זמן תפילת שחרית בשבת, מי מקדים?

בספרות הגאונים והראשונים לא מופיעה שיטה זו בשמו של רב האי גאון (אדרבה! דיעה הפוכה הובאה בשמו, ראה להלן מספר 6), ואולי התכוונת לעמדתו של ר' יהודה הברצלוני, ראה להלן, מספר 8.

להלן אני מביא מקורות קדומים המעידים כי הקדימו או איחרו את תפילת שחרית בשבת בשל נימוקים שונים (המקורות מובאים בסדר כרונולוגי):

1. ירושלמי, מגילה, פ"ד ה"ג, עה א:
"...כהדא דתני בשבת ממהרים לבוא וממהרין לצאת ביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת ביום הכיפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת".

2. בבלי, מגילה, כג א:
"...מאן תנא להא דתניא (בכל כתבי-היד הנוסח הוא: "דתנו רבנן"): ביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת, ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת, ובשבת ממהרין לבוא וממהרין לצאת".

3. מסכת סופרים, פי"ח ה"ו, מהדורת מ' היגר, ניו-יורק תרצ"ז, עמ' 317-318:
"ומן הדין הוא לתרגם לעם לנשים ולתינוקות כל סדר וסדר ונביא של שבת לאחר קריאת התורה, וזו היא שאמרו, בשבת מקדימין לבא, כדי לקרות קריאת שמע כוותיקין עם הנץ החמה, ומאחרין לצאת, כדי שישמעו פירוש של הסדר, אבל ביום טוב מאחרין לבא, שהן צריכין לתקן מאכלים של יום טוב, וממהרין לצאת, שאינו מן הדין לפרוש להם, דאמרינן רב לא מוקי אמורא מיומא טבא לחבריה".
וראה שם, הפניותיו של היגר.

4. תשובות רב נטרונאי גאון, מהדורת י' ברודי, ירושלים תשנ"ד, א, או"ח, סימן כד, עמ' 130:
"ועוד לו ז"ל. וששאלתם שיש בתי כנסיות שמתקבצין הצבור ואומרין פרשיות שבספר תלים בשבת, ובימים טובים וראש השנה ויום הכפורים מוסיפין פרשיות, ועד שהצבור מזמרין מתחילין תלמידין ושונין ודורשין ועוסקין בתורה עד קרוב לשתי שעות ואחר כך מתפללין, מהו לעשות כן: מאחר שהגיע זמן קריאת שמע מותר להתחיל ולשנות קודם שקבל עליו עול מלכות שמים, אי לא.
כך הראונו מן השמים, שישראל שמשכימין ובאין לבתי כנסיות בשבתות ובימים טובים (ואומ') [ולומדים], מדה יפה הן עושין. וכך מנהג בבבל מתחלת גלות ראשונה, שכיון שגלו לבבל ונתמעט התלמוד ובטלו (כלומ') [הלומדים] והמלמדים מצער גלות, נתקבצו בני ישראל אצל נביאים ובעלי תורה, אמרו להם: אנו אין בידינו לא משנה ולא תלמוד לשנות בלילה, ויש עלינו טורח מחיה ופרנסה, בשבתות וימים טובים מיהא שיש לנו פנאי - נשב בטל ונישן כל הלילה. תקנו להשכים לבתי כנסיות ולומדין עד שחרית, והסכימום על מנהג דוד מלך ישראל שכתוב בו (תה' קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך".
וראה להלן מספר 8.
וראה עוד, תשובתו של רב האי גאון שפורסמה לאחרונה פעם נוספת בשינויים מעד-נוסח נוסף, בידי: מ"ר ליהמן, "סדר והגדה לרב נטרונאי גאון על-פי כתב-יד קדמון", ספר יובל לרי"ד סולובייצ'יק, ירושלים וניו-יורק תשמ"ד, ב, עמ' תתקצא:
"ומה ששאלתם על השבת ולא יקרא לאור הנר... ומנהג בני קהלכם שמתקבצים בבתי כנסיות אנשים בלילי יום הכיפורים, ופעמים גם בלילי שבתות עם שחר (שתי התיבות האחרונות חסרות בנסחים אחרים), וקורין התהלים לאור העששיות...". (משום מה לא הזכיר ברודי מאמרו של ליהמן בכל ספרו).

5. סדר רב עמרם גאון, מהדורת א"ל פרומקין, ירושלים תרע"ח, עמ' 182-183; מהדורת ד' גולדשמידט, ירושלים תשל"ב, עמ' יא:
"...והא דקאמרינן דמצי אינש למיקרי ק"ש בתר שתי שעות, חס ושלום, לכתחילה לא שרי למעבד הכי. ומאן דעבד הכי בכוונה, בלא מחמת אונסא ודלא מחמת אעכובי במידי דמצוה, מתקרי פושע. ומאי מידי דשרי אעכובי, כגון בשבתות וימים טובים ותענית צבור דמשתהי עד דמכנפין צבורא, אי נמי בני בי רב דיתבי וגרסי וממשיך להו גרסייהו, אי נמי כגון הני דשכיחי אינון, דאי לא מעכבי עד דמכנפי ממנעי רבים מק"ש ומן התפלה, ותלמידי דיתבי וגרסי ואתו בעלי בתים למשמע למילף מפלפולייהו".
וראה שם הערותיו של פרומקין.
קטע זה הובא במקורות נוספים, ראה: מחזור ויטרי, עמ' 7; סידור רש"י, סימן ט, עמ' 7-8; ספר המנהיג, מהדורת י' רפאל, ירושלם תשל"ח, א, עמ' סח.

6. ספר המרדכי, שבת, סימן שצח:
"על מה שנהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד ובשבת ישנים יותר בשחרית זהו טעמו של דבר שבכל ימי השבוע נאמר בתמיד של שחר בבקר בבקר ובתמיד של שחר דשבת לא נאמר בבקר אלא וביום השבת ולשון זה משמע איחור כדמשמע ביומא (לג ב) וטעם זה שמע ר"י (= ר' יצחק) בר' יהודה בעיר רומא מפי רב האי גאון".
וראה: ב"מ לוין, אוצר הגאונים, שבת, התשובות, עמ' 111, סימן שמ, הערה א.
וראה להלן מספר 13.

7. חיבור התשובה, לר' מנחם המאירי, מהדורת א' סופר, ניו-יורק תש"י, עמ' 395-396:
"אבל מה שכבר היתה מחלקת ישנה בין הגאונים ממה שראוי לבאר בזה הוא, שהיה להם מנהג קדום להשכים אף בלילי שבת שבין ראש השנה וליום כיפורים, ויש שלא היו משכימים בלילי שבתות, זה נותן טעם לדבריו, וזה נותן טעם לדבריו, זה נותן טעם לדבריו אם מצד בטול ענג שבת...".
הנ"ל, מגן אבות, מהדורת י' כהן, ירושלים תשמ"ט עמ' קפג-קפד:
"ואף לקצת הגאונים מצינו שהתירו בלילי אשמורות [אף בלילי שבת.. לקום ולהתפלל כבשאר הלילות, ואין כאן חשש הטיה... ולא חשש בטול עונג שבת...".

8. ספר העתים, לר' יהודה הברצלוני, עמ' 253-256:
ונהגו השתא נמי באתרין בשבתות וימים טובים שמשכימין ישראל כשעומדין משנתן ונפנין ונוטלין ידיהן ומברכין על נטילת ידים ואשר יצר עד פרשת התמיד ומשלים כל אחד ואחד בביתו פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואח"כ הולכין לבתי כנסיות ומסדרין תפילתן כלה על הסדר והאי מנהגא נמי לאו שפיר למיעבד הכי ומי שיש יכולת בידו למנוע את ישראל ולהחזירן למנהג יפה שכרו שמור לפני המקום כי מנהג זה יש בו קצת איסורא כי כשמשכימין כל אחד ואחד מישראל משנתו יש לו לפנות ולרחוץ ולתקן עצמו ולרוץ לביהכנ"ס ולהתפלל ק"ש ותפילה עם דמדומי חמה אבל כשמתעכב כל אחד ואחד בביתו להסדיר הפרשיות מתאחרין הרבה עד שעובר זמן ק"ש ותפילה בעונתה ופעמים שמתעכבין הרבה בימים טובים עד שתי שעות ומי שנהג מנהג זה אפשר שהיה משכים טובא בעמוד השחר ומשלים פרשיותיו ומשכים לתפילתו ואפ"ה שפיר דמי להשכים לביכנ"ס ולהשלים הפרשיות בצבור, אבל מה שראוי לעשות האידנא ומנהג מעולה ושנהגו בו בעיירות ובכפרים שיש בהם חכמה להשכים לבתי כנסיות לדברי שירות ולפסוקי דזימרא ולהאריך בהן לפי הצורך כדי לקרות ק"ש בעונתה ולהתפלל נמי תפילה בעונתה ויורד ש"צ לפני התיבה ועני קדושתא ומשלים תפילת יוצר וברכת כהנים ומפטירין בקדיש עד עושה שלום במרומיו ויושבין הצבור כולן ומסדרין פרשה דענינא דיומא שנים מקרא ואחד תרגום ואית דמפסיקין בקדיש ואית בעי לעסוקי בתנויי אי נמי לאלתר מוציאין ס"ת ממקומו ועומדין מפניו וקורין ומתרגמין ובאפטרתא נמי ומשלימין תפילת המוסף וכ"כ נמי מר רב עמרם, וכתב נמי גאון ונהגו העם להשלים פרשיותיהם לאחר תפילת שחרית... ומנהג שהיה במקום ראשי ישיבות בהשלמת הפרשיות כן היה הדבר שהיו מתקבצין בשבתות וקובעין מדרשות לריבוץ תורה עד שתי שעות ששאלו מראשי ישיבות והתירו להן לאחר הק"ש משעת הנץ החמה משום ריבוץ תורה ולאחר כך היו מתפללין שחרית ויושבין ומסדרין פרשיותיהן שנים מקרא ואחד תרגום ושוב קורין בתורה ומתרגמין (ומתפללין) ומפטירין בנביא ומתרגמין ומתפללין ומשתהין עד שנוטה היום והיה הדבר קשה על בעלי בתים וחששו זקנים שקבלו מנטרונאי נשיא [בר] חכינאי והוא שכתב לבני ספרד את התלמוד מפיו שלא מן הכתב שיבא למריבות והשלימו ביניהן שיהיו עוסקין בתלמוד ומשלימין פרשיותיהן שנים מקרא ואחד תרגום כדאמר להם ריב"ל לבניהו וכן אמר להו אביי לבניהו אשלימו פרשייתיכו עם הצבור כי היכי דתירכו יומי...".

9. שו"ת הרמב"ם, מהדורת י' בלאו, ירושלים תשמ"ח, ב, סימן קפג, עמ' 334:
"שאלה ויורנו בדבר קבוצה, שרצו לקרוא קרית שמע בזמנה בצבור, מאחר שראו, שהקהל מתפללים בשבתות ובמועדים בסוף הזמן ולפעמים עובר זמנה, והמהדרים מתפללים בתחילת הזמן יחידים. רצו להתפלל בצבור ומינו איש מהם, שיעבור להם לפני התיבה...".

10. מ"ע פרידמן, "התנגדות לתפילה ולמנהגי תפילה ארץ-ישראליים בשאלות ותשובות מן הגניזה (מתשובותיו של ר' יוסף ראש הסדר), כנסת עזרא: ספרות וחיים בבית הכנסת, אסופת מאמרים מוגשת לעזרא פליישר, ירושלים תשנ"ה, עמ' 89:
"...וכן שהם מאחרים את קריאת שמע של שחרית בימי שבתות וימים טובים עד אחרי שלוש שעות; והם אומרים פיוטים, שמבטלים את הזמן בהם...".

11. סידור רבנו שלמה מיוחס לר' שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא – סידור חסידי אשכנז מבית מדרשם של ר"י החסיד ור"א מגרמייזא בעל הרוקח, מהדורת מ' הרשלר, ירושלים תשל"ב, הוספות ותיקונים, עמ' שד:
"עמ' קנט. גם על "אל אדון" יש ביאור רחב ואינו מסידורנו, וכנראה שהוא לתלמידי מהר"ם, שכן הוא מזכיר את הר' יחיאל, ואי"ה אעתיק קטע זה בסי' הרוקח, ורק קטע אזכיר כאן:
ואומר הרב נ"ע שהקב"ה ממתין את ישראל בשבת ומותר לישן בשבת, ואין חובה לקרות ק"ש בעונתה כל כך כמו בחול דכתיב (תהלים כב, ב) קדוש יושב תהלות ישראל, ודרשינן ש'ב'ת' (מסווג) [מותך] אילו ג' תיבות, ש' דקדוש, וב' דיושב, ות' דתהילות. ויושב הרי לשון המתנה, כלומ' דקדוש שה הקב"ה ממתינן בשבת".

12. מהרי"ל (מנהגים), מהדורת ש"י שפיצר, ירושלים תשמ"ט, עמ' רכא:
"אמר מהר"י סג"ל פעם אחת בשבת נחמו סיימו הצבור תפלתם בבה"כ טרם סיים מהר"ש עם הבחורים בביתו. ויהי בבוא הצבור לקבל פני הרב אמרו הפרנסים אליו, מר מ"ש היום שכ"כ הארכת בתפלה, אמר להם מה אעשה אשר מנהג שלכם להפך, דכל שבת משכימין אתם לבה"כ יותר מבחול וביום השבת אני מאריך בשינת שחרית. ואמר שכך קבלה בידו מרבו מה"ר יצחק נורטהויזן אשר הוא הראה לו סמך לזה מעבודת הכהנים, דביום השבת לא היו משכימין להקריב תמיד השחר כבשאר הימים, כדי שלא לבטל שינת שחרית דהוא עונג שבת, וראיה דבסדר פנחס (במדבר כח, י) לא כתיב גבי שבת עולת הבקר, כמו שכתוב סמוך לו גבי פסח (שם, כג), וקאי אז על כל תמידים של שאר רגלים הנזכרים משם והלאה, והיינו משום דבשבת לא השכימו כ"כ".
וראה: הלכות ומנהגי מהר"ש, מהדורת ש"י שפיצר ירושלים תשנ"ז, עמ' רטו, סימן יט, הערה 1.

13. לקט יושר, א (או"ח), עמוד 52:
"[מצאתי במס' סופרים בפ' י"ח (הלכה ד') וז"ל: וכן היא שאמ' בשבת מקדימים לבוא, כדי לקרות ק"ש כוותיקין עם הנץ החמה, ומאחרים לצאת כדי שישמעו פי' של הסדר. אבל ביו"ט מאחרים לבוא, שהן צריכין לתקן מאכלו של יום, וממהרים לצאת שאין מן הדין לפרוס (צ"ל לפרש) להם, דאמרי' (ביצה ד א זבחים י"ח, כריתות י"ג) רב לא אוקי אמורא מיומא טבא לחבריה עכ"ל. מ"מ נ"ל אין משיבין על הארי, וגם לעיל בהלכות יוצר כתב' שאינו מקפיד על הוותיקין]. וזכורני בשבת אינו עומד ממטתו בבקר כמו בחול כשהיה חלש קצת ל"ע, משום דכתיב בשאר קרבנות בבקר בבקר, ובשבת כתיב וביום השבת. ואמר לי מה"ר יודא אוברניק יצ"ו שאמר לו הגאון זצ"ל שכתוב כן במרדכי רינוס. והקשה לו מה"ר יודא דלעיל איך שייך לכתוב בבקר על מוספי שבת? והשיב הגאון במרדכי אושטריך ליתא. וכמדומה להגאון זצ"ל כל מה שכתוב במרדכי רינוס ולא כתוב במרדכי אושטריך בכלן יש לפקפק. ול"נ דאינו קשה משום דכתוב בא"ח בס' מ"ח וז"ל: ואינו קשה שמוסף זמנו כל היום, וכן מצאתי בא"ח בס' רפ"ו, וז"ל: מוספין כשרין להקדים אע"ג דכתיב בנסכין בבקר וכו' ע"ש".

תוקן על ידי - ממדבש - 27/10/2003 7:02:12

ממדבש

האחד והיחיד!



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו