|
|
| נשלח ב-15/10/2003 16:23 |
 |
| |
בהחלט. אבל אני לא יודע למי יש את הכח לשנות את המצב. גם פה בפורום רק מדברים, ואפילו את זה עושים רק ניקים חסרי פנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2003 16:33 |
|
| |
איפה עוד אפשר לדבר? אותי יזמינו לכנסים כדי שאני אומר את הדברים הללו? לא. יזמינו את אשת העבריין שחזרה בתשובה ונשארה נאמנה לבעלה הרוצח הפסיכופט,והיא דוגמא ומופת שמטיפה לנשים גם אם הן סובלות מבעליהן בשום אופן לא להתגרש, אלא לאכול את החרא ולהגיד שזה טעים. במקום ללכת למשטרה לספר על מעלליו, היא מתפללת שיחזור בתשובה בעוד הוא ממשיך את חייו כרגיל, קרי : לעסוק בפשע ובשפיכות דמים.והיא נקראת צדיקה! ומכנים אותה ה"רבנית". היא מתפללת לה' שיציל אותו מהמשטרה ומעונש מאסר, במקום לנסות ולהציל אותו מאש הגיהנום.
תוקן על ידי - איקה - 15/10/2003 17:04:37
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2003 16:34 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2003 04:27 |
|
| |
לאיקה,
מבלי שנתבקשתי אני מנדב לך תשובת רמב"ם זו, משו"ת הרמב"ם (בלאו) סימן קכג.
שאלה בדבר הבאור של עשרה בטלנין (ומה שאמר) הירושלמי (מגילה פ"א ה"ו) בטילים ממלאכתן לבית הכנסת.
התשובה: ירצו בזה, שיהיו באותו מקום עשרה אנשים מוכנים לצרכי צבור וכאשר יהיה שם דבר מצוה או ענין מעניני הצבור יבטלו ממלאכתם ויבואו לבית הכנסת. ולכן אמרו עשרה בטלנין ממלאכתן ולא אמרו עשרה בטלנין שאין להם מלאכה...".
בעוד שלדעת כל הראשונים, עשרת הבטלנים היו מתפרנסים מכספי הציבור כדי שלא יעבדו, ("בטלים ממלאכה") הרי הרמב"ם מפרשם כעשרה מתנדבים, המפסיקים עבודתם, כדי לעסוק בצרכי ציבור ("בטלים ממלאכתם").
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2003 07:01 |
|
| |
תודתי לך נישטאיך.
תוקן על ידי - איקה - 16/10/2003 7:18:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2003 08:37 |
|
| |
נישטאיך
נראה לי שבפירושו של הרמב"ם הסוד טמון בשורש המילה - ב. ט. ל
בטלן יכולה להתפרש כעצלות ובדרך כלל היא מילת גנאי, בעוד שאפשר לפרש אותה כביטול עצמך מפני התורה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2003 19:44 |
|
| |
"רבן גמליאל בנו של רבי יהודי הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון. וכל תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטלה וגוררת עוון. וכל העמלים עם הציבור, יהיו עמלים לשם שמים. שזכות אבותם מסיעתם וצדקתם עומדת לעד. ואתם- מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם." אבות פ"ב/ב
"מפני שכל צד של עוון נעדר ממנו כעת: שמצד תורתו – הוא יודע ממה שעליו להיזהר: ומצד פרנסתו – אין לו צורך להשתמש בעורמה ותחבולות מרמה לפרנסת בני ביתו ולכלכלתם שהרי מלאכתו עמו" (המאירי)
"שמתוך שהוא לומד ועוסק בתורה ובדרך ארץ להתפרנס – אינו חומד ואינו גוזל ממון אחרים, לפי שאי אפשר בלי מזונות ו"אם אין קמח אין תורה" (רש"י)
"כי בהעדר המלאכה יצר לו, יגזול ויונה" (הרמב"ם) שכן אמרו שם "כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות".(קידושין)
|
|
|
|
|
