הגורל התאכזר אליהם - היתכן?

באחד העלונים שנשלחו אלי בתקופת החגים הזו מאת מוסד מאד מכובד העוסק בעזרה לנזקקים, שבראשו עומד אכן אדם מאד מכובד - הופיעו המילים דלהלן [שבעצם רבים משתמשים בהם]:

"עזרה ל.. שהגורל התאכזר אליהם".

ואני שואל, ומבקש התייחסות ענינית ומבוססת על מקורות תורתנו הקדושה - האם מותר להשתמש במילים אלו? האם לא נודף מסגנון זה כמין ריח כפירה [שלא במודע כמובן].
וכי יעלה על דעת יהודי - שבכל מאורע אמון הוא על יסודות האמונה ב"הכל בידי שמים" והשגחה פרטית וכו' וכו' - ש"הגורל" הוא זה ש"מתאכזר" אל אנשים מסויימים. הרי כיהודים מאמינים בני מאמינים, אנו אומרים בתפילת "נשמת כל חי" את המילים "המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים", ובתפילת שמונה עשרה אומרים אנו "הטוב כי לא חלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך..".
וכמה קולמוסים כבר נשתברו, לנסות ולבאר ולהסביר את הקושיה העתיקה "צדיק ו.. לו, רשע וטוב לו".
אני מצידי חושב שזוהי נגררות אחר סגנון הכתיבה העתונאית, שבלא יודעים אנו נגררים ונמשכים אחריה ולא שמים לב שלעתים - כגון בציטוט האמור - הדברים אינם עולים בקנה אחד עם אמונתנו הפשוטה והברורה.
והוא רחום יכפר.. כי לכל העם בשגגה.
ומסיימים בטוב, ואין טוב אלא תורה וכו'

ברגע שהם אומרים שהגורל 'התאכזר' הרי שהאנישו את התנהגות המציאות וזו האמונה באל, אז מה איכפת לך שיקראו לאל גורל?

כל המשיבים היקרים.

אינכם מתייחסים אבל לשאלה - התמיהה - היתכן לומר על אותו מנהיג לבירה [שקראנו לו בשם "הגורל"] שהוא מתאכזר!!!???

ידענוביץ,

אותו מנהיג לבירה שאתה מדבר עליו, כבר אמר עליו בקט, "אלוקים, המנוול הזה, אינו קיים"

יוסי

מדברים מהקיום ולא ממה שלא קיים. (חוץ מזה, הציטוט הזה כמות שהוא, בלי הסבר, מזלזל באושיות הפורום)

ידענוביץ

אני אנסה להסביר מה פשר "שהגורל התאכזר אליהם" ואמחיש לך את פירושי על ידי דוגמא מהמציאות.

אז ככה, לפעמים אני פוגשת הורים, שמבחינתם הם גידלו ילד עם כל הכוונות הטובות, נתנו את כל מה שיכלו ואף מעבר לזה, והם נחשבים בעיני בני אדם שמכירים אותם "הורים לדוגמא" והנה הילד גדל ומסבך אותם בחובות ומוריד אותם מנכסיהם עד כדי איבוד דירתם וירידה לרמת חיים בימי זקנותם מעבר לכל פרופורציות לה הם התרגלו, ולפי תוכניתם הם חסכו מספיק גם כדי שיהיו מסודרים בימי זקנותם.

אלה בני אדם "מסכנים" שלא השכילו להבין שלא נותנים לילד "יותר מידי" והם מתוך יתרון טוב לבבם, לא ידעו איפה לשים את הגבול,לא ידעו להבחין בין אהבה, לפינוק (התרגום מאנגלית לפינוק זה קילקול) דהיינו: "חוסך שבטו שונא בנו" אלה לא מבינים את הרע הצפוי להם, ולא חושבים על ה"עונש" שהם יקבלו על טעותם זו. אלה מסכנים אמיתים שה"גורל התאכזר אליהם"

מה שנחשב טוב בעינינו הוא לא הטוב של הקב"ה. הטוב של הקב"ה הוא "הצדק האלוקי"= מידה כנגד מידה - שמבחינת האדם היא גורל אכזר.

ועל אלה "אומר יוחנן בן ברוקה: כל המחלל שם שמים בסתר - נפרעין ממנו בגלוי. אחד בשוגג ואחד במזיד בחילול השם" (אבות פ"ד ה)

ועל זה אומר הרמב"ם : חלילה להשוות המזיד והשוגג בדבר מן הדברים. במזיד או בשוגג - נפרעין ממנו בגלוי, אם היה מזיד - ענש מזיד. ואם שוגג עונש שוגג, אבל שני העונשים בגלוי

ועל זה נאמר: הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות





תוקן על ידי - איקה - 21/10/2003 1:38:37

בוגי, הכוונה כמובן לאותו אלוקים חוצני שחותך חיים ומוות לפי החשבונות שחסידיו מסבירים אותו, הוא מנוול.