רבנות עיר מינוי לנצח - מדוע?

תוקן על ידי נישטאיך ב- 05/03/2009 10:26:08

"נוהגין ברוב תפוצות ישראל לכתוב שטר הרבנות על זמן, יש על ג' שנים ויש על חמשה שנים, ומ"מ מעולם לא נשמע (!) שאחר כלות הזמן ההוא יצא נקי מרבנותיו /מרבנותו/. וטעם המנהג הוא עפ"י מ"ש בש"ע ח"מ סי' של"ג ס"ג שאסור לפועל ומלמד לשכור עצמו יותר מג' שנים דא"כ יצא מכלל שכיר ונכנס לכלל עבד ואסור למכור עצמו בעבד עברי ע"ש, והנה זמן ג' שנים לשכיר נפקא להו מקרא בישעי' [ט"ז - י"ד] שלש שנים כשני שכיר, משמע דסתם שני שכיר הם ג' שנים ובתורה כתיב [דברים ט"ו - י"ח] בעבד עברי כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים היינו פעמיים כשני שכיר וכנ"ל, ולפירוש זה אסור להשכיר עצמו ביותר משלש שנים, אך רש"י בחומש עפ"י ספרי פירש משנה שכר שכיר שעבד עברי עובד ביום ובלילה דמוסר לו שפחה כנענית, וגם התם בישעי' בפסוק שלש שנים כשני שכיר פירש ג"כ פירוש אחר ע"ש, א"כ אינו מוכח לאסור יותר מג' שנים רק שלא יהיה מושכר לשש שנים וע"כ יש כותבין שטר הרבנות על שלש שנים ויש על חמש שנים אבל סתם אין כותבין.

ברמ"א י"ד סס"י רמ"ה בשם הכל בו שאין לסלק שום רב חוץ אם המנהג בעיר להחליף ההתמניות א"כ גם הרב כשעבר זמנו יחליפנו וימירנו באחר, וצ"ע הא מבואר לעיל, כל (!) הרבנים מקבלים אותם על זמן ידוע, וא"כ לעולם בעבור הזמן יחליפנו באחר, ואיך כתב זה תלוי במנהג. והאמת דין זה נובע מס' כלבו,  והמעיין שם יראה התם מיירי בקהלה שיש בה כמה הראויים לש"ץ או לרב ואינם נוטלים פרס אלא מכבדים לזה שיהיה ש"ץ או רב לזמן, אח"כ יתכבד אחר מהקהלה בכבוד זה כמו שנהגו עתה בהתמניות קרו"ט, אמנם הרמ"א מיירי נמי ממקבלי פרס ונשכרים להקהל א"כ ע"כ נשכרים רק לזמן או לג' שנים או לה', וא"כ מה שכתב דתליא במנהגא צ"ע לכאורה.

ועכצ"ל נהי דכותבין זמן בשטר הרבנות, היינו לטובת הרב המשכיר שיהיה יכול לחזור בו אחרי כלות הזמן ואינו כעבד עברי, אבל הקהל אין בידם לחזור אפילו ככלות הזמן אלא במקום שנהגו ועל כן כתב רמ"א דתליא במנהג. ולא נשמע ולא נראה מעולם במדינות הללו שהסירו הרב והורידוהו מכסא רבנות שלו ...".

על דברי החת"ס יש להעיר מספר הערות:

א) החת"ס פתח ב"נוהגין ברוב תפוצות ישראל", ושאל: "צ"ע הא מבואר לעיל, כל (!) הרבנים מקבלים אותם על זמן ידוע", ואם המנהג הוא ברוב תפוצות ישראל (ולא בכל) לכתוב שטר הרבנות על זמן, אין מקום לקושייתו .

ב) החת"ס כתב: "המעיין שם /בכל בו/ יראה, /ד/התם מיירי בקהלה שיש בה כמה הראויים לש"ץ או לרב ואינם נוטלים פרס, אלא מכבדים לזה שיהיה ש"ץ או רב לזמן", ויש לתמוה על דברי החת"ם סופר, היכן ראה בדברי הכל בו שהוא מזכיר "רב", או ד/התם מיירי בקהלה שיש בה כמה הראויים לש"ץ או לרב ואינם נוטלים פרס, אלא מכבדים לזה שיהיה ש"ץ או רב לזמן",  והרי דברי הכלבו מפורשים, שהוא עוסק בממונים על צרכי הציבור "בין שנוטלין שכר עליהן בין שאינן נוטלין".

והרי לשונו של הכל בו סימן קמז, (תשובה המובאת גם בשו"ת הרשב"א (חלק ה סימן רפ"ג) הוא:

"מה שכתוב בדין החזן שאין מסלקין אותו מאומנותו אלא אם כן נמצא בו פסול והבאת על זה ראיות יפה כתבת ויפה דקדקת ועוד שנינו מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואוקימנא בגמרא מפני חשדא, ועכשיו נהגו כל קהלות הקדש, למנות אנשים על צרכי צבור לזמן, ובהגיע זמנם יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם, וכן לחזן וכן לקופה של צדקה והמאור, וכן על המס ושאר דברים הצריכין לצבור, בין שנוטלין שכר עליהן, בין שאינן נוטלין ואפילו לא קבעו להם זמן סתמן כפרושן אחר שנהגו בכך והמנהג כהלכה הוא שכל הדברים תלו אותן במנהג ואם מפני החשד כיון שנהגו לבא חליפות נסתלק החשד שכשרים שבדורות נושאים במשא הרבים ובצרכי הצבור ואחר כך מסתלקין ובאים אחרים תחתיהם אם כן דין ממון חשד אין כאן".

ג) הסברו של החתם סופר לטעם המינוי לזמן ב"כתבי הרבנות", הוא תמוה, שהרי הוא דבר ברור שבאשכנז היו הרבנים, מתמנים  לזמן מוגבל – למשך שנה או שלוש שנים, וככלות זמן המינוי, אם הם לא היו מתמנים מחדש, היה עליהם לעזוב את רבנותם ואת דיינותם, ואף שאלו שהתנגדו למינוי לזמן, אין בדבריהם כל טענה שהדבר סותר להלכת השו"ע. 

תוקן על ידי נישטאיך ב- 05/07/2013 08:13:58