יהודי ואדם באוהלו ובצאתו
סיפור מקסים על ר' אריה לווין, שהיה רב אסירי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי.
נדמה לי שיש לכולנו מה ללמוד מזה..
**
רבי אריה לווין הבחין פעם ברחוב בבחור שהכיר משכונת גאולה, חייל צעיר שהיה בחופשה מהצבא. הוא חצה את הכביש לעברו, והושיט לו את ידו לברכה, שכן לא ראה אותו זמן רב. "שלום עליכם", אמר הרב הנערץ. "בוא בבקשה לביתי. אני רוצה מאוד לשתות איתך תה ולשמוע ממך על מעשיך בצבא".
**
החייל נראה נבוך. "אני לא חושב שיהיה הוגן מצדי לבוא", אמר. "אני כבר לא חובש כיפה".
רֶבּ אריה חייך אליו בחמימות ואחז בידו. "אתה בטח יודע", אמר לו, "שאני אדם נמוך קומה. אני רואה אותך, אבל אני לא גבוה מספיק כדי לראות אם אתה חובש כיפה. מה שאני כן רואה הוא את הלב שלך. והלב שלך טוב ורחב, וזה מה שחשוב. ועוד דבר, אתה חייל, ואתה מסכן את חייך למען כולנו בישראל.
בבקשה, שתה איתי תה; אני חושב שהכיפה שלך גדולה יותר משלי…".
