חיים, בצורה כזו או אחרת, הם הכרח.

הרב מיימוני

הרב אומר: "לא נכון עובדתית": הרב כן מציין שאפשר להכחיש זאת. זה לא סתם להגיד שהקיר לא קיים ולהיתקע בקיר. קאנט היה שואל איך אפשר לבסס בחירה רציונלית על ודאות אינטואטיווית? הרי אם אנו דורשים שודאות תהיה ברמה התבונית. היידגר לא בא להתכחש לנסיון הבלתי אמצעי, לחוויה. להפך עינו צרה בהפשטה שעשו קודמיו. נקודת המבט האמפיריציסטית תטען שכל תשובה וכל קושי, הם כפי שאמר הרב, מקורו בלשון והוא נתון ליישוב ולתירוץ נקודתי ברמה הלשונית. נקודת המבט ההיידגריאנית תטען שגם חוסר הודאות וגם ודאות הינן חלק שווה ערך מהיות האדם בעולם. ולפי איך שאני מבין את היידגר, לנוכח נקודות אלה אין משמעות לבחירה החופשית של האדם. אולם היידגר מעלה פה נקודה נוספת, שאלת נאמנות האדם לעצמו. כאן בא מושג המצפון של היידגר. (Gewissen). האדם יכול להיות נאמן ויכול שלא להיות נאמן לעצמו, אבל יש לזה אותו משקל. למיטב הבנתי, כיוון שמדובר ברמות שוות משמעות של מעורבות האדם בעולם, הרי של בחירה מצפונית ולבחירה שאינה מצפונית כפי שהיידגר מגדיר את המצפון, הרי ש(לענ"ד)אין משמעות לבחירה של האדם. ולפיכך והיא מיותרת. היא לא חיונית להיות האדם חלק מהעולם. מעניין לציין, שאם גרסתי כבר, ואם כבר הרב העלה שאלת האדון והעבד בייחס ללשון, הרי ששורש המילה Gewissen מצפון, דומה לשורש המילה Weise, דרך. גם בעברית לדרך יש את מובן של דרך בה אנו הולכים, וגם את המובן של הדרך שלי להציג את הדברים, הדרך שלי להבין את הדברים. וכשאתה קושר את שתי המלים הללו יחדיו, הרי שמצפונו של האדם, המכתיב לו מהן הבחירות "הנכונות" מבחינתו, כלומר מהן הבחירות המשקפות נאמנות הכי גדולה לעצמו, תלוי בדרך בה הולך, ולפיכך הוא דבר ארעי, שוב הדברים ברורים רק ברמה הלשונית, כשהם בתיאור, אבל במציאות, לאור הנ"ל, דרכו של האדם מכתיבה לו מהן הבחירות הנכונות עבורו. עבד נרצע למקרה.

תוקנה שגיאת כתיב.

תוקן על ידי - עכנאי - 16/10/2003 12:31:04