מוישי בסיור סוכות שכונתי...

בערב דפק אצלנו בדלת יואבי פרוכטר.
יואבי הוא בכיתה של אח שלי מאיר.הוא בן 12.
תמיד יש לו כל מני רעיונות כאלה ללכת לטייל בכל מני מקומות וגם לבדוק כל מני דברים.
יואבי הציע ללכת לראות סוכות בשכונה שלנו.
שאלתי את אמא אם היא מסכימה והיא אמרה לנו לחזור בשעה 7 וחצי בדיוק הביתה.
לא להתעכב יותר מדי ולא לדבר עם אנשים שאנחנו לא מכירים.
יצאנו יואבי ואני לראות סוכות בשכונה.
עברנו ליד הסוכה של משפחת גזנלר.
הסוכה שלהם מאוד גדולה ובנויה מפלטות מבריקות וחדשות.
כניראה שזו סוכה חדשה ממש אמר לי יואבי.
כניראה שזו ממש סוכה חדשה כי הברגים עדיין מבריקים.
נכון ,אמרתי ליואבי והערצתי אותו על הידע שלו בסוכות.
זו אפילו סוכה שעולה אולי 2000 שח.
וואוו ,כל כך הרבה .אמרתי ליואבי.
היו שם אורות דלוקים בכל מני צבעים,
כמו בחג הזה של הגויים.
וגם מהסדקים ראינו קישוטים מבריקים ונוצצים מנייר מבריק.
בדלת הראשית היה שלט חשמלי באורות מתחלפים שהיה כתוב בו,ברוכים הבאים לסוכתינו.
נורא שמחנו להכנס ניסינו לפתוח את הדלת ו...
הדלת היתה נעולה בשרשרת ברזל.
אי אפשר היה להכנס.

יואבי אמר שכדאי שנלך לראות את הסוכה של ההופמנים.
להופמנים יש סוכה נורא גדולה ויש שם טייפ חשמלי כזה שאומר כל הזמן.
ברוכים הבאים ,ברוכים הבאים.
שמחנו נורא ,ונגענו בדלת של הכניסה.
מייד הטייפ שלהם אמר "ברוכים הבאים"
לחצנו קצת על הידית והיא לא נפתחה.
יואבי אמר שהדלת סגורה במנעול מיוחד .
רק אם יודעים את הקוד אפשר להכנס.
רצינו להיות ברוכים הבאים ולא הצלחנו.

רצנו לכיוון רחוב "מכניסי אורחים " על יד הבניין של הת"ת עמדה סוכה גדולה וארוכה.
שמענו קולות של אנשים מתוך הסוכה.
צלילי כפות ומזלגות וגם קולות לעיסה.
יואבי אמר שאולי הם אוכלים עכשיו ואם ניכנס הם בטח ישמחו שיש להם אורחים ואולי יתנו לנו לקקנים.
ניסינו לפתוח את הדלת של הסוכה.
משכנו ומשכנו אבל הסוכה היתה נעולה מבפנים.
אי אפשר היה לפתוח את הדלת.
רציתי לצעוק להם אבל יואבי לא הסכים.
התרחקנו משם ,ההסתכלתי שוב על הסוכה וראיתי שלט גדול וכחול שכתוב עלין ברוכים הבאים.




אמרתי ליואבי שמתחת למגרש החניה בירידה לגן המשחקים יש סוכה שאולי אפשר להכנס אליה.
יואבי לא האמין לי.
אוי ,אתה מדבר שטויות מוישי,זו סוכה קטנה לא כדאי אפילו להתקרב לשם.
בטח אין להם בכלל קישוטים.
ביקשתי מאוד מיואבי שנבר שם.
ירדנו למגרש.
מרחוק ראינו סוכה קטנה עם סדינים לבנים ,וקורות עץ לבוד.
הסוכה היתה בגודל של חצי מהחדר של עטרה.
הצצנו מהחור הקטן שהיה בסדין וראינו שאין להם קישוטים מבריקים כמו של החג הזה של הנוצרים.
נו,איך קוראים לחג הזה שלהם?
היו שם ציורים בצבעי גואש וגם פתגמים כתובים בצבעים יפים.
ראינו גם ציור של נבל וכינור.
הנה ,תראה צחק יואבי.
גם להם כתוב על הסדין,ברוכים הבאים.
כאילו שאפשר להכנס .
בוא ננסה להכנס,
אולי הסדין לא קשור.
הסטנו את הסדין,ונכנסנו בקלות לסוכה.
ישבנו על הכיסאות.
על השולחן היתה צלחת עוגיות ובקבוק מים עם כוסות.
על שלט כתום מבריק היה כתוב,
ברוך הבא אורח ,אתה מוזמן לנוח לשתות לאכול ולברך בסוכתינו.

אסביר לך ,
כשכתוב על הסוכה בגדול ,בדלת החיצונית ברוכים הבאים והדלת נעולה בשלשלת ברזל.
יש בזה לטעמי כמובן טעם לפגם.

כשהייתי צעירה חילונית יחד עם חברי וחברותי בשכונה חילונית,לא בנינו סוכה כמובן.
אבל הריח של הסכך,ובכלל הכמיהה הזאת הלוא מוסברת לסוכה ,תמיד הולידה רצון להכנס לאיזו סוכה ולשבת.
להרגיש קצת באמת המ זה סוכות.
הקישוטים,הריח,האוירה בתוך הסוכה המוארת.
יצאנו לטיולי סוכות.
הסוכות היו אז פתוחות.
ללא מנעולים וללא שלשלאות.
משהו בסוכות האלה הזמין אותנו החילונים להכנס.
משהו בסוכה שאפשר להכנס אליה חופשי ולשבת מעורר בך את הסוכה האמיתית שבה ישבת כשיצאת ממצרים.
ממש לפני שהתעשיה של החזרה בתשובה החלה.
לא נזקקת לשמוע על פחמן 14,וצבי ענבל לא הוציא את גרונו לספר לך עד כמה ממצאים ארכאולוגיים לא בונים אמונה.
זה היה כל כך פנימי.
זר לא יבין זאת.
דתי מבית לא יוכל להזדהות עם זה.
הקופסאות הנעולות האלה לא מושכות אף אחד להכנס...לא אל תוך הסוכה,ובטח שלא לבית..

מוישי הטהור,

חז"ל אומרים לנו "הוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות".

יש כאלה המפרשים בסבר פנים וכל שכן בסבר מעשים ורוב העולם מפרש בסבר פנים מעבר לסבר מעשים.

כדאי לך ללמוד לא להתאכזב מצפייה שבני אדם יאהבו אותך בהתאם למה שמצהירים. בדרך כלל זה תמיד פחות.

כשאומרים: "תבוא אלינו מתי שאתה רוצה",
הכוונה ע"פ רוב: "בא לא נקבע בינתיים זמן מסוים שתבוא אלינו".

כששואלים: "מה שלומך?",
הכוונה על פי רוב: "ראה אותי כמתעניין בשלומך".

כשמברכים אותך,
הכוונה על פי רוב: "אינני מקלל אותך".

איך שרים אצל חברים שלי [בניגון ברסלב]:
"כל העולם כולו בלוף גדול מאד,
והכסף והכבוד יענה את הכל!"

נכון שזה עצוב, אבל כדאי ללמוד את זה לאט ומוקדם מספיק. כמובן שאמא תחליט אם להראות לך עכשיו את ההודעה או כשתגדל. אני לא מכיר אותך מספיק כדי לדעת אם ועד כמה אתה מוכן לגילוי המצב החברתי-חברותי בעולם.