סדר חגי תשרי, למה לא - סוכות,יו"כ, ר"ה?

למך פתח אשכול בשם "שאלה שבילבלה אותי".

בקשנו הרבה פעמים [וכ"כ בחוקת הפורום] שכותרות האשכולות יבטאו את תוכנו, לכן הנני מחליף את האשכול ומעתיק ממנו. ושוב בקשה שביצירת כותרת נא להתמקד על הנושא.

אני מבקש ללכת בקו שבו נקט ווטו1. השאלה היא האם התשובה, הכפרה והמחילה הם סוף הדרך שלקראת ההתחדשות, ואז צודקת ביתו של למך עד מאוד, או שמא הם הם ההתחלה.
מה פירושו של דבר, שאנו מותחים קו שרירותי במהלכו הרציף של הזמן (ההיסטורי, האישי) או במהלכו המעוגל (שבו העונות שבות וחוזרות) ומכנים אותו "ראש השנה"? הרי אפשר היה לבחור בכל רגע אחר, וכידוע המסורת שלנו מציעה הצעות שונות, כגון "ארבעה ראשי שנים" או "בניסן נברא העולם" וכיו"ב.
קביעת ראשית חדשה היא הכרעה - אישית, לאומית ודתית. עניינה התחדשותו של האדם לפני האל ומתיחת הקו על העבר. העבר, אין דינו לקבוע את העתיד, אא רק לשמש נקודת מוצא לחדש ולמתחדש. לכן, למרות שבראש השנה וביום הכיפורים נגזר דינו של אדם "תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה". ללמדך שהכל נגזר והכל נחתך ובכל זאת הכל פתוח והכל נתון לפינו וללבבנו לעשותו.
על פי קו מחשבה זה, התהליך המפרך ונורא ההוד של העמידה בדין (ראש השנה) ושל המחילה והרחמים (יום הכיפורים) הוא הצעד הראשון של התחלה, שאינה ראשית "טבעית" אלא ראשית מוכרעת, ראשית של אף-על-פי-כן. הפילוסוף היהודי הרמן כהן מתייחס לפסוק "ולא יהיה לכם למכשול עון" (יחזקאל יח ל). זהו, בעניו אחד משיאיו של המקרא כולו. העוון קיים וההכרה בו היא התשתית לעמידתו של אדם לפני האל כיחיד המועד תדיר לחטוא. אולם אסור שהעוון יהיה למכשול. האדם יכול לברוא עצמו מחדש; הוא יכול להתחיל מחדש ולהשתחרר מן החטא. זו משימת חייו.

לא עליך המלאכה לגמור ולא את/ה בן/בת חורין להיבטל ממנה

רוד"ש,

אני התכוונתי לעניין פסיכולוגי-טכני שלא ניתן להחדיר דעות באדם על ידי מבט בלוח השנה גרידא. כלומר, כדי שאדם יחוש שהגיעה שנה חדשה ושיוכלו לשמוח בשפע השנה שהסתיימה, לא די במבט בלוח, אלא יש ליצור עבורו אוירה. זו נוצרת על ידי ציונים מעשיים של שופר וצום הקובעים בנפשו את העשור הראשון לחודש השביעי כ"ראש שנה". ציינתי שגם אין בכך סתירה לתאריך, מאחר והראש אינו נקודה של רגע אחד, אלא עניין של תקופה [של התחדשות חקלאית ואיזון מהלך השמש].

בדבריך, רודףשלום, נתת מימד אידיאולוגי לנושא. היינו שגם אם מחלף השנה היה ברגע אחד והיה שייך לקבוע בנפש "ראש שנה" גם במבט בלוח בסוף חודש אלול, עדיין היית דורש לקיים את החגים כסדר האמור בתורה כדי "לקחת" את החטא לשנה החדשה!

חידושך מיישב אמנם את שאלת בת-למך על איחור יוה"כ לאחר ראש השנה. אך עדיין נשארת שאלת מוישהגרויס [באשכול המולנק] שעל חג הסוכות היה להיחגג בסוף אלול! לדרכך, אני מניח שתיישב את השאלה בכך שלא ניתן לשמוח בשלימות טרם טיפלו בחטאי השנה החולפת!?

ווטו, חן חן על הצעתך "לשיטתי". אפשר באמת, שזו הדרך הנכונה להציב את מכלול חגי תשרי בכפיפה אחת. כדאי, בהקשר זה להתבונן גם בכפל הרוח של חג הסוכות. זהו "זמן שמחתנו", זמן שמחת בית השואבה וכיו"ב אולם זהו גם רגע של אסיף, של קהלת, של התפילה החרישית שלקראת החורף שאולי יביא גשמי ברכה אך אולי גם לא. המסורת פיתחה כפל משמעות זה באורח מעניין ביותר בשוני שיצרה בין תכניו ואווירתו של "שמיני עצרת" לבין אלה של "שמחת תורה", שלאמיתו אינו אלא יום טוב שני של גלויות של אותו שמיני עצרת עצמו. בארץ יוצר המצב תנודות רוחניות חריפות הנובעות מהמעבר ל"מן המיצר" של ההלל לשמחה המתפרצת בהקפות ומהן אל ה"יזכור". התפילה אינה רק ארוכה מאוד - היא גם דו ערכית מאוד.

מכל מקום, דווקא היום - למחרת יוה"כ - קל לחוש עד כמה אנו זקוקים לשמחת הסוכה שהיא במידה רבה שמחה פשוטה וישרה, שמחת טבע וריחות. אי אפשר להיכנס אל השנה ברגל בוטחת כשכל המוצע לנו הוא הירידה החדה בסולם ממעלות יוה"כ אל עמקי החולין של היום יום.

לא עליך המלאכה לגמור ולא את/ה בן/בת חורין להיבטל ממנה

רוד"ש,

על רוח חג הסוכות, דנו בעבר על נותנו ביטוי לשמחת שפע השנה,

שלושת משמעויות החג
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=631631

והיינו ברוח דבריך [גם ללא תוספת שמח"ת שהוא לכל היותר דרבנן ויזכור שהוא לכל היותר מנהג ספק הגון] שלפ"ז ניתן גם להסביר את הסדר שמן הראוי להקדים את ההיטהרות הכללית [הקרויה רוחנית] לשמחה בפרטים [הקרויים גשמיים]. מלבד הקדימה בחשיבות מצד הסדר, יש בהקדמת עשרת ימי ראש השנה משום ריבוי איכות השמחה וכנהוג לקרוא ליום הזה [מחרת יוה"כ כעת חיה] "ראשון למנין עוונות".

על משמעות חג הסוכות והקדמת ר"ה ליו"כ

http://atsorkanchoshvim.qpon.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=19090

להבנתי התשובה נעוצה בהבנה פשוטה, שבחיים אין כזה דבר "דף חדש" בלי שמתמודדים עם העבר, התחלה היא תמיד המשך ברמה מסוימת של מה שהיה קודם.
בשביל זה התחלת שנה חדשה מצריכה תהליך שלם שנעשה במשך שלשה שבועות תמימות.

בקיצור נמרץ,
בר"ה נעשה "חשבונו של עולם" , מה שיוצר מדרג חדש של חשיבות במציאות (מתברר מחדש אלו ערכים ראויים לחיים ואלו למוות, ובמקביל אותו כנ"ל לגבי בני אדם ושאר יצורי עולמים [כאלו שמבטאים ערכים באופן מובהק , מה שמכונה בחז"ל צדיקים גמורים ורשעים גמורים])
יו"כ מתמודד עם "מצבי הביינים" עליהם כפרה אפשרית ונחוצה, כדי להעביר כמה שיותר חלקים לצד הטוב , נדרשת תשובה שתשייך גם חלקים פחות טובים אל הצד הטוב שממשיך הלאה לחיים .

רק אז שייך להגיע לסוכות להתמודדות ישירה והפנמה של העבר המורכב, לאחרי שהדברים נבחנו ערכית ולובנו (!!!) לפני כן בימים הנוראים.

ואז אפשר להתחיל שנה חדשה...

העצני,

ייש"כ על עצם הרעיון, אך עם זאת היה צריך להישמר הסדר ההגיוני!

בשפתי חיים מועדים באר את עניין ראש השנה כהמלכה ואחכ הכפרה .
לגבי סוכות יש כמה תשובות במדרשים למה אחרי יוהכ