בעב
א
בטוי עצמי זה מצויין. גם הנאה ממוזיקה ומשירים זה נחמד, וגם טיול. ואין לי התנגדות כשאדם נהנה מהם. אבל כאשר מגייסים את ה' למען ההנאה ומזייפים וטוענים שאני שר שירי קודש וכל כולי עוסק במצווה, או מטייל בא"י לשם מצווה, הרי זה ממש עשאוני בניך כמין כינור" (עושים מהדת תרבות), ולא זו בלבד אלא שדת של מצוות מגייסים להנאות ומן הסתם שתי אלו בכוונת המאמר המפורסם.
כמו שאני רוצה לאכול ומדינה כי אני רוצה חיים נורמליים ולא לאכול לשם מצווה (מה לעשות, קטונתי) או מדינה לשם מצווה (מצווה די צולעת במצב הנוכחי) כך אני רוצה לטייל ולשיר. ולהיפך – מי שמקיים מצוות בשביל הכיף סופו שיתאכזב. וזה לא רק לא יעיל – זה גם לא נכון.
יש מקרי גבול בהם אדם שאינו מלאך מערב את הבטוי העצמי והנודניק יכול לומר שזה גם בנשוא התמונה. אשריו. אני סקפטי.
ב
ועיקר
כאשר אני רואה הדבקות במצווה אחת בלבד, אני סקפטי כמה יר"ש יש כאן. ק"ו כאשר המצווה היא מצווה שאינה חובה והיא נעשתה בסיס לפולמוס ומחלוקת וק"ו כאשר באותה תמונה אני רואה שרוולים שלא ברור כי הם עונים על הפרשנות ההלכתית (ז"א יש החמרה במצווה פולמוסית ולא במצווה מוסכמת) יש לי חשד (לצורך העניין כאן איני מפנה אותו כלפי מישהו ספציפי) שטמון כאן משהו ולא דווקא יראה לשמיים האורתודוכסיים.
כמובן שאמשלום תאמר שאלו השמים (הוירטואליים? מעולם לא זכיתי להבינה היטב) שלה וייתכן שכך חושבת המצולמת. יערב לה בדתה זו.
