|
|
| נשלח ב-16/10/2006 12:26 |
 |
| |
[יעקב,
נראה לי, שהקריאה ביהושע באה כדי לרכך את ה"אכזבה" הקיימת בסיום התורה - המסע התורני מן הבריאה, דרך תולדות המשפחה העברית, אל יצירת העם ההולך במדבר אל הארץ, לא מסתיים בשיא, אלא דוקא בעצב גדול על מות משה ואי-כניסתו אל הארץ. מיד אח"כ מתחילים שוב מההתחלה. זה "סיפור שאינו נגמר", ועם כל הקסם והמסר החשוב הנמצא בכך, דומני שיש לאנשים צורך גם בסוג של "המשך", סוג של "הצלחה", של "סוף טוב", של הגעה אל המיוחל...
לענ"ד, ההפטרה מיהושע היא הקו הלינארי הסותר את מעגליות הקריאה השנתית בתורה, ומאפשר לה (ולרגשותינו) מעין מוצא.]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 12:42 |
|
| |
יעקב
יש גם בתי כנסת בשביל להרבות קידושים מוסיפים גם חתם מפטיר
מצווה גוררת מצווה -שיבוש גורר שיבוש. ועוד היד נטויה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 12:58 |
|
| |
אמשלום
את מתכוונת אולי שזה מה שאת מרגישה בקריאה זאת. זה ודאי לא מה שחשב מי שהנהיג את זה. אין צורך לייחס את הנפתולים הפסיכולוגיים האישיים לאישים אחרים...
(לא התכוונתי לפגוע. אבל לא יכולתי להתאפק כבר)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 13:35 |
|
| |
דוקא לשבועות יש המון תוכן, לא לשכוח שבחג השבועות היו הכי הרבה קרבנות מכל הימים בבית המקדש.
לעומת זאת לשמיני עצרת באמת אין שום מצוה, ובמיוחד שהוא מגיע אחרי סוכות העמוס במצוות.
הבעיה היא, ששמחת תורה התחיל כנראה אחרי חורבן הבית, ואז שבועות ושמיני עצרת שוים, חוץ מזה שהוא סמוך מדאי לסוכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2006 15:09 |
|
| |
[יעקב,
אני מתכוונת שזה מה שאני מרגישה וחושבת כלפי הקביעה החכמה הזו.
אין לי שום ספק שבשיקולי ההתאמה של ההפטרות לפרשות היו מעורבים גם שיקולים
של אסתטיקה, רגישות ספרותית, חינוך והנחלה ערכית ואפילו (רח"ל!) שיקולים
של רגשות הציבור. למה האופציה הזו זה כ"כ פוגעת בך?
האם "להראות סמיכות
הנביאים או כדומה" (שזו הסיבה שאתה נתת) נראה לך לוגי/הגיוני/רציונלי
יותר, מאשר ההתייחסות החינוכית-ערכית לרגשות הציבור, שאני הצגתי? ומאין הודאות הגמורה שהשיקולים הנ"ל לא היו בין שיקולי הקובעים את ההפטרה הספציפית?
תמהתני.
תוקן על ידי - אמשלום - 16/10/2006 15:11:01
|
|
|
|
|
