מהות הנשמה היא כנראה ויכוח בין רבי לאנטונינוס, אנטונינוס חשב שכל ההכרה היא בנשמה, והגוף אינו אלא כלי, דעה אפלטונית שחושבים היום שהוא דעת היהדות, ורבי סבר שהנשמה היא המחייה את הגוף (מין אויר מיוחד או מין רוח מיוחדת, לענ"ד) אבל ההכרה היא בגוף ובנשמה יחד.
תחילה תתבאר השיחה בין רבי לאנטונינוס, ואחרי כן היוצא ממנה לעניין שכר ועונש ונשמה.
גמרא ידועה היא בסנהדרין צא. א"ל אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין. כיצד גוף אומר נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כציפור. א"ל אמשול לך משל... אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד.
משמע בפשטות לפי הבבלי שאנטונינוס בא לחלוק על אמונה בשכר ועונש אחר המות. מכל מקום, רבי משיב לו בפירוש שאין עונש אלא על ידי חיבור נשמה וגוף, ולא לנשמה בפני עצמה. (ואם כן אין עונש בגלגול על מעשי גלגול אחר, ואין עונש לנשמה בין יציאתה מהגוף לתחיית המתים).
במכילתות מצויה השיחה המקורית בין רבי לאנטונינוס (לדעת חוקרי זמננו כמעט בכל מקום הנוסבח במקורות תנאיים עדיף על הנוסח במקורות אמוראיים, ועוד, שהיא "גירסא קשה", מסובכת יותר ואינה מובנת עד שתדע דברים אחרים שאינם כתובים).
במכילתא דר' ישמעאל (בשלח פרשת השירה פרשה ב', על שמות ט"ו א) תניא בנוסח אחר "שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש בשעה שאדם מת והגוף כלה הקב"ה מעמידו בדין. אמר לו עד שתשאלני על הגוף שהוא טמא שאלני על הנשמה שהיא טהורה. אמר לו משל למלך בשר ודם וכו' ".
נוסח מלא נמצא במכילתא דרשב"י מהדורת אפשטיין מלמד, בשלח טו א, עמוד 76:
זו שאל אנטונינוס את רבי; אמר לו: ומאחר שאדם זה מת וגוף כולה, כלום הקב"ה מביאו לדין? אמר לו: עד שאתה שואלני על גוף טמא, שאלני על נשמה שהיא טהורה?! מושלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה, אמר לו סומא: וכי רואה אני? אמר לו חיגר: וכי יכול אני להלך? רכב חיגר על גבי סומא, והלכו ונטלו את הבכורות. לימים בא המלך וישב עליהן בדין, אמר להן: היכן הן בכורות? אמר לו סומא: וכי רואה אני? אמר לו חיגר: וכי יכול אני להלך? המלך פיקח היה, מה עשה הרכיב זה על גבי זה והיו מהלכין, אמר להן המלך כך עשיתם ואכלתם. כך הקב"ה מביא גוף ונשמה ומעמידן בדין, אומר לגוף: מפני מה חטאת לפני? אומר לפניו: רבונו של עולם, [אני שחטאתי? נשמה שחטאת!] מיום שיצאת ממני נשמה אני מושלך כאבן. אומר לנשמה: מפני מה חטאת לפני? אומרת לפניו: רבונו של עולם, אני שחטאתי? גוף חטא! מיום שיצאתי ממנו לא טהורה אני לפניך? הקב"ה מביא נשמה ומכניסה בגוף ודנן כאחד, שנאמר "יקרא אל השמים מעל" להביא נשמה, "ואל הארץ" להביא את הגוף, ואחר כך "לדין עמו", מידיין עמו.
לפי גירסא זו אנטונינוס שאל "ומאחר שאדם זה מת וגוף כולה, כלום הקב"ה מביאו לדין?" אמר לו רבי: "עד שאתה שואלני על גוף טמא, שאלני על נשמה שהיא טהורה". מנין לרבי שאנטונינוס אינו שואל על הנשמה, ומודה שיש דין לנשמה?
נראה שאנטונינוס שאל את רבי על מחלוקת ידועה בין ישראל ליוונים, ולכן לא היה צריך לפרש הרבה: מפני מה ישראל אומרים שיש תחיית המתים, (שהיא אמונה מיוחדת לישראל, ומישראל למדו הנוצרים); הוא סבור שבדרך העולם הנשמה קיימת לאחר מיתה, (אמונת היוונים והרומאים אז), ולכן אפשר שיהיה לה שכר ועונש אחר מיתה (לפי אפלטון יש גלגול נשמות, והגורל בגלגול הבא נקבע לפי המעשים בגלגול הזה), אבל מפני מה ישראל אומרים שיקים הקב"ה את הגוף מעפר, מה צורך לנס מיוחד שהוא שינוי מדרך העולם. (לפי המושגים שלהם הישארות הנפש היא בדרך הטבע, מנהג העולם כדרכו, שכך טבעה של נשמה שהיא קיימת, אבל תחיית המתים היא שינוי מדרך הטבע, התערבות מיוחדת של הקב"ה. וכן כתב הרמב"ם באיגרת תחיית המתים, כידוע).
בדרשה על השאול המיוחסת ליוסיפוס פלביוס והיום מקובל שהיא של אחד מאבות הכנסייה במאה השנייה, כלומר זמן רבי, נמצא החילוק בין שיטת אפלטון לבין תחיית המתים, מפורש בדברי בן אותו הדור:
(היא נמצאת כאן http://en.wikisource.org/wiki/Discourse_to_the_Greeks_concerning_Hades)
This is the discourse concerning Hades, wherein the souls of all men are confined until a proper season, which God hath determined, when he will make a resurrection of all men from the dead, not procuring a transmigration of souls from one body to another, but raising again those very bodies, which you Greeks, seeing to be dissolved, do not believe [their resurrection. But learn not to disbelieve it; for while you believe that the soul is created, and yet is made immortal by God, according to the doctrine of Plato, and this in time, be not incredulous; but believe that God is able, when he hath raised to life that body which was made as a compound of the same elements, to make it immortal; for it must never be said of God, that he is able to do some things, and unable to do others. We have therefore believed that the body will be raised again;
(תרגום שלי, בקצת קיצורים ליתר נוחות: "זאת היא הדרשה על השאול, (הָדֶס ביוונית) שבו כלואות נשמות כל האנשים עד המועד הנכון שקבע הא-ל, כאשר יקים את כל האנשים מן המתים; לא בהעברת הנשמות מגוף אחד לגוף אחר אלא הקמת הגופים עצמם שוב, מה שאתם היוונים אינכם מאמינים, כי אתם רואים אותם נרקבים. אבל לִמדו לא לדחות אמונה זו, כאשר אתם מאמינים שהנשמה ברואה (ר"ל מחודשת), ועדיין היא בת אלמוות לפי שיטת אפלטון; האמינו אפוא שהא-ל יכול, כאשר יקים לחיים את הגוף שברא, לעשות את הגוף בן אלמוות אף על פי שהוא מורכב מאותם יסודות (כמו בחיים הקודמים). כי לא ייתכן לעולם לומר על הא-ל שהוא יכול לעשות דברים מסויימים ואינו יכול לעשות אחרים. על כן מאמינים אנו שהגוף יוקם שנית".) .
(שיטת אפלטון מתוארת כאן http://en.wikipedia.org/wiki/Myth_of_Er . אמנם מיתוס אבל בזמן רבי כך הבינו אותו)
(כנראה בבבל לא היה עניין בשאלתו המדוייקת של אנטונינוס, שהרי בבבל לא נפוצו הדעות היווניות, והשאלה מובאת רק בשביל התשובה, ולכן בתלמוד הבבלי פישטו את הויכוח ונתנו בפי אנטונינוס את השאלה שאמר לו רבי שהיה צריך לשאול. מכל מקום אף בבבל ידעו על הפילוסופים היוונים, ואפילו יותר משידעו רוב האחרונים, שהרי "סבי דבי אתונא" בבכורות הם הסופיסטים היוונים, והשאלות שבפיהם הן קושיות סופיסטיות רגילות, ולא לפי הפילוסופיה האריסטוטלית כמו שפירשו כמה מן האחרונים )
רבי השיב לו שאי אפשר לחייב בדין לא נשמה בלי גוף ולא גוף בלי נשמה, ולפיכך תהיה תחיית המתים שבה יחוברו שניהם יחד וייענשו.
פירוש דבריו הוא לפי דבר שנשתבש בזמן הזה: בין עונש גיהנם ובין שכר העולם הבא לפי פשט דברי חז"ל אינם עד לאחר תחיית המתים, כאמור בדניאל י"ב ב' וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם: (שמא תאמר דראון זה איני יודע מהו, תלמוד לומר וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל-בָּשָׂר: ישעיה סו כד).
היוצא מדברי רבי שאין עונש לנשמה על חטאיה אלא כשהיא באותו גוף, בעולם הזה או כשיחיו המתים, לא בפני עצמה מיד לאחר המות ולא בגוף אחר, לא בגלגול ולא בדיבוק.
(אגב: הרש"ש לא הביא ראיה מכאן נגד הגלגול כיון שירא מן החטאים ולא מן העונשים, ולפיכך היה עיקר אצלו אם ביאתו לעולם בלא חטא, וכשם שלא הביא ראיה מהיו לו בנים ומתו שאמר רב הונא קיים פריה ורביה משום אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שאף משם קשה לדברי בעלי דעת הגלגול, שלאחר שמתו בניו נמצא שלא הועילו מעשיו לקרב את הגאולה).
וכן פירש הרמ"ה בסנהדרין בתחילת פרק חלק:
העולם הבא האמור במשנתנו לפי פשטן של משניות ודברי התלמוד וגם לפי הקבלה הפשוטה בכל ישראל הוא עמידת הגויות והנפשות לדין כאחת כאשר היו קודם מיתתן שהרי כתבנו שאין שכרן של צדיקים ועונשן של רשעים אלא לעולם הבא לפיכך אי אפשר בלא גוף כדמוכח מדאמר ליה אנטונינוס לרבי יכולין גוף ונשמה לפטור את עצמן מן הדין כדמפרש בגמרא לקמן,
(לרמב"ם יש שיטה אחרת, וגם הנשמה היא דבר אחר לשיטתו, שהרי הוא סבור שהנשמה המתקיימת לעולם הבא אינה הנפש שבה מהרהר, אבל בחז"ל לא משמע כן, ולגבי הגהינם הוא כתב בעצמו שלחז"ל לא היתה מסורת ולפיכך הוא מפרש אותו לפי דעתו. אמנם בפירוש המשניות בריש חלק לא כתוב בפירוש אבל במלחמות ה' לר' אברהם בנו מפורש כן).
אפשר לשער מה היא הנשמה לפי חז"ל מתוך דברי רבי.
הרמ"ה כותב בסנהדרין שם: "ואם תאמר שאין הגוף נידון שאלמלא נשמה הרי הוא כאבן שאין לה הופכין גם הנשמה לא תידון שאלמלא הגוף אין חטא בא על ידה וכדאמר ליה אנטונינוס לרבי יכולין גוף ונשמה לפטור את עצמן מן הדין.
ואם יש שמדקדקין ואומרין והלא הגוף לנשמה ככלי מעשה לאדם ואם נאמר שהגוף נידון לפי שנעשה מעשה על ידו א"כ גם חרבו וקשתו וכל כליו שנעשה מעשה על ידן ידונו?
שתי תשובות בדבר , הראשונה שאין מעשה גופו של אדם דומה למעשה חרבו וקשתו ושאר כליו משני פנים הפנים הראשונים שאע"פ שאין הגוף עושה מעשה אלא לפי מחשבת הנפש ועצתה אינו עושה מעשה מכח הנפש בלבד שאם כן היה בדין שלא יידל כוח הגוף ולא יחזק אלא לפי כוח הנפש אבל הכלי העושה מעשה מכוח אדם המניפו בלבד אינו עושה מעשה אלא לפי כח המניפו אם מעט ואם הרבה ולפי מחשבתו אם טובה ואם רעה והנך רואה בעיניך שאין כח הגוף תלוי בכח הנפש שפעמים רבות שיקרה מקרה לגוף בלבד וימעט כוחו אע"פ שלא נגרע מכח הנפש דבר ונמצא שאין הגוף עושה מעשה מכח הנפש בעל כרחו כאשר הכלי עושה מעשה בעל כרחו לפיכך דין הוא שיידון הגוף ולא יידון הכלי והפנים השניים שמידת הדין נותנת שיהא גופו של אדם נידון ולא יהא הכלי נידון ולא מקבל שכר לפי שגופו של אדם יש בו רוח חיים ונמצא מרגיש בכל מה שהוא עושה ויש בו דעת לעשות טוב ורע אבל הכלי אין בו אחת מכל אלו, והתשובה השנית לפי שגופו של אדם כשהוא נידון אינו נידון לבדו אלא עם הנפש כאשר היה בשעת מעשה וכן מידת הדין נותנת כדאהדר ליה רבי לאנטונינוס לפיכך דין הוא שיידון שהרי הוא מרגיש בעונשו ובשכרו ונמצא שאין דינו יוצא לבטלה אבל הכלי אפילו (העמידהו) [תעמידהו] כמו שהיה בשעה שנעשה מעשה על ידו (אינו)[דינו] יוצא לבטלה ואין הקב"ה עושה דבר לבטלה". עד כאן דברי הרמ"ה
והמעיין יראה, שלפי התשובה הראשונה בפנים הראשונים גם מכונית שהרגה אדם בתאונת דרכים חייבת עונש, שהרי המעשה משתנה על פי כוחה, ולפי התשובה הראשונה בפנים השניים והתשובה השנייה אף בעל חיים תהיה לו תחיית המתים ושכר ועונש (כדברי חלק מחכמי המוסלמים) כיון שיש בו רוח חיים ויש בו הרגשה ויש בו דעת לעשות, ואם תאמר שאין בו דעת לבחור אף בגוף בפני עצמו אין דעת לבחור.
אלא שרק אם אתה סבור שהנשמה היא ההכרה, וכדרך שחושבים אצלנו היום (וכעין זה כנראה חשב אנטונינוס), נמצא הגוף כלי ביד הנשמה, אבל רבי סבור שההכרה נוצרת בצירוף הנשמה והגוף, שהנשמה היא רק כח החיים, והאדם החי הוא המכיר והמהרהר והבוחר והעושה.
(יש כמה אפשרויות להגדיר את הנשמה, הקרובה היא שלדעת חז"ל היא רוח מיוחדת שנמצאת באדם ובה הוא נושם, ובזמן הזה אפשר להתייחס לדבריהם על הנשמה כדבריהם על הלב והכליות, ואין צריך לומר שיש נשמה, ולא יהיו דבריהם בקיום הנשמה גדולים מדבריהם שהכליות יועצות, שהרי בזמן הזה ידוע שכל מחשבה היא גלי חשמל במוח וכל זיכרון נמצא במוח, ואם ניזוק חלק מהמוח המחשבות נפגעות בהתאמה) .
אם מישהו רוצה להתווכח, יגדיר בבקשה על מה:
1 לדעתו אפשר לפרש את המשא והמתן בין אנטונינוס לרבי אחרת.
2 לדעתו אין מדברי רבי ראיה שאין עונש לנשמה בלי הגוף.
3 לדעתו שיטת חז"ל על העולם הבא או תחיית המתים היא אחרת, או שיש בין חז"ל שיטות אחרות .
(הודיתי שהרמב"ם לא סבר כן, ואני מודה שהרמב"ן לא סבר כן, אבל יוכיחו לי שיש במשנה או בגמרא או בתוספתא או במדרשי התנאים או מדרש רבה או תנחומא שיטה אחרת בצורה ברורה, ואל יוכיחו לי מפרק גן עדן וחבריו שהביא הרמב"ן, שאין ידוע מי חיבר אותם, ובחלק מהם יש טעויות חמורות בסדר הדורות)
4 לדעתו אפשר להתאים את דברי רבי למושג נשמה אחר (אני מודה שיש להתווכח בראייה הזו).
5 לדעתו יש אפשרות להבין לפי המדע של היום מה היא הנשמה שחושבת במקום המוח, או כיוצא בזה.
6 לדעתו אין לי סמכות לפרש את דברי רבי מדעתי או לומר שלא כראשונים וכיוצא בזה (עיין חוקת הפורום)
7 צריך להאמין במה שהוא אמת ולא במה שחובה להאמין. (גם אני מודה בזה, אלא שבתחיית המתים אמרו חז"ל שהדבר דווקא כך ובדברים אחרים אפשר לפרש את המקראות שלא כדבריהם ואין בכך דבר).
או דברים אחרים.
אני מודה שלפי חז"ל יש קצת שכר ועונש מיד לאחר מיתה, והם שבתוך י"ב חודש הגוף נרקב, ואם יש רימה היא קשה לו, ולפיכך בתוך י"ב חודש אומר הריני כפרת משכבו, שלא תשלוט בו רימה, ולאחר י"ב חודש הגוף כלה. ונשמתן של צדיקים גנוזה למשמרת תחת כסא הכבוד ושל רשעים מיטרפת והולכת (אבל לא עשו מזה עיקר אמונה, ואפשר לפרש את המקראות אחרת).
נסיים בדבר קל: ציור תחיית המתים מבית הכנסת בדורא אירופוס (יש אומרים שהדברים הלבנים בעלי הכנפיים שעפים בחלק העליון הם הנשמות). המקור http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Ezekiels.jpg
_________________
תלמיד חכמים ז"ל (די שטחי, חוששני)
