| נשלח ב-9/10/2008 21:13 |
 |
| |
מסופר בדרויאנוב.
שני יהודים החליטו להתנצר, פנו יחדיו לביתו של הכומר, שיטביל אותם לנצרות.
הכומר לא היה בבית, והיהודים התישבו לחכות לו.
עבר זמן רב, והכומר לא בא. אמר יהודי לחברו. משה! לך תדע, עוד כמה זמן הגויי הגלח, הזה יבא.
בא להתפלל מנחה, בינתיים, מאוחר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2008 14:45 |
|
| |
להעמיד דברים על דיוקם:
א. אני סבור שכפרות הוא מנהג רע מהסיבות שהובאו כאן. צרי לי שתוהה תקופה נכשל/ה בו.
ב. איני עושה כפרות.
ג. איני סבור שיש תוקף מחייב למנהג כלשהו (שאחרי התלמוד) אלא למי שמעוניין בו. על אחת כמה וכמה כאשר אדם לא שמע על המנהג. אם לא שמע עליו, הוא אינו קיים בקהילתו ועבורו. והתובע ממנו שיקיים אותו מטעה אותו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2008 12:36 |
|
| |
מיימוני,
מנהג קהילתי אינו מחייב?
אם המנהג נהוג בקהילתו, והוא לא שמע ממנו, האם המנהג אינו קיים עבורו?
(לשמחתי, לא הגבת לפני יו"כ...)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2008 00:26 |
|
| |
רוצה להבין
א. מנהג קהילתי בלבד, כדוגמת מנהגם של אבות בני בישן שלא לרדת לים ביום
ששי, לא היה מקובל על בניהם. אילו לא היו יודעים עליו, האם היו טורחים
לשאול?
על כל פנים, מנהג קהילתי הוא כדוגמה זו. מנהג שקיים בקהילה מסויימת ועובר
מדור לדור. האם הוא מחייב את הבנים או שהם פשוט גדלים לתוכו ואינם יודעים
שאפשר אחרת? זו שאלה חשובה, וראוי להקדיש לה אשכול בפני עצמו.
ב. האם ה"כפרות" הוא מנהג קהילתי? תמהני.
ג. אתה שמח ואני מצטער. אולי היה מן הראוי שאשמח בשמחתך, שהרי זה דבר טוב שליהודי יש נחת רוח, מה גם שלדעתו זה מחמת מצוה. ובכל זאת, בהתחשב בכך שזה מנהג רע וראוי לבטלו גם בעיני מי שסבור כי מנהגים זה דבר מחייב, קשה לי להצטרף לשמחתך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
