
כל ימי שבתו באופינבאך.
כשגמר עניני הרפואה והרופא התיר לו לחזור לביתו, נסע הרה"צ רבי פנחס הורביץ
בעצמו לשחר את פני קדשו, אשר יואיל לבקר את הישיבה שלו בפרנקפורט דמיין
ולכבד את עדת ישראל בקהילת פרנקפורט בבקורו.
כשחזר הרה"צ רבי נפתלי לביתו, נסע דרך ברלין ויתעכב שם ימים אחדים לנוח
מעמל הדרך, ותלמידו ר' שלמה דובנא היה משמשו. דרך אגב סיפר ר' שלמה למורו
אדות ישיבתו בברלין ויספר לו גם אדות מנדלסון ותרגומו. ואף שלא נודע לנו מה
אמר הגאון רבי נפתלי לתלמידו ר' שלמה דובנא, אך כעבור ימים מועטים עזב ר'
שלמה את בית מנדלסון ויסע לוילנא, בידעו אשר הגר"א וחתנו הגאון ר' אורי שרגא
פייבל, מחבבים את לימוד הדקדוק, והגאון ר' יששכר אחי הגר"א חבר את ספרו על
התורה על-פי תכונת הלשון והדקדוק, וקוה אשר ימצא חן בעיניהם להדפיס את
ביאורו על התורה.
ר' שלמה דובנא נתקבל מאת הגר"א ותלמידיו הגאונים בספר פנים יפות,
והגביר הידוע ר' פעסעלעס קרובו של הגר"א, נתן לו אכסניה בביתו בכבוד גדול
והגאונים ר' חיים מוולוז'ין ואחיו ר' זעלמעלע נתנו הסכמותיהם על ביאורו.
הגאון המפורסם ר' זלמן מוואלוז'ין, אשר הגאון נתן מהודו עליו שהיה שוקד
מאד לפרש המקרא כפשוטו ושקד על התרגומים בתכלית דיוקם, כתב על אודות ר'
שלמה דובנא וביאורו "חביבין עלי מאד דברי ביאורו הנחמד אשר לקח מכל המפרשים
הקדמונים ההולכים בדרך הפשט". ובהסכמתו מעורר לחזק את החכם מדובנא ולתת
לו האפשרות לחבר חיבורים גם על נביאים וכתובים.
המגיד מישרים בעיר וילנא, הרב ר' יחזקאל פייבל, שהיה יד ימינו של הגר"א
ונכבד על פני כל גדולי דורו ביראתו הגדולה הקודמת לחכמתו ומפורסם בגודל
פרישותו הוכיח בדרשותיו את בני התורה, על אשר ממעטים בלימוד המקרא
וידרוש שיקבעו עתים ללימוד המקרא עם המפרשים על-דרך הפשט, ויתרחקו
מבעלי ההזיה מגלי פנים בתורה על יסוד חכמה נסתרה.
בעת ההיא נתגברה תשוקת בני התורה הצעירים לידיעת לשון הקדש ויהגו בה
בשקידה עצומה והגאון ר' יששכר אחי הגר"א, היה מסדר מזמן לזמן ועידות חכמי
הלשון לנאום בשבחה לפני הצעירים, מה שהלהיב את לבות הצעירים.
באחת הועידות היה נוכח המדקדק הידוע הישיש ר' שלמה זלמן הענע - בעל
ספר צהר התיבה - שהתארח אז בוילנא, וינאום על תורת הלשון וידבר ברוח אהבה
עזה לכתבי הקדש, ויעורר את קהל שומעיו לשקוד בלמוד השפה אשר בה נכתבו.
בעת ההיא נוסדה חברת צעירים "אוהבי שפת קדש" וביניהם בעלי
כשרון וינסו לכתוב בעצמם שירים ומליצות שונות, עד שהצליחו
לכתוב ספורים גדולים בשפה ברורה ומאז התגנבה השכלת ברלין
לליטא.
***
תלמידי הרב המגיד ממזריטש ידעו בקבלה את המאורע שאירע בשנת תק"ג
שמורנו הבעל-שם-טוב נ"ע קרא לקשישי תלמידיו החבריא קדישא ויספר להם :
באחת הערים באשכנז היה סופר סת"ם ור' מנחם שמו, ירא אלקים ולמדן מופלג.
ויתן לו השי"ת בן בעל חושים טובים וילמוד עמו מקרא, משנה וגמרא ולהיותו בלתי
מאמין בקבלה ומבזה אותה בלבו ולעתים קרובות עם בדיבור גס, ודבר סרה על
ה'זהר הקדש' - זה פעל לרעה על הנער בעניני אמונה.
כשמת ר' מנחם ובנו היתום בן השתים-עשרה משתוקק ללמוד תורה - עזב את
עירו ויבא לעיר אחרת באשכנז ושם חשק ללמוד גם שאר מדעים נוסף על לימוד
התורה. והס"מ (ה'יצר הרע') מפטם אותו ומצליח בידו כי בו בחר להסית את
ישראל בדעות כוזבות ויעשה קרחה בישראל להעמיד כופרים בה' ובתורתו, וכל
אשר יאחז דרכו על-פי דרכנו - סיים מורנו הבעש"ט נ"ע - ינצל ממנו
ומתלמידיו ותלמידי תלמידיו.
ובהשמע - בשנת תקל"ו - על אדות הפצת תרגומו של מנדלסון, יצאו זקני
תלמידי מורנו הבעל-שם-טוב ותלמידי הרב המגיד נגד לימוד התרגום וביאורו, ובכדי
לעשות סיג, התנגדו ללמוד הדקדוק וישימו לב להשגיח על החסידים שילמדו תנ"ך
רק עם פירוש רש"י, שגרם רעש גדול במחנה בני התורה מעדת המתנגדים.
***
משנה לשנה נתרבו הצעירים הנוסעים לאשכנז, ללמוד בבתי ספר שונים,
ברפואה, תכונה, חכמת הדבור וההטפה, חכמת הנגינה וחכמת הלשון ועוד, ורובם היו
בעלי כשרונות גדולים ושקדו בלימודיהם בהתמדה גדולה והצליחו לרכוש ידיעות
גדולות במדעים הטבעיים ומהם שהפליאו את חכמי בתי הספר ויקרבום לתת להם
מקומות הוראה בבתי ספר בשכירות גדולה, והשאר חזרו לארץ מולדתם.
התלמידים שבאו מוכתרים בכתר ההשכלה, בחכמות ומדעים, הנה מעט מזעיר
נשארו בתמימותם בעניני תורה ומצות ורובם ההשכלה שדדה מהם את יראתם
והתחילו להקל במצות מעשיות, ומהם שיצאו לתרבות רעה - לפי ערך
הזמן ההוא.
הרופאים נסתדרו בכהונות טובות בכמה ערים מעיר המחוז והשדה ובעלי המדע
בשאר החכמות נסתדרו רובם בערים הגדולות ויתנו את כל לבם להרעיל את צעירי
ישראל והנוער בזרעוני ההשכלה ובכדי לעשות במחשך מעשיהם, נתכסו בטלית של
יראת שמים, ורובם בחרו במלאכת המלמדות, ולפי שהורגלו בנימוסי וסדרי אשכנז,
מצאו חן בעיני ההורים והתלמידים.
השפעה גדולה השפיעו אז בפולין וליטא, על מהלך החנוך בכלל ועל התגברות
התשוקה בקרב הצעירים ללמוד לשון הקודש בפרט, שני מאורעות שאירעו אז באשכנז
בירת ההשכלה:
א) תכנית בית ספר לילדים שערך המליץ והמדקדק נפתלי הירץ ויזל, שעל פי
תכנית זו, נוסדו אז כמה בתי ספר באשכנז ואוסטריה.
ב) אגודת פרקליטים, רופאים ומהנדסים ותוכנים עבריים ילידי ברלין, - החליטו
ללמוד לכתוב ולדבר בשפת עבר.
***
מאז - תקל"ד-ל"ו - ערכו המשכילים מלחמת תנופה עם נשיאי
החסידות בגליציה, פולין, וואהלין, אוקריינה וליטא, בעלילות
מלשינות וכתבי פלסתר, ועדת חסידי חב"ד ונשיאיהם סבלו בכפלים לעומת שאר
נשיאי החסידים למפלגותיהם, כי סבלו מעבר מזה מהמשכילים ומעבר השני
מהמתנגדים.
תסמרנה שערות ראש הקורא את ספרות המשכילים וספרות המתנגדים שברובה
נכתבה בידי משכילים שונאי דת ישראל וכופרים בקדושת התורה ובבורא ב"ה.
גם ההיסטוריונים כותבי דברי הימים, בהגיעם לדברי ימי החסידות ממורנו
הבעש"ט נ"ע
עד הדור האחרון, בוגדים הם באמת וביושר.
אומרים אמור: גם הגנבים והרוצחים - העולם התחתון - יש להם חוקי יושר לפי
טעמם, לא כן כותבי דברי הימים, אשר בעטם ילבינו את השחור וישחירו את הלבן,
כחפצם ומהלך רוחם, והכל על יסוד דוקומנטים חזקים כחלמיש צור.
אבי ההיסטוריונים מר גרץ הכופר בקדושת התורה והמחלל את טוהר הנבואה,
מבטל את חכמת הקבלה והחסידות בביטול גמור, וכצפעוני ישים את רעל ארבו בסם
המות באותו מאמר קצר אדות הקבלה והחסידות בסוף ספרו ובצדק כנוהו בשם
"קרעטץ" - צרעת - כי חבורו צרעת ממארת היא בחכמת ישראל.
ההיסטוריון המדקדק בדוקומנטים ומחטט בחנוטי המשכילים מר דובנוב, גם הוא
שנאתו לחסידות וחסידים מבצבצעת מכל שורה ושורה.
מתחיל הוא ספורו בתולדות מורנו הבעל-שם-טוב נ"ע, מתוך ערפל של ספורי נפלאות
ועניני כבוד של תהלות עד שאפשר להגיד שבראו ויצרו איש אשר לא היה ולא נברא
אלא במחזה דמיוני, אבל לדאבונו מוכרח הוא להאמין שאכן היה אשר כזה בשם רבי
ישראל בעל-שם-טוב, כי למורת רוחו, הסופר והחוקר שלמה מימון - שהוא בן דורו
של - להבדיל - הבעש"ט - מעיד עליו.
האין זו בגידה גסה באמת וביושר גם לאיש בינוני, ומה גם לכותב דברי ימי
ישראל על-פי דקדוקי תעודות מאושרות?
כל סופרי ישראל, תלמידי המשכילים ותלמידי תלמידיהם, בכל עת ובכל זמן
שבאה ההזדמנות לידם, חביב עליהם להשפיל את כבוד תורת החסידות וכבוד
נשיאיהם ולהראות באצבע על מיעוט ערכם ועבודתם לטובת כלל ישראל המוסרי
והכלכלי.
בשצף קצף על שפתיו ובזעם נורא צועק מאיר בלבן ככרוכיא שבויכוח
הפרנקיסטים לא השתתף מורנו הבעל-שם-טוב נ"ע ומוכיח זאת בראיות קורי עכביש
ובפלפולי הבל, וכל זה הוא ביחוד בכדי למעט בכבודו של מורנו הבעש"ט נ"ע
ולהראות שבני דורו לא התחשבו אתו להזמינו לדבר כזה הנוגע ביחוד לאמונת
ישראל ותורתו.
וכדאי בזיון אשר חכם בבליוגרפי כמוהו יתבדה מדבר הידוע ומפורסם לכל אשר
המשתתפים בויכוח ובראשון הגאון רבי חיים היו ממקושרי מורנו הבעש"ט נ"ע ואין
זה אלא ששנאת החסידות, החסידים ונשיאיהם, מדברת מתוך גרונו.
כשתתבקר ספרות המשכילים מתנגדי החסידות ונשיאיהם, על-ידי אנשים ישרים,
יהיו סופריהם לחרפות ודראון עולם על שקריהם ועלילותיהם.
נשיאי חב"ד איתני עולם, תקיפי הדעת ואבירי הלב למסור עצמם על קדושת התורה
והמצות, הנה בחסידי השי"ת כי לא תמנו, עמדו חזק על מעמדם ויחזיקו את נס
החסידות בגבורה אלקית.
כמאה עשרים וחמש שנה עמדו נשיאי חב"ד בחזית המלחמה עם
המשכילים - ומהם השבעים וחמש שנה במלחמה כפולה עם המשכילים
והמתנגדים - במועצות חוכמה ודעת, עד אשר התגברו על שונאיהם
מנגדיהם, לכרוע ברך לפני שיטת החסידות ענפי אילנא דחיי מורנו
הבעל-שם-טוב נ"ע בכלל ושיטת החסידות החב"דית בפרט.
זה כמה עשרות שנים שסופרי ישראל למיניהם התחילו להתענין בשיטת
החסידות ונשיאיהם ומהם גם מזמרים שירי תהלות ותשבחות לחסידות ונשיאיהם. ורק
אחדים המפוטמים מבשר החזיר ועכבר, מחזיקים במרדם באמת ובצדק ועוד מתנפלים
על חבריהם המדברים טוב על תורת החסידות וכבוד נשיאיהם.
***
בשנת תקנ"ב, בא לוילנא אחד מאזרחי זאמוט, ושמעון שמו, תלמיד תלמידו
של ר' ישראל ליפשיץ בתכונה והנדסה ותלמיד תלמידו של ר' שלמן הענע בדקדוק
ובקי בתנ"ך על צד הפלא, ונשא חן בעיני הגאונים ר' יששכר אחי הגר"א ור' אברהם
בן הגר"א ויקרבוהו במאד ויסדרו אותו בתור משגיח כללי על כך המלמדים תנ"ך
בתלמודי-התורה אשר בוילנא.
שמעון הסתתר באיצטלא של צורבן מרבנן, ירא אלקים, והגר"א כיבדו במאד
וגם בקשו לבקר את ספרו "דקדוק אליהו" ואיש לא יכול היה לשער ששמעון זה הוא
מהמשכלים הנסתרים וכל מעינו היה לעשות נפשות לההשכלה.
הוא היה מסדר את תלמידי התלמודי-תורה לפי כשרונותיהם, ולבעלי כשרונות
מצוינים, מאלה שכבר יצאו ללמוד גמרא בישיבה, סידר לימוד תנ"ך בפירושים
נוספים על פירוש רש"י, וכשהיה בטוח שכבר הרעיל אותם בארסו, היה מסדר להם
סדר נסיעה לאחת מערי אשכנז בתואנה שנוסעים הם לאחת הישיבות במינסק,
סלוצק, סמרגאן ובריסק.
כארבע שנים עבד שמעון, המסית המסתתר לצודד נפשות ולהביאן תחת כנפי
ההשכלה, בחריצות גדולה ובסדר מסודר של הוי גולה למקום תורה, מבין התלמידים
בעלי כשרונות ובתמימות מעושה של הוי גולה למקום תורה, היה שולחם לבתי הספר
שתחת השפעת המשכילים בגליציה ופולין, ואיש זולת יוסף פעסעלעס, שהיה משכיל
בסדר ותומך את המשכילים וסכומים גדולים, לא ידע גם לא חשד בו בשמעון זה, כי
חפשי בדעות הנהו.
במשך שנות מגורי שמעון בוילנא, היה חונף לבחירי החסידים, ולהיות שלא היה
מתערב בריב המתנגדים והחסידים ולפעמים היה כאיש הבינים בכמה ענינים הקהלה
בחלוקי הדעות שהיה בין פרנסי הקהלה המתנגדים והחסידים, וביותר התחכם לגנוב
את לבב העומדים בראש עדת החסידים בוילנא רבי ברוך מרדכי ורבי משה מייזל,
ולהיותם בעלי דקדוק ומחבבי לשון הקדש, היו מקרבים אותו, והגאון רבי משה מייזל
שהיתה לו חולשה לכתוב שירים, היה מכבד את שמעון שהיה יודע פרק בחרוזים.
כאמור התפשט כבר בעת ההיא נוסח התפלה של רבנו הזקן בין החסידים בכתב-
יד, מהם שכתבו השינוים בסידור 'שער-השמים' של השל"ה (-רבי ישעיהו הלוי
הורביץ הנקרא ע"ש ספרו הקדוש 'שני לוחות הברית') שהוא מתאים יותר לנוסח רבנו
הזקן, ועל הרוב היו כותבים את נוסח התפלה של רבנו הזקן על גליונות הסדורים
נוסח אשכנז שהיו מתפללים בהם.
והנה אף שכללות ענין נוסח מיוחד בשביל החסידים, הוסיף חרון אף המתנגדים
על החסידים, אבל כולם כאחד הודו שהדקדוק בסדור התפלה של רבנו הזקן, הוא
מנופה בשלש-עשרה נפות, כי גם באותם הפיוטים והתפלות שלא שינה את הנוסח,
תיקן את הניקוד על-פי חוקי הדקדוק וטהרת הלשון, מה שהפליא גם את הגאונים
בדקדוק.
שמעון המסתתר היה מהלל ומשבח את סדור התפלה של רבנו הזקן, והיה
מרגלא בפיו שבענין הנוסח וסדר המזמורים אין ביכולתו להגיד מאומה, כי אין לו
עסק בנסתרות, אבל במה שנוגע לחוקי הדקדוק, הוא יכול לומר בפה מלא, שאין
דוגמתו מדויק. ויביא את תמיהתו על אשר אין החסידים לומדים חכמת הדקדוק ותורת
הלשון.
חסידי גליציה היו הראשונים אשר סבלו ממלחמות ורדיפות המשכילים,
ואחריהם באו חסידי ואהלין ופולין וחסידי חב"ד היו מהאחרונים. סיבת הדבר היתה
כי אחדים ממשכילי ברלין נזדמנו עם בחירי חסידי חב"ד הגאונים ר' יוסף כל-בו, ר'
פנחס שיק, ר' בנימין מקלצק ועוד מחסידי שקלוב, בירידי לייפציג ויווכחו לדעת
שחסידי חב"ד בעלי דעה רחבה הם בידיעת חקירה אלקית ובנסתר, נוסף על גודל
ידיעותיהם בתורה הנגלית ויחד עם זה עוסקים בעבודה שבלב ותקון המדות, ובכדי
לנצחם דרושים אנשים בעלי מרץ ורוח רב.
כחמש שנים - תקנ"א-תקנ"ו - עמלו ויגעו המשכילים ללחום עם חסידי ליטא
ואוקריינה, שלחו צירים למקומות מושבות החסידים, לעורר על אדות הכרח לימוד
הדקדוק וידיעת השפה העברית. אבל בכל מקום בואם התרחקו מהם וכשהיו באים
לבית הכנסת, לא היו קוראים אותם לעלות לתורה, וכשהיה מי מהם מחויב לומר
קדיש לא ענו אחריו אמן, ועל הרוב היו פשוט מגרשים אותם מבתי הכנסת של
החסידים.
לרגלי הידיעות שנתקבלו במרכז המשכילים מאת ציריהם המשכילים הנסתרים,
אשר נסעו לגלילות מושבות חסידי חב"ד לעשות נפשות לההשכלה והתלאות אשר
מצאום בדרכם, בחרפות וגדופים וגרושים פשוטם כמשמעם, שלא לבד שלא פעלו
מאומה בין החסידים אלא עוד זאת שעל-ידי התנגדות החסידים והפצת השמועה
המבהילה מה שאירע בעיר פוניביז, הנה גם בין המתנגדים, מחברי ספרי דקדוק נהיו
לשמצה ויעזבו את משמרתם ולא המשיכו הלאה את התעמולה לטובת ההשכלה -
העמיד ועד התעמולה שבמרכז המשכילים על שמעון שיבקר את מושבות החסידים
ויבקר גם את בירת החסידים ונשיאם בעיר ליאזני. וככלות מסעו יביא דו"ח והרצאה
איך ללחום עם החסידים ולנצחם.
שמעון אשר כבר הכיר את מהלך רוח החסידים ופעמים רבות השתעשע עם
חסידי וילנא בעניני מחקר, שיער בעצמו, כי הוא המתאים לשליחות האמורה וקוה
כי יצליח במלאכותו, קבל הצעת ועד התעמולה, ולרגלי עניני משפחה - כך אמר
לבעליו - קבל חופשה למשך כשלשה חדשים, עד סוף הזמן, ויעש מסעו לבקר
במושבות החסידים ובבירת החסידים.
***
בחדש אלול בערך, קבלו החסידים הגאונים רבי ברוך מרדכי ורבי משה מייזל
מכתב מליאזני בשם רבנו הזקן, שהאיש שמעון, שהם מתארים אותו לירא שמים
ומחבב את סידור התפלה של רבנו הזקן ומפליא אותו, הנהו באמת משכיל מסתתר
ושליח המשכילים לצוד נפשות להעבירם למולך ההשכלה ואשר ישימו לב עליו לרגל
ולשמור את צעדיו וכשיעלה בידם לתפשו בכף - יגלו את פרצופו כאשר הוא.
מעת שהצליחו החסידים להושיב בקהלת וילנא עוד שני פרנסים מביניהם
שהשפיע על הרמת רוחם לא רק בוילנא אלא גם בכל הגליל כולו, ואף שהדבר הביא
תועלת גדולה בהכנסות הקהלות מצד השתדלות החסידים, ובחדש הראשון כבר נכנסו
סכומים נכונים יותר מהרגיל מקודם, אבל זה גופא הכאיב את לב המתנגדים
החריפים והשנאה נתגברה מאד, והולכי רכיל ומדברי לשון-הרע הוסיפו שמן על
המדורה עד כי שוב התלקחה המחלוקת שזה כשלש שנים ששקטה.
ויחליטו החסידים להושיב מרגלי חרש בבתי חברי ועד הלוחמים נגד החסידים
ובראשם מר יוסף פעסעלעס שבביתו היתה ועידת העומדים בראש ועד הלוחם.
החלטה זו הביאה לחסידים תועלת מרופה וביחוד הצליח בזה בצלאל ברוך הננס.
הוא היה ממשפחת מרת פעסעלעס ואף שמראהו היה כאיש תם ומגוחך, ערל שפתים,
חצי עוור וחצי חרש, גבן וצולע על ירכו, אבל באמת היה חכם ומבין דבר מתוך דבר,
וכאילו בלא מתכוון היה נמצא בכל עת מצוא, שומע הכל וקורא את המכתבים
המתקבלים למר פעסעלעס ומרגל לטובת החסידים.
המפתח הראשון לפתוח סודו של שמעון, היה העתקת מכתבו למר פעסעלעס.
במכתבו הוא מודיע שהוא כעת בקראקא ומוסר דין וחשבון ממסעו בערי מושב
החסידים ואשר בקר בבירת החסידות ואחרי התעכבו שם כשבוע - איזה ימים היה
חולה - נתקבל לראיון אצל הנשיא, ולבסוף הכיר בו, אפשר - כותב בהיתול - הריח
כההוא ינוקא שבזהר הקדוש שהריח שלא קראו 'קריאת-שמע', והוא לא הניח תפילין
באותו יום, אבל את זה לא הכיר כי אם שהוא הכיר שהוא שליח המשכילים ובאותו
לילה נסע משם.
ובעברו בערי רוסיה הלבנה ראה שעמדת החסידים חזקה היא עד מאד וכבד לשער
שיעלה לחדור למבצריהם. הוא וחבריו מטכסים עצה וסדר תעמולה איך לכובשם, כי
אנחנו - הוא כותב - כולנו בעלי הדיעה שלא היה ואינו ולא יהי' (כוונתו הכפירה
במציאות הבורא ב"ה), אחת היא לנו אם בעלי 'נקדישך וכתר' או בעלי 'נקדש
ונעריצך' (שני סוגי הגהות תפילה), כי כלם כאחד מחזיקי נושנות המה
וצריכים להעמידם בקרן אורה.
ולוא שמעתם מה שמספרים הצירים ולוא ראיתם מה שראיתי אני, הייתם
יודעים כי כל מה שחברי ועד הלוחמים דוילנא מעיקים ולוחצים את בעלי ההזיה,
איננו גם חלק קטן ממה שראוי לעשות לבעלי ההזיה, חסידי הרבי מליאזנא, וכשיבוא
לוילנא יספר הכל בארוכה.
רבי ברוך מרדכי ורבי משה מייזל, נבהלו לקרוב את האגרת הזאת, ויצוו את
בצלאל ברוך שיזהר מלספר ולדבר למי שהוא אדות המכתב ויכלכל ענינו במועצות
ודעת ובמתינות גדולה.
***
פעמים רבות שמעו רבי ברוך ברדכי ורבי משה מייזל מפי שמעון את שבחו של
קרובו ר' אייזיק'ל פורומעלעס היושב בעיר פולוצק שהוא חריף ובקי בחכמת הדקדוק
והשתדך עם משפחת חסידים ומתפלל בקלויז שלהם והשפיע עליהם מרוחו ללמד את
בניהם דקדוק ולשון הקדש ולהיותו עשיר ובעל עסקים בכמה ערים הסמוכות
לפולוצק, הנה בכל מקום בואו משפיע מרוחו עליהם.
ויתייעצו רבי ברוך מרדכי ורבי משה מייזל שאחד מאנ"ש יתחפש ויבא למעון
ביתו של שמעון בתור קרוב של הסוחר ר' אייזיק'ל פרומעלעס, ויחפש במטמונים את
כל כתבי שמעון ויביאם אליהם ולמטרה זו בחרו בחסיד ר' זלמן ליב הפחח מעיר
שווינציאן.
ר' זלמן ליב הצליח בשליחותו ויביא חבילות חבילות כתבי-יד, אגרות, רשימות
וכתבים העתקות מאת אשר כתב שמעון למכריו ומיודעיו ואת אשר קבל ממכריו
ומיודעיו, גם ספר השכלה בלשון הקדש ובלשון אשכנז, איטלקית, צרפתית ויונית,
מכל אשר הי' טמון במטמוני שמעון הביא ר' זלמן ליב לרבי ברוך מרדכי ורבי משה
מייזל.
מחליפת המכתבים בין וויזל ויצחק אייכיל, מ. ברעסלוי, ד. חפשי, ס. פרנקו
מינדיז, ד. מיימון, ב. לינדא, מ. ליפין, האחים פרידלנדר, נוכחו לדעת ששמעון הוא
אחד מהעומדים בראש תנועת ההשכלה ולקח על עצמו עבודת התעמולה לעשות
נפשות להשכלה מבין בחירי תלמידי הישיבות וחדרי התורה דוילנא.
בין כתבי היד, מצאו:
א) רשימת הצעירים ששלח שמעון ללמוד בבתי הספר שתחת הנהלת המשכילים
בערי ורשה, קראקא, בגליציה ואשכנז, ברלין, ברסלוי, דעסוי וקניגסברג.
ב) העתק התעודות אשר נתן לכל אחד ואחד מהתלמידים ששלח בפרטי מעלות
כשרונותיהם והרצאה מה שלמדו אצלו והצאה איך לסדרם בלימודם הלאה.
ג) דו"ח מהכנסה והוצאה מהכספים אשר קבל מברלין ומקניגסברג - על ידי
צירים - ואשר נכנסו לרשותו מאת חברם הנכבד האדון פעסעלעס.
ד) ידיעות מפורטות ממצב התלמידים וחליפות מכתבים בינו ובין מורי התלמידים
בהוראת עיניני לימוד השפות צרפתית ויונית למען אשר יעשו חיל בלימוד
הפילוסופיה העתיקה ממקורה, ורשימת ספרים אשר יקראו, ספרי התולים
מהאדוקים בדת המאמינים במלאכים, עין הרע, שדים ורוחות רעות, למען
עקור מלבם את הבערות שהשרישו בהם המלמדים הנבערים מדעת.
החומר הרב הזה הבליט את פרצופו של שמעון אשר הוא אחד מגדולי
המשכילים, כופר בה', בתורה ובמצות ומלעיג על דברי חכמים ובעל כשרון מצוין
לצודד נפשות תמימות להסיתן ולהדיחן ולהעבירן למולך ההשכלה.
רבי ברוך מרדכי ורבי משה מייזל סדרו את המכתבים, את הנחוצים ביותר
העתיקו בסדר הראוי לפרסם ברבים לעת מצוא באופן אשר לא ימצא את ידיו ורגליו
להעמיד פנים ולהכחיש ואף גם להתנצל, וגם למר פעסעלעס יבולע ויקל כבודו היקר
לו מאד.
***
ביום צום גדליה, הודיע בצלאל ברוך לרבי ברוך מרדכי, כי בערב ראש השנה
חזר שמעון מדרכו ובימי ראש השנה וצום גדליה התועדו שמעון ופעסעלעס, ובצלאל
ברוך מסר לרבי ברוך מרדכי ורבי משה מייזל מה ששמע את אשר שמעון מסר
לפעסעלעס אדות ביקורו בבירת החסידים ואדות הראיון שהיה לו אצל רבנו הזקן
ושיחתו עם הנסיכים בני הנשיא ואחיו, תורת הנשיא ותפלתו והנהגותיו, הנהגת זקני
החסידים, האהבה והאחוה, הסדר והמשמעת החזקה השוררים בין החסידים.
עוד כשהגיע לעיר ויטבסק הרחוקה כשלשים-ארבעים פרסאות מבירת החסידים,
שמע הרבה אדות כל הנעשה בקרית מלך, מאן מלכי רבנן, ויתפלא על הדרת הכבוד.
בהדרת קדש החסידים מזכירים בשם אחד מבני הנשיא ואחיו, שקוראים אותו בשם
הגאון מהרי"ל ואת כל בני הנשיא קוראים התואר מורנו, בלי הזכרת שמם בפירוש רק
בראשי תיבות, את הבכור קוראים מוהר"ד - מורנו הרב ר' דובער, את השני קרואים
מוהרח"א - מורנו הרב ר' חיים אברהם, ואת השלישי קרואים מוהר"מ - מורנו הרב ר'
משה, גם את נכד הנשיא נער כבן שש-שבע, קוראים בשם רמ"מ - רבי מנחם מענדל -
ומפליאים אותו לעילוי ובעל כשרון מצוין בהפלאה גדולה.
בשלושת הימים ששהה בויטבסק, בקר הרבה בתי כנסיות ובתי מדרשות ויצא כי
אגודות אגודות יושבים ולומדים בקונטרסים נדפסים - בלתי מוכרכים - ומתפלפלים
ביניהם בריתחא דאורייתא, הזקנים יושבים והצעירים עומדים צפופים וכולם כאחד
עוסקים בלימודם.
נודע לו כי הקונטרסים הם חלק מחבורו של הנשיא, אשר זה לא כבר שנמסר
לדפוס בעיר סלאוויטא ומגודל צמאונם ותשוקתם של החסידים לתורת רבם, עשו
חוזה עם המדפיס שישלח להם את הספר קוטרסים קונטרסים לפי הדפסתם וכחמשה
אלפים קונטרסים נתקבלו בשביל העיר והגליל. קונטרסים כאלה ראה גם בעיר וילנא
עוד טרם יצא למסעו.
לבית הכנסת אחד נכנס בשעה החמישית אחרי הצהרים, וימצא שם קבוצת
חסידים שגמרו תפלת המנחה ומתכוננים לסעודת מצוה. שלחן הדרומי מכוסה
באלונטיות וערוך בככר לחם, מלח ושני דגים מלוחים, כמה אבטיחים ירוקים, בקבוק
יי"ש וכוסות.
אחד מזקני החסידים, בעל פנים רציניות ומצח רחב, ר' נחמן שמו, וכנראה הוא
ראש החסידים ומנהלם, נטל ידיו תחלה, ואחריו נטלו ידיהם שאר החבריא וישבו אל
השולחן.
כאשר ראוני יושב על הספסל הצפוני - מספר שמעון - ומעיין בספר, הזמינוני אל
השלחן. השבתי שאני שרוי בתענית ל'יאר-צייט' (יום השנה לפטירתו)של אבי ואיני
יכול לטעום מאומה, רק אשתתף, ברשותם, בשמחתם ואגש ואשב בקצה השלחן.
אחד מצעירי החסידים מלא את הכוסות ור' נחמן עמד מלא קומתו ואחריו עמדו
כל המסובים וגם אנכי עמדתי ממושבי, ויאמר: לחיים לאדוננו מורנו ורבנו ולמשפחת
בית חיינו, ימלא השי"ת אל משאלות לבב קדש הקדשים אדוננו מורנו ורבנו ובכל
אשר יפנה יצליח, ויעזור השי"ת לנו ולכל אחינו החסידים לדבקה בתורת אדוננו
מורנו ורבנו, על מנת לשמור לעשות ולקיים ולהיות מסורים ונתונים לרצון אדוננו
מורנו ורבנו שהוא רצון ה'. וכלם ענו אמן ויברכו איש את רעהו בברכת לחיים ואשר
יקיים השי"ת את דברי הברכה של ר' נחמן, ואחרי כן נתנו בשיר קולם.
כשגמרו לנגן, התחיל ר'ד נחמן לספר מהחדשות שנשמע מבירת החסידים על
גודל הצלחת חסידי שקלוב וביחוד, אשר המאורות הגדולים, ר' פנחס רייזעס ור'
בנימין קלעצקער עשו נפשות רבות לתורת החסידות מבין צעירי בחירי הלומדים
ומשפחות המיוחסות של המתנגדים.
אדוננו מורנו ורבנו - אמר ר' נחמן - עוד כשהיה אצל מורו ורבו הקדוש המגיד
ממזריטש, היה לומד בחברותא עם המלאך הקדוש בנו של הרב המגיד, ופעם כשנסע
אדוננו מורנו ורבנו לביתו, הלך חברו המלאך הקדוש ללוותו, וכשבא בעל העגלה עם
עגלתו לקחת את אדוננו מורנו ורבנו לנסוע, יצא המלאך הקדוש ורבנו הזקן החוצה,
ויפנה המלאך הקדוש אל בעל העגלה ויאמר "הך בסוסים עד שיתבטלו מסוסיהם".
כשמוע רבנו הזקן את דברי המלאך הקדוש אל בעל העגלה, חזר ויתעכב עוד איזה זמן
במזריטש באמרו שמהוראתו של המלאך הקדוש אל בעל-העגלה, - "הך בסוסים עד
שיתבטלו מסוסיתם" - פתח לו דרך חדשה בעבודת הבורא.
ר' נחמן פסק מלדבר וכל המסובים מביטים עליו. ר' נחמן פניו לוהטות ויתן בשיר
קולו וכל המסובים ענו אחריו בקול ממושך - כנראה שרגילים הם לנגן ניגון זה.
***
כשגמרו לנגן אמר ר' נחמן שצריכים לבאר את הדרך החדשה אשר למד אדוננו
מורנו ורבנו מדברי המלאך אל בעל העגלה כשלשים וחמש שנים מלפנים במזריטש,
ויאמר:
כתיב "שוט לסוס ומתג לחמור ושבט לגו כסילים" ופירש הרב אבן-עזרא, שלשה
ראוים להכותם, ומי הם השלשה שצריכים להכותם? - שאל ר' נחמן - סוס המה
המתנגדים לתורת החסידות, חמור כמה בעלי הנאה המתענגים מגשמיות עולם-הזה
וכסילים המה המשכילים תולדותיו של טמא המחשבה מנדלסון וכת דיליה.
שלשה אלה, הסוס, החמור והכסילים, חושבם כסדרם. מי שהוא סוס ואינו לומד
חסידות, ובפרט מי שהוא מנגד לתורת החסידות הנהו כסוס. וטעם השם סוס הוא כי
הסוס לא ראה מעולם את השמים, כי מעולם לא הגביה את ראשו לדעת שיש שמים,
וכך הם האנשים שאינם חפצים לדעת שממעל לראשם יש שמים.
מסוסים האלה נעשים שתי הכתות, האחת בחינת חמורים, הממלאים תאות נפשם
בתפנוקי עולם-הזה, תחלה בדברים המותרים שאדמו"ר כותב בקונטרס שגם דברים
המותרים אם עושים אותם בתאוה הם רע גמור ומהיתר יוצאים אל האיסור, וכחא
דהיתרא עדיף להו ופסקי הבדיעבד שבשלחן ערוך הם אצלם לכתחילה. (= עושים
הקלות רבות בהלכות האיסורין), והכת השניה הם המשכילים הכסילים הכופרים ...
והכתוב מלמדנו איך עלינו להתנהג עם שלשה אלה, בכדי להחזירם למוטב. את
הסוס צריכים להכות בשוט, עד כי ידע שהוא סוס, זוהי השיטה הראשונה. אמנם
המלאך הקדוש חידש שאת הסוס צריכים להכות עד אשר יצא מ'סוסיותו'.
שתי דרכים הם שצריכים להתנהג עם המנגדים לתורת החסידות. האחת להראות
להם אשר בלי לימוד החסידות הם נשארים סוסים (שלא יצאו עדיין מגשמיותם),
והשניה, החדשה שלמד אדמו"ר מדברי קדשו של המלאך הקדוש לבעל העגלה,
הוא שצריכים לבאר ולהסביר למנגדים עניני לימוד התורה ועבודת הבורא עד כי
יצאו מבערותם.
ומתג לחמור, אלה שנמשכים אחרי תאוות לבם צריכים ללמדם לתת מתג ורסן
לבלום את תאוותיהם ולהתנהג על-פי התורה בלי הוראת היתר וקולות.
***
הם נתנו בשיר קולם ואנכי - מספר שמעון - הנה דם עקבי ירתח ולבי יתפלץ
לשמוע דברי ר' נחמן. רגע אמרתי לעמוד ולהגיח אתם קרב ולהמטיר עליהם במאמרים
המנגדים לתורתם ואמרי הפלוסופים השמים לאל את כל דמיונותיהם באל השמים
הבורא ומנהיג, כי עניי דעת המה ובטח לא ידעו להתוכח במועצות ודעת גם
מהחקירה הדתית של המורה והכוזרי, אך כרגע נתחרטתי על זה בהעריכי את המקרה
הכי יקר להכיר פנים את החבורה הלזו שנואי נפשנו, ואתאמץ לשים יד לפה ולהטות
אזני לשמוע כל הגה היוצא מפי הבוריםהללו ולהביט בשבע עינים על ארחות
חייהם ונימוסיהם.
כשגמרו לנגן המשיך ר' נחמן את דבריו. אנחנו מכים את הסוסים שבינינו בדרך
הראשונה לאמר להם כי סוסים המה ואין לנו אותם כלי זיין הדרושים לדרך השניה,
לפי שאין אנו עוסקים בלימוד ובעבודה שבלב באריכות התפלה כדבעי למהוי. אבל
חסידי שקלוב העוסקים בלימוד תורת החסידות בשקידה ועוסקים בעבודה שבלב
באריכות ובפרט ר' פנחס רייזעס שאדמו"ר משבחו כי הוא בור סוד שאינו מאבד טפה,
ור' בנימין מקלצק שאדמו"ר משבחו כי הוא עמקן וחריף, הנה הם עבודתם היא בדרך
השני', להוציא את הסוסים מסוסיותם.
ויבאר ר' נחמן בהסבר ארוך בטעמי ההשתלשלות ממתנגד לבעל הנאה, ויספר
כמה מאורעות שונים ומהם בודאי כאלה אשר בשקר יסודם ואינם אלא פרי דמיון
החסידים וכמה ספורים היו מגוחכים עד כי שתקנו כולנו וזיעה כסתה פנינו.
על הספורים האלה אמרו המספרים בעצמם שהם בבחינת כל ליצנותא אסורה לבר
מליצנותא דעבודה זרה שמותרת (הליצנות-אסורה, לבד מליצנות על עבודה זרה...),
ושוב שתו לחיים ויתנו בשיר קולם, ואין לכחד כי מנגינותיהם לוקחות לב.
כשגמרו לנגן פנה ר' נחמן אל אחד המסובים ויאמר פרץ תן הכיפה שלך. ר' פרץ
הרים את כובעו ויסיר את הכיפה מעל ראשו ויניחה על השלחה ופיה למעלה. ויוסף
ר' נחמן ויפנה על אחד המסובים ויאמר בצלאל חיים אתה תכתוב את הרשימה ויפנה
לאחד מן האברכים ויאמר לו, אליהו משה, הבא נייר, עט ודיו ויפנה לר' בצלאל חיים
ויאמר הזהר בכתיבה תמה בלי מחשבות זרות, כי רשימה זו תובא אל הקדש פנימה,
למקרא לקדש הקדשים אדוננו מורנו ורבנו.
***
כשהביא האברך אליהו משה נייר וכלי כתיבה, עמד ר' בצלאל חיים מן השלחן
וילך אל הכיור ויטול ידיו - וישפשפם וינגבם ויתקן את חגורו ואת כובעו וישב
במקומו ואחרי הכנה כתב כשתי שורות. מה כתב לא ראיתי רק פניו היו רציניות
במאד ואזל חיורא ואתא סומקא ומסתכל בפני ר' נחמן.
ר' נחמן הוציא מכיס בגדו תכריך בד ויוציא גליון כתוב ויקרא מתוכו שמות
אנשים וסכומי כסף תרומתם שעלה יותר על אלף רובל במטבעות זהב. את המטבעות
הניח בכיפה ור' בצלאל חיים כתב את שמות התורמים וככלות ר' נחמן את רשימתו,
עשו עוד ארבעה או חמשה אנשים כמוהו, קוראים את רשימת התורמים וסכומי
תרומותיהם ואת המטבעות נותנים בכיפה, ור' בצלאל חיים כותב וכה מילא ארבעה
או חמשה גליונות.
וכשגמרו לקרא את הרשימות, הוציא ר' נחמן מטבע זהב ויתנה אל הכיפה ור'
בצלאל חיים כתב את שמו ואחריו עשו כמוהו שאר המסובים. רובם לא פחתו משלש
מטבעות והיו גם כאלה שנתנו חמש או תשע מטבעות של זהב, ואחד הפליאני ביותר
כי בהגיע תורו הוציא עטיפת בד ויוציא הרבה מטבעות זהב וימסור על יד ר' נחמן
אשר מנה אותם פעם ושתים ויאמר לר' בצלאל חיים: חיים זונדל בן ביילא ב"ר יוחנן
זאב - ע"ב מטבעות רענדליך זהב. הסתכלתי בר' חיים זונדל המעוטף בגדים פשוטים
אשר שיבה נזרקה בהם, נעליו מטולאים ועני כזה יתרום סכום גדול כזה...
וכשגמרו את אוסף התרומה, הריקו הכיפה וישימו בשק בד וימסרו ליד אחד
המסובים ר' שלמה אליעזר ויעשו קלפי מי יזכה בגורל להוביל את התרומה. והזוכים
בגורל היו ר' חיים זונדל ואחד הזקנים ר' נחום משה.
***
כשבאתי לליאזנא היה היום השני לשבוע, כשעתיים אחרי חצות היום. נכנסתי
לבית הכנסת שבחצר הנשיא והנה מצאתי בחדר השני אנשים מעוטפים עדיין טלית
ותפילין ומתפללים בקול שיר וזמרה, זה אומר פסוקי דזמרה וזה אומר ברכות ק"ש
וכולם מזמרים בנעימה ומכים באצבע צרדה. כשלש שעות ארך עד שגמרו את תפלתם.
וכשגמרו להתפלל אחדים מהן אמרו מזמורי תהלים ואחדים למדו משנה וגמרא
ואחדים חזרו פרקי נביאים וכתובים בעל פה וכשגמרו ואחדים הלכו להם ואחדים
נשארו ונטלו ידיהם ויאכלו פת שחורה במלח וישתו מים ויברכו ברכת המזון וישכבו
על הספסלים לישון שינת הצהרים.
בחדר השני - שלשה חדרים לבית הכנסת הגדול שבחצר הנשיא - מצאתי קבוצת
אנשים אברכים יושבים ועוסקים בלימוד גמרא לעיונא ומהרי"ל אחי הנשיא יושב
בראש השלחן מבאר ומסביר להם הסוגיא וביאורה בבקיאות נפלאה בגמרא, רמב"ם
ורשב"א והרבה מספרי האחרונים. בקבוצה ההיא היו כשלשים אברכים.
בחדר השלישי ישבה קבוצת אברכים, - עשרים ושלשה איש ולמדו אותם
הקונטרסים שראיתי לומדים בבתי הכנסיות שבויטבסק, בשעה שנכנסתי לשם, ישב
בראש השלחן אברך בעל פנים מאירות ורציניות ביותר וכל היושבים והעומדים שמעו
לדבריו בהקשה מיוחדת.
תוכן דבריו היה על הנושא שלמדו בפרק השמיני מספר הנשיא, המדבר על אדות
מי שאכל מאכל איסור בלא הודע לשם שמים - לעבוד את ה' בכח האכילה
ההיא בתורה ובתפלה, שאין החיות מהמאכל מתלבש באותיות התורה והתפלה
והיצר-הרע המתאוה לדברים האסורים הוא שד משדין נוכראין.( = שגם מי
שאכל איסור בטעות, ואפילו... לשם-שמים!, בכל זאת אין המאכל מתקדש
! )
ובביאור ארוך הסביר האברך את ההבדל בין הטומאה הבאה מעבירות דהוללות
וליצנות גסות הרוח ודברים בטלים המטמאים את הלב ובין הטומאה דעבירת לימוד
חכמות אומות העולם ( כ'לימודי-החול' למיניהם ) שמטמאות את המוח ... ובהמשך
דבריו הוא ממליץ על הרמב"ם והרמב"ן שעסקו בהם, ושידעו להשתמש בהם לעבודת
הבורא.
לא אכחד אשר דבריו היו בהם כדי לפעול על השומעים, כי על הרוב היו
הביאורים וההסברים ברוח הגיוני. אחר-כך נודעתי שהאברך הוא בנו הבכור של
הנשיא שיש לו שיעור קבוע ללמוד פעמיים בשבוע עם שתי כתות ובכל כתה כעשרים
וחמשה איש.
***
ביום ההוא קניתי שלשה קונטרסים הראשונים מתחיל מפרק הראשון ומסתיים דף
י"ב תחלת פרק העשירי, ובמשך כשלשה ימים עברתי עליהם בעיון רב לפי השגתי.
גם אחדים מהזקנים היו לי לעזרה להבינני ואף כי נושא הענינים היו ממני והלאה
ועל כמה מהענינים בתוארי הספירות העליונות והיוחודים הנעשים על ידי תורה
ותפלה, עונשי הגהינום של אש ושל שלג, שחקתי בקרבי. אבל הדמיון העשיר, השפה
הברורה והסגנון המגוהץ לפי חוקי הלשון בקיצור נמרץ עשו עלי רושם עז.
במשך כשלשה ימים עלה בידי להכיר גם את שאר בני הנשיא בישבם בבית
המדרש ולמדו איש איש לעצמו ובמקרים בודדים היה מי מהזקנים או מהאברכים נגש
אליהם למקום מושבם.
האמצעי מוהרח"א - ר' חיים אברהם - אוהב כנראה את הבדידות, ובשעת לימודו
היה מתעמק יותר במחשבה מאשר מדבר בפיו. אולם אחיו הקטן מוהר"מ - ר' משה -
צעיר כבן ארבע עשרה או חמש עשרה, עלם עליז, יפה עינים ופניו מפיקות חכמה
והכרת עצמו, אוהב לדבר ולהתוכח, ואומרים עליו שהו כבר בקי בכולא תלמודא
ומצוין בחכמת המחקר וכבר יודע את ה'מורה' (ה'מורה נבוכים' להרמב"ם), 'כוזרי'
ו'עקרים' בעל-פה, כי תפסן וזכרן הוא מאין כמוהו. וכששאלתיו אם למד חכמת
הדקדוק - השיבני הלא מקצוע בתורה היא ואיך אפשר שלא ללמדה שאז אינם יודעים
פירוש תיבות התנ"ך ואי אפשר לכוון בתפלה.
נימוסים שונים ותוארים מיוחדים יש להם לחסידים, כל הבא להתקבל לראיון
אצל הרבי שלהם צריך הכנה לא פחות משלושה ימים ויש שמכינים עצמם כשבוע
ויותר.
ההכנה היא בעיקרה חשבון הנפש ובטהרת המחשבה, וביום כניסתם לראיון הנה
איזה שעות מתקבצים יחד באחד מחדרי בית הכנסת ועוסקים בתורה והעיקר בסדר
תקון חצות במרירות גדולה ומתפללים בכוונה ואומרים מזמורי תהלים בבכיה
ובאנחות היוצאות מעמקי הלב.
נימוס מיוחד יש להם לחסידים שבצאת מי שזכה להתקבל לראיון, הנקרא אצלם
"יחידות" - יוצאים במחול הנקרא אצלם "מחול היחידות" או "מחול הטהרה", ויש
להם ניגון מיוחד למחול זה. בעלי היחידות יוצאים במחול והשאר מנגנים ומכים כף
אל כף.
החסידים אוהבי נגינה הם ומנגנים ניגונים מיוחדים למקרים שונים. ניגוני תפלה
וניגוני לימוד, ניוני סעודה וניגוני התועדות, ועל הרוב הניגונים מתאימים
לאותם הענינים, ועושים רושם על השומע וביחוד שלשה ניגונים שעשו עלי
רושם אדיר והם "שיר ההתועדות" הנקרא בלשונם הניגון דאהבת אחים, "שיר
ההתבוננות" ונקרא ניגון התשובה ו"שיר היחידות" ונקרא ניגון המקדש. את
הניגון דאהבת אחים שמעתי ראשונה בעיר ויטבסק, והוא כולל חמש 'בבות',
כולן כאלו מחבקות, מנשקות ומלטפות בנעימות עליזה ועליצות נפש, מבבא
לבבא מתרוממת הגילה ואתה יחד הרגש הנפש.
"ניגון התשובה" הוא בן שלש בבות. בבא ראשונה היא קול מעורר הפשטת
הגשם והתרכזות המחשבה. בבא שני-ה, קול מעורר במוסר כליות בהתמרמרות
עצומה ובבא שלישית, קול מעורר חרטה, תחנוני-רחמים געגועי-ניחום וקירוב
בבקשה לבבית.
"ניגון היחידות" הוא בן חמש בבות. שתי הבבות הראשונות בקול מתון ממושך,
מעוררות התבוננות והתעמקות ובבא שלישית ורביעית מביעות תודה ותקוה בקול רך
ובטוח והבבא החמישית מבעת אומץ הרוח בקול עליז ומתרגש, המעורר תנועת רגל
והגבהת הידים לפי דפיקת הרגלים כפי תנועת הניגון.
נוהגים הם החסידים להיות נעורים שני לילות בשבוע, אור ליום הששי ומוצאי
שבת קדש ועוסקים בתורה, על הרוב עד חצות עוסקים בגמרא ופוסקים ולפעמים
עוסקים בהתועדות ריעים, מברכים איש את רעהו בברכת לחיים על כוס יי"ש וקינוח
במזונות או גבינה ואבטיח, ולאחר שמסדרים תקון חצות, עד זמן התפלה עוסקים
בלימוד תורתם בחסידות.
***
כשנכנסתי ביום החמישי בשעה השישית אחרי הצהרים לבית הכנסת שבחצר
הנשיא, מצאתי קבוצת אנשים עומדים בעיגול וקול ילד צלול בהתרגשות כמנצח
בלימוד.
ואט אזני גם אני ואשמע קול ילד מסביר כמה מרובע יתר על העיגול רביע, התוס'
מודה לרש"י בין בהיקף ובין בקרקע אבל דכל אמתא בריבועא אמתא ותי חומשא
באלכסונא התוס' חולק על רש"י שמפרש בסוגיא דסוכה עגולה בפרק ראשון דסוכה,
שאומר שם אתה מוצא לכל אמה שבריבוע תוס' שני חומשים ואומר שם וכאן שאין
החשבון מכוון.
אמנם כ"ק אאזמו"ר - ממשיך הילד - בלמדו עמי הציל את רש"י מהתנפלות
התוס' עליו ואומר כי התוס' העמידו דבריהם על חקי המדידה אשר על-פי חכמת
החשבון כדמוכח בציור ורש"י העמיד דבריו על כך ששערו חכמים ע"פ מצות דלא
תסור.
וכשגמר את פלפולו ראיתי ילד קטן בגובה ממוצעת לפי ערך שנותיו והוא
רמ"מ, נכד הנשיא שאחד האברכים הבטיחו ללכת עמו לטייל בשדה, כי אוהב הוא
את השדה וביחוד שדות האחוזה הסמוכה לעיר אשר שם נולד זקנו הנשיא. האברך
התנה עמו שמתחלה יחזור ברבים אותה הסוגיא האחרונה שלמד בשבוע זה וחזר
הסוגיא דמדידת תחומי ערים בעירובין בפרק 'כיצד מעברין'.
***
ההיכל, כן קוראים החסידים את דירתו של הרבי, עומד בחצר גדול ורחב ידים,
גן עם שורות אילנות וגן של ירק ובנינים שונים בחצר.
ההיכל הוא בית באורך כעשרים וחמש אמות ורוחב כשתים-עשרה אמה ועל גבו
עלי-ה כעשרים אמה ורחבה כרוחב הבית. הבית חלוק לשתי דירות בהפסקת חדר
הכניסה. הדירה מימין היא מעונו הפרטי של הנשיא, ומשמאל הוא בית הכנסת הקטן
והחסידין קוראים לו "גן עדן התחתון", שם מחכים האנשים שצריכים להכנס ליחידות.
בעלי-ה שני חדרים בהפסקת חדר המבוא, האחד הוא חדר ההתבודדות של הנשיא
והשני חדר קבלת האנשים ליחידות, והחסידים קוראים לו "גן עדן העליון".
במשך ימי השבוע לא עלתה בידי לראות את הנשיא וכפי שנודע לי אפשר
לראותו רק בשעת 'קריאת-התורה', על הרוב הוא בעצמו קורא בתורה, ובשעה
שאומר תורה ב"גן עדן התחתון", ובערב שבת כשהולך לבית הטבילה.
חכיתי לערב שבת, אבל כשעמדתי משנתי ביום הששי בבוקר, אחזתי חולי
הקדחת והייתי מוטל במטה שלשה ימים ושלושה לילות, והודות לעמלו של בעל
האכסניה שהשקני סמי מרפא שונים וישפשף את בשרי בחומץ ויכסני בבגדים
ובשמיכות כדי להזיע, עמדתי ביום הרביעי לחליי - ביום השני לשבוע - ממטתי
ולא יכולתי לעמוד על רגלי מפני החולשה, וביום הרביעי הגיע תור הראיון שלי
להתקבל מאת הרבי ב"גן עדן העליון".
***
כשנכנסתי לחדר הרבי, נפל עלי מורא ופחד ממחזה פני האיש, מבטו החזק
והחודר וקולו האדיר והממושך בשאלה מה חפצך? - אך כרגע התאמצתי ונרגעתי
ואמרתי: מלמד דרדקי הנני בעירי והנני לומד עם תלמידי על-פי כללי וחוקי הדקדוק
וחבירי המלמדים מנגדים לי ודוברים עלי סרה על אשר הנני לומד עם התלמידים גם
תורת הלשון, וכהבאתי ראיה מסידור התפלה בנוסח החדש של כ"ק אדמו"ר, שהוא
מדויק על-פי כללי הדקדוק, לא ענו מאומה, והייתי מבקש לטובת הרבים לתת על-ידי
מכתב מליצה להיות לי לעדה כי טוב הדבר ללמוד על-פי כללי הדקדוק ולהרגיל את
הילדים בקריאה נכונה ואשר ילמדו תנ"ך.
הנשיא נשען על זרועותיו כחמשה רגעים ואחר-כך הגביה את ראשו ויפקח את
עיניו ויאמר: כן הדבר אשר אמירת פיוטי התפלה והמזמורים ובפרט קריאת-שמע
ושמונה-עשרה צריכה להיות בזהירות גדולה על-פי חוקי הדקדוק אבל בהנוגע
ללימוד חכמת הדקדוק ותורת הלשון צריכים זהירות גדולה, במתיבתא דרקיע ישנם
היכלות מיוחדים לכל לימוד ולימוד, ובין שני ההיכלות, היכל חכמת הדקדוק והיכל
תורת הלשון ישנו היכל של 'מגלי פנים בתורה שלא כהלכה'. באותו הלימוד שהאדם
עוסק ביום, הנה בעלות נשמתו בלילה לשאוב לה חיים מלמעלה - הנשמה עולה
להיכל ההוא בלילה ולפעמים מזדמן שהיא תועה ותמורת היכל חכמת הדקדוק או
היכל תורת הלשון היא נכנסת להיכל 'מגלי פנים בתורה שלא כהלכה' ולכן צריכים
להזהר בלימוד חכמת הדקדוק ותורת הלשון.
כשגמר לדבר שוב נשען על זרועותיו כבתחלה. אחר-כך הגביה ראשו ויפקח את
עיניו וישאלני, איך אני מפרש לתלמידי את הפסוק ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד.
הנני מפרש - עניתי - את הכתוב כפירוש הראשון שברש"י שהוא לשון תימה.
ומדוע - שאלני - אינך מפרש לתלמידך כפירוש רש"י בשם המדרש שגיהנם פתוחה
לו מתחתיו?
דעתי - השבתי - שאין להלאות את מוחות התינוקות הרופפים בדברי אגדה
בכלל ומה גם בדברים המפחידים כמו גיהנם והדומה ועוד יותר במה שלא יוכל
התינוק גם לשער ויקשה לו איך אפשר שהגיהנם הגדול והרחב אשר אש מתלקחת
בוערה בו תמיד זה יותר מחמשת אלפים חמש מאות חמשים וחמש שנה, יכנס בחדרו
של יצחק, ועשו עם אביו ישארו בחיים אף גם בבגדיהם אל יחרף האש.
ומנין לו להמדרש - שאלני עוד - שראה גיהנם פתוחה לו מתחתיו?
שתקתי ולא עניתי מאומה, כי כמובן לא יכולתי להשיב, האם הוא מאמר ראשון
במאמרי ופתגמי הבאי של המדרש והתלמוד.
כשראה שהנני שותק, אמר: בשעה שנכנס עשיו ליצחק ויצחק שאלוהו מי אתה
ועשיו ענה לאביו אני בנך בכורך עשיו, והוא שקר, כי הלא כבר מכר את
הבכורה ליעקב במכירה גמורה כדין בכל תוקף ועוז, ויצחק ידע מזה - ויחרד
יצחק חרדה גדולה על השקר אשר שיקר עשיו ויבטל את דיני התורה, ומזה חרד
חרדה גדולה, ומכיון שהוא שקרן הרי גיהנם פתוחה לו מתחתיו.
וכשכלה לדבר, שוב נשען על זרועותיו כבתחלה, אחר-כך הגביה את ראשו
ויפקח את עיניו ויקח נר אחד משני הנרות שעמדו על השלחן - כי כן דרכו בשעה
שהוא מקבל אנשים הנה אפילו ביום, דולקים שני נרות וספר 'חומש' ו'זהר' מונחים
על השלחן - ויגביה את הנר ויסתכל בי ויאמר:
כשאדם הוא וילנאי ואומר שהוא מזאמוט, כשהוא מעביר בנים למולך ההשכלה
והוא אומר שהוא מלמד - הרי גיהנם פתוחה מתחתיו, כמה נפשות אבדת והנך עומד
במרדך, כן הדבר נתפסת למינות ו'כל באיה לא ישובון'.
***
מהרתי לעזוב את חדרו "גן עדן העליון" ואמהר ללכת אל האכסניה ולעזוב את
העיר כי ראיתי אשר נפלתי בפח ויראתי שלא יעשו לי כמו שעשו לכמה משלוחינו
שהמתיחום על השלחן והורידו את המכנסים וילקום כמלמד המלקה את תלמידיו.
אמנם מכיון שעברתי את בית הכנסת הקטן "גן עדן התחתון" בלשונם, הנה
כחמשה-ששה אברכים עטרוני ויסחבוני אל בית הכנסת שבחצר לצאת ב'מחול
בעלי היחידות'. למותר להגיד את פחדי ורגשותי וגם הייתי עדיין חלוש ממחלת
הקדחת ופעמים ושלוש חפצתי לעזוב את העיגול אבל שכני אחזו בי בחזקה
ואחד מהם מכה בערפי מתוך אהבה לפי תנועת הניגון.
וכשנגמר המחול הנה כזוחל על ארבע הלכתי לאכסניא שלי ובחיל ורעדה
חכיתי עד שיאיר השחר והנחתי כמה מטבעות על השלחן בשביל בעל האכסניא - את
החשבון כבר פרעתי מכבר - ואקח את חפצי ואלך לכפר הסמוך כפרסא ואשכור
עגלה וברכתי את המקרה על אשר נמלטתי שלם בכל אברי.
***
כששה שבועות עשיתי במסעי בפלכי מוהילוב, מינסק וצ'רניגוב ומהרתי לנסוע
ללבוב שם נזדמנתי עם חברינו ומסרתי להם הרצאה מפורטת אשר עדת החסידים לבד
זאת שכבר עומדים על רגלי ברזל, הולכים הם וכובשים את העיירות בטכסיס מחוכם
ובתכנית מסודרת והמון היהודים נוהר אחריהם עדרים עדרים.
חברינו החליטו שתחלת הכל צריכים לחדש את החרם ביתר שאת מאשר
בתחלה, והעיקר להטיל את חומר החרם על המשתתף עמהם והמתקרב אליהם אשר
חרם כזה יחריד את ההמון ויסוגו אחור מלהתקרב אליהם, ולשלוח אנשים לעיר
המלוכה להבאיש ריחם בעיני הממשלה ולהלשין את נשיאם שהוא מאסף ממון רב
ושולח חוץ למדינה למדינת ישמעאל, וכשיאסוף סכום גדול יצא למלוך על היהודים
כמו שעשו חברי שבתי צבי וחברי פרנק...
ויודעים הם חברינו אשר כבר יש לו לנשיאם אנשים בעלי השפעה בחוגי הממשלה
וביותר בין חוגי הנסיכים והאצילים אבל בכל-זאת מקוים הם שיצליחו על-ידי כמה
מהמורים הפדגוגים הצרפתים הנמצאים בבתי הנסיכים האצילים ופקידי שרי
הממשלה.
בצלאל ברוך אמר לרבי ברוך מרדכי שכפי שהבין הביא שמעון את טופס החרם
ואינה דרושה רק חתימת הגר"א ובודאי שמר פעסעלעס יסדר הדבר עם ועד הלוחמים.
במוצאי 'שבת קודש שובה', קראו רבי ברוך מרדכי ורבי משה מייזל אסיפה
מיחידי סגולה של עדת החסידים העומדים בראש ההגנה ממלחמת המתנגדים
ויודיעו להם את כל ענינו של שמעון הכופר, ויחליטו שבחול המועד סכות יקרא
ועד הקהלה אסיפה רבתי ושם יודיעו ויפרסמו דבר הכתבים ויקרעו את מסוה
הצביעות מעל פני שמעון המעביר את ילדי ישראל למולך ההשכלה.
ביום החמישי מחרת יום הכפורים שנת תקנ"ז, התפשטה כברק השמועה בכל
העיר שהגר"א הכריז חרם חמור על החסידים ונישאם בראש ואשר על-פי
חרם זה התיר הגאון עליהם ולא יחנם, ואת אשר יהיה לו מגע ומשא
עמהם ימתח על העמוד.
החרם הסעיר לא רק את חסידי וילנא בלבד אלא גם את המתונים שבמתנגדים
ובו ביום נתפשטה השמועה שהחרם הוכרז שלא בידיעת הגר"א כי כבר הוא זקן בן
שבעים ושבע וחצי שנה ומתענית יום הכפורים תש כחו ביותר, רק ועד הלוחמים נגד
החסידים ובראשם מר פעסעלעס ושמעון המדקדק הם שעשו זאת ומטעם זה הוכרז
החרם בהשכמה ורק במעמד יחידי סגולה.
ביום הששי - למחרת הכרזת החרם - ביום י"ב לחדש תשרי תקנ"ז - הוציא
ה'פרנס חודש', הוא החסיד ר' מאיר רפאל'ס, כרוז גלוי לכל היהודים יושבי וילנא
ופרוריה:
א) כרוז החרם על החסידים לא התאשר מהבית-דין-צדק הממאן לאשרו כי לא
נתברר אשר מפי הגאון החסיד יצא.
ב) ביום הרביעי בראשון לחול המועד סכות תהא אסיפה פומבית ומטעם הקהלה
הוטל על כל האנשים, נשים וילדים מבר מצוה ומעלה לבוא אל האסיפה.
ביום שהוכרז החרם על החסידים, בו ביום ערכו חסידי וילנא מכתב חוזר גלוי
מאת פרנסי הקהלה - גם מאחדים מהמתנגדים - בנושא האמור לעיל בכרוז הקהלה
סעיף א' וישלחו צירים מיוחדים לקהלות בריסק, שקלוב ומינסק ויבקשו לפרסם
ברבים.
ואל עדת החסידים במינסק, שקלוב, שווינציאן, ויטבסק ומהילוב כתבו כי זה
עתה נודע על-פי כתבים ומכתבים ואגרות חתומים בידי האיש וחביריו שאודותו
מודיעים המה בכרוז, זה האיש שמעון, אשר דבר אתו הגאון החסיד טובות ואשר
גדלוהו לשומו בתור מורה המורים בישיבות וחדרים בעיר וילנא, להיותו מופלג
בחכמת הדקדוק ובעל הגיון בלימוד התנ"ך, הוא אפיקורס גמור ושליח המשכילים
לצודד נפשות להדיחם מלימוד התורה ולהסיתם ללימוד המשכילים בגליציה ואשכנז
והרבה מהם כבר יצאו לתרבות רעה.
ביום הרביעי, ראשון לחול-המועד סכות, באסיפה רבתי שהוכרזה מטעם הקהלה
ובמעמד הבית-דין-צדק ואלופי הקהלה ונכבדי העדה, עמדו שני אנשים בעלי
צורה והכריזו שמעידים הם על האיש הנקרא בפי-כל ר' שמעון המדקדק שהוא
שליח המשכילים להדיח את תלמידי הישיבות מלימוד ומסית אותם ללכת
ללמוד בבתי הספר של המשכילים בגליציה ובאשכנז, ויש אצלם רשימת
התלמידים שהסית במשך ארבעת השנים תקנ"ב-תקנ"ו והסכומים שהוציא
עליהם ואשר מוכנים הם להשבע בשבועה חמורה שכנים דבריהם וכל מה שאמרו
כתוב בכתב-ידו של שמעון המסית והמדיח ובכתב-יד חבריו, ודורשים הם
להשביע את מר פעסעלעס בשבועה חמורה שיספר מהידוע לו ממעשה-התועבות
של 'שמעון-הפוקר'.
שמעון נבהל על השמועה ובעודנו פונה כה וכה בעינים תוהות, הנה שנים
משומרי הקהלה ואחדים מפרחי החסידים סבבוהו - שלא יתחמק מידם - שלא
ירגמוהו הקהל, כי הסער בין הנאספים הלך וגדל ורבים מהורי התלמידים אשר כל
הזמן מעת צאת בניהם להישיבות - כפי שאמר להם שמעון המסית - לא שמעו מהם
מאומה והתנחמו בידיעותמהצלחת בניהם בלימוד שמסר להם שמעון וקוו
לראותם מעוטרים בכתר תעודות מורנו וסמיכות חכמים וכששמעו שבניהם נפלו בפח
המשכילים - שהיו לזרה לכלל ישראל - תלשו את שערות ראשם והנשים - אמות
התלמידים - קוננו על שברם והאסיפה נהפכה ליללת בית הקברות.
הרעש מהמאורע עם שמעון המסית והכופר השכיח את דברי החרם, ובמשך
כשלשה שבועות עסק הבית-דין-צדק בקריאת המכתבים, הרשימות והאיגרות שנלקחו
ממעונו של שמעון וכל משך הזמן היה שמעון אסור בכלא הקהלה בשמירה מעולה,
ולא הועילה לו השתדלותו של האדון פעסעלעס ובאמצע מרחשון נחרץ משפטו
לשלחו עם בני ביתו מהעיר בתהלוכה של בוז - כנהוג בעת ההיא - אחרי עמדו
שלשה ימים שלש שעות ביום ב"קונע" וכל הקהל העובר על ידו בפניו.
וביום החמישי בעשרים ושלשה לחדש מרחשון נתקיים פסק הדין, הלוית שמעון
הכופר ובני-ביתו מהעיר בתהלוכה של בוז.
***
תעתועי שמעון העליבו את מכבדיו בעדת המתנגדים בכלל ואת הגאון ר'
אברהם בן הגר"א בפרט והניחו כתם שחור על העסקן החרוץ הגביר ר' יוסף
פעסעלעס בתור חבר משכילי ברלין אשר היו לשמצה בקהל עדת ישראל.
מצב בריאותו של הגר"א הורע מיום ליום ובימי החג - תקנ"ז - לא היה יכול
לשבת בסוכה. תלמידיו המובהקים ובראשם הגאון האדיר רבי חיים מוואלוז'ין עשו
משמרת מיוחדת לשמש את הגאון אשר אחרי החג היה רוב הזמן מוטל במיטה ועם זאת
היה רוב היום עטוף בטלית ותפילין, עיניו כהו מראות ומצד גודל חלישותו לא האמין
לעצמו שהוא מתפלל התפלות כסדרן הנכון והיה מתחנן שיתפללו אתו מלה במלה.
מבלי התחשב עם חולשתו הגדולה, לא פסק פומיה מגירסא בכל השיעורים
הקבועים שלו בנגלה ובנסתר בעל-פה, ותלמידיו הגאונים החזיקו במשמרת הקדש
איש איש במועדו כפי שעלה בגורלו.
כשנודע מצבו של הגר"א בחלישות בריאותו נכנס הבית-דין-צדק ופרנסי הקהלה
לטכס עצה ויחליטו להכריז לקבוע בכל בתי הכנסיות שבוילנא והגליל אמירת
תהלים בציבור להתפלל שישלח השי"ת רפואה להגאון ויאדיר ימיו ושנותיו.
גם בבתי הכנסיות של חסידי חב"ד בוילנא והגליל קבעו אמירת תהלים ברבים
בתפלה ובתחנונים לשלום הגר"א, מה שלא מצא חן בעיני האדוקים בין המתנגדים
ובראשם ועד הלוחם עם החסידים.
באחד הימים נזדמן לגאון רבי חיים מוואלוז'ין להשתתף בסעודת מצוה של אחד
מתלמידי ר' לשמה דובנא ודרשתו של אבי הבעל-שמחה נחשבה בעיני רבי חיים
כנטיה למינות. בעת ההיא היה ר' שלמה דובנא זקן אשר פג טעמו ובדרשותיו היה
מבאר מאמרי חז"ל על-פי יסודות המחקר ובהם היו זרעוני כלאים אשר קבל מחבורת
המשכילים כשישב בבית מנדלסון, ולהיות שרבי חיים ואחיו רבי שלמה זלמן היו
מאלה שהסכימו על ביאורו של ר' שלמה דובנא והפליגו בשבחו - היה רבי חיים
בצער גדול מזה.
***
בתחלת חדש טבת תקנ"ז נתקבל הספר 'לקוטי אמרים' (ספר עיקרי חסידות
חב"ד) - שהדפסתו נגמרה ביום כ' כסלו תקנ"ז - לוילנא, ותהיה שמחה גדולה
לחסידי חב"ד בוילנא וקבעו יום משתה ושמחה, ונזדמן שבלילה ההוא התעלף הגר"א
פעמיים לגודל חולשתו.
משנודע למחרת דבר התעלפותו של הגר"א, הוציא הועד הלוחם נגד החסידים
דיבה עליהם שהם עשו סעודת הודאה לרגל חולשתו של הגר"א וביותר הרעיש הגביר
יוסף פעסעלעס את העיר וקנה ספרי ליקוטי אמרים ובצירוף חברי הועד הלוחם
הכריזו בשם הגאון לשרוף את הספר בחצר בית הכנסת.
עדת חסידי וילנא מבלי התחשב בכאבם הגדול ביותר לראות את ספר הקדש
נרמס ונשרף, התאמצו להיות מתונים כי תקפה עליהם פקודת מנהלי החסידים וחברי
הקהלה החסידיים להבליג על מעשה נבלה זה, והבלגתם זו מצאה חן בעיני הרבה
מעדת המתנגדים וביחוד בעיני הגאון רבי חיים מוואלוז'ין.
שמעון הזאמוטי וחביריו המשכילים לא נחו ולא שקטו ובמשך שנה תמימה
התנכלו איך ללחום במלחמת תנופה בעדת החסידים, ויחליטו שמשכילי ברלין
וקניגסברג יתארו במאמרים ארוכים בלשון אשכנז וצרפת את שיטת החסידים ואת
הנהגתם המוזרה ויעוררו את המלמדים באשכנז ובצרפת שהם ישפיעו על חוגי שרי
הממשלה ברוסיה לבער את כתת החסידים מקרב היהודים.
***
חסידי חב"ד בפטרבורג, שמכיריהם שמכריהם הנסיכים והשרים הגבוהים שינו
את טעמם ביחס של חשד עליהם ומשאלות שונות אשר שאלום בעניני הכתות
והמפלגות בין היהודים, הבינו כי יד נסתרה פועלת לרעת החסידים, אבל מי הוא ומה
מעשהו לא ידעו וכה עבר עליהם כשנה.
ביום הראשון בשני לחול-המועד סכות שנת תקנ"ח ישבה לה קבוצת חסידים
בסוכת החסיד הפרנס ר' מאיר רפאל'ס ושמחו בשמחת בית השואבה, ולהיות שמצב
הגר"א היה מסוכן, ברכוהו בברכת מי שברך ברבים, בינתיים התפרצו אחדים מחברי
ועד הלוחם עם החסידים בצעקה שמורנו הגר"א גוסס ואתם שמחים על זה - ח"ו -
ויעשו שערוריה גדולה ובעת הלויה הפיצו חברי הועד הלוחם נגד החסידים שמועות
מבהילות וישבעו שבועת נקם, וכשנה עבדו בזה עד אשר הפיקו זממם והגביר יוסף
פעסעלעס וחביריו המשכילים שמחו במאד.
________________________________________
לעיון נוסף: כתבי הר"י מונדשיין ("כרם חב"ד")
נ"ב
הרבי מליובביטש ענה לאחד ששאל אותו האם ללמוד את ספרי ר' ישראל ליפשיץ (תפארת ישראל על המשניות ורבו של ויזל כמובא לעיל) וענה הרבי שהוא עצמו לומד וכל מה שאני לומד יכול גם אתה ללמוד. (מתוך ספר "המלך במסיבו")
 |
|
|
)
