בגנות ה"פיצוחים" - מרחב המחשבה

כידוע ישנו מנהג המובא ברמ"א מהמהרי"ל, שאין אוכלים אגוזים בימים הנוראים. שני טעמים הובאו לכך, ושניהם קשים ובלתי משכנעים מספיק.

טעם אחד הוא, שאגוז בגימטריא חטא, דבר זה אינו אובייקטיבי, ואינו ראוי ליחס האדם.

הטעם השני משום שהאגוז נדבק לשיניים, ומפריע ליופי נקיון הפה בתפילה, ולמהלכו הרצוי. גם זה דק ובלתי מרשים די כדי ליצור מזה מנהג, ולהוציא הוצאות דפוס לפרסומו.

בעבר שמעתי הסבר לגיטימי וישיר, על מה שאמרו חז"ל שאכילת זיתים קשה לשכחה. ומאז שאני אוכל יותר זיתים אני מזדהה יותר. הוא טען, שאכילת זיתים נהיית בקלות אכילת פיצוחים, ללא התבוננות, אלא הכנסה לפה, התעסקות בקילוף, ופליטת הגרעין, כעיקרון הפיצוח, שאלו מאפייניו, והגורמים שהוא מושך. מטעם זה, טען ההוא, שהגדירו את אכילת הזיתים האופיינית כקשה לשכחה.

על פי זה, הובעה הטענה, על ידי בתו של אותו אדם, כי הטעם הסביר ביותר לשלילת אכילת אגוזים בימים נוראים, הוא מצד האכילה הזולה והפיצוחית שבזה. טעם זה מתקבל מאוד על הדעת וודאי יותר מהטעמים האחרים האמורים.

ולטעם זה סביר, שמעיקר המנהג היה צריך להימנע מכל פיצוחים שהתחדשו בזמננו, וזה לא כך. זה מה שקורה כשמייחסים טעמים מפוקפקים לדבר טבעי ומובן יותר.

נושא זה, אם כי אינו עיקרי ומהותי, לימד אותי את מידת המתינות, ופתיחות האופקים. למדתי, שלמרות שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, תמיד יש להישאר עם מרחב אופקי פתוח לכל אפשרות. אין עניין "לסגור" עניינים, אלא לנקוט מה שנראה בינתיים. ולבל אשמע כספקן מגמתי, ברור שמה שנראה בנתיים זו האמת המוחלטת לאותה עת. אך כאמור יש להישאר בפתיחות הדעת תמיד.

תוקן על ידי - יהוסף - 26/10/2003 8:19:52

בן יוסף

ציינת שהזלפת שמן זית מתקנת את הבעיה של אכילת זיתים. ומזה הקשית על דברי יהוסף.

ובכן, אתה מסתמך על הצעה שמופיעה בספרי אחרוני אחרונים בתור סגולה - כדי להקשות על הצעת פירוש מקורי בדברי התלמוד.

בגמרא נאמר רק שאכילת זיתים, בהקף מרובה, גורמת לשכחה.
במקום אחר בגמרא משבחים את שמן הזית.
המאמר הראשון מהגמרא נתפס בימי האחרונים כהלכה מחייבת ואזהרה על דרך הסגולה שאין להתעלם ממנה.
(במקום אחר כבר הסברתי, ויותר מפעם אחת, שהסגולות נחשבו בגמרא כמדע פופולרי והיום הם נתפסות כמין מגיה בהסכמת חז"ל).
אבל האחרונים פילפלו, והוכיחו ממה שר' יוחנן אכל זיתים ולא חשש לשכחה, כי אם אוכלים לעתים רחוקות, ואם מזלפים עליהם שמן זית מקודם, זה מועיל.
והרי זה תירוץ לקושיא שנוצרה לפי האופן בו למדו וביארו את הגמרא.
ואין צריך לומר שתירוץ זה אינו מופיע בגמרא, ואף לא בדברי הראשונים, אלא בדברי אחרוני אחרונים שדרכם להזדקק לסגולות וכה"ג (=וכיוצא בזה).

אולם יהוסף הציע ביאור משלו במה שנאמר בגמרא.
ממילא התקנה שהציעו אחרוני האחרונים אינה נוגעת לכאן כלל.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מי שביקר פעם בגן חיות, זרק אגוזים לקופים והתבונן באכילתם, יבין את זאת.

הקוף מתרכז במלאכה וניכר שהוא משקיע מאמץ.

לדעתי, כל אכילה שמצריכה מלאכות הכרחיות נלוות, מגבירה את הריכוז באכילה, והופכת אותה לעיסוק, שאין מקום למחשבות אחרות.

בפיצוחים יש אלמנט של מונוטוניות, בפרט כשאתה נכנס ל'טראנס' של רצף בלתי נשלט. אז באמת נסתם המוח. (מנסיון)