|
|
| נשלח ב-4/1/2006 23:08 |
 |
| |
ריב,
אם נקבל את הטית חז"ל את הפסוק שציטטת "אחרי רבים להטות" (שאינו שייך לכאן לדידי לא בהקשרו המקראי ולא בהקשרו הרבני), הרי שרוב רובו של עם ישראל, אינו שוכן באוהליה של האורתודוכסיה. איך זה מסתדר עם טיעונך?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 23:12 |
|
| |
שחרית,
כנראה שלא הובנתי, מי שיצא הוא מי שלא קיבל את דעת הרב ביהדות האורטודוכסית, ולכן זה לא סותר שהיהדות האורטודוכסית היתה ותהיה תמיד במיעוט.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 07:13 |
|
| |
ריב,
אני חושבת שהדיון שפתחת בו, בהביאך את דברי אותו מגיב מNRG לא לגמרי רלוונטי כאן. וברשותך, אנסה לכוונו חזרה אל האשכול.
המאמר מבקר ספר תפילות יהודיות, שמציג עצמו כראשון מעולם, המקבץ בתוכו תפילות של נשים לנשים. לדעתה של ד"ר ולדן (וגם לענ"ד) בהצגה זו יש טעות והטעיה, והיא מסבירה את דבריה בהרחבה.
האשכול הזה, מהיותו עוסק בתפילה ובריבוי האנפין שבה, נראה לי מתאים לדיון בעצם קיומה של "תפילת נשים" - האם יש דבר כזה? האם ראוי שיהיה? האם יש הבדל בין תפילות (יצירתיות, מתחדשות, שהתחברו לצורך מסוים) של נשים אורתודוכסיות, לבין אלה של נשים רפורמיות, חילוניות, קונסרבטיביות וכו'? האם תפילות (יצירתיות וכו') של נשים אורתודוכסיות, דומות בנוסחן לתפילות של גברים אורתודוכסים או לאלה של נשים רפורמיות?
לטעמי האישי, דיון באגוצנטריות התרבותית והחברתית של חלקים מן האורתודוכסיה היהודית ובעיוורון הצבעים שלהם, ראוי לו להיערך באשכול שיעסוק באורתודוכסיה (ואולי כבר יש אחד כזה), ולא כאן.
תוקן על ידי - אמשלום - 05/01/2006 7:13:36
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 08:52 |
|
| |
שחרית,
המלה "אגב" המלווה את הפרט שעליו תלונתך , מורה שמדובר בפרט צדדי , שעשוי בכל זאת לעניין חלק מהקוראים המבקשים להחיות מעט , דיונים משמימים עבורם.
בודאי שאין באותו פרט לתרום להבנת הדברים , אלא לרוח קלילה יותר שתנשב בדיונים . אני מבין שעבורך , טענותיה של ד"ר ולדן חשובות מאד ואין לחבל באווירת כובד הראש הנדרש לנושא .
מה דעתך על התחבולה של אותו יוצא גליציה בעל פרס נובל לספרות?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2006 10:23 |
|
| |
אמשלום,
סורי, לא פתחתי בדיון, רק התייחסתי לדבריו של החכם ספרן על מניעי השמטותיו, של החכם עגנון.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2006 19:31 |
|
| |
[סקירה נוספת על הספר "תפילת נשים"]
יהי רצון שאזכה לבן זכר
הוי מטחנתי, הוי ריחיים
סובי במסלולך הנכון
לבל תכאיבי לכתפי
כתפי עלו לאמי ביוקר
במטבע רב
הטחינה היא לנשים
ואינה לשחורי הזקן
("תפילת הטוחנת", הביא הרב קאפח, עמ' 154 )
בעקבות סקירתה של חיותה דויטש על ספרה החדש של ד"ר עליזה לביא "תפילת נשים – פסיפס נשי של תפילות וסיפורים", אני מבקש להציג קריאה מעט אחרת של הספר ותכניו.
ד"ר לביא מסבירה כי רצתה לתת לנשים ספר של "תפילות שנכתבו על ידי נשים, או בעבורן". והיא אף מעידה על עצמה כי "לדידי, אסופת התפילות שהתקבצה והתהוותה לכדי ספר זה, אינה מקרית". מהערת המערכת למבוא לספר אנחנו למדים כי הספר אינו מחקרי אלא מיועד להיות "נגיש לכולם – נכס של רבים". לפיכך, יש לטעמי מקום לבחון את המשתמע מספר זה, מעבר להיותו אוסף היסטורי של תפילות שנכתבו במהלך השנים. לדעתי עולה מן הספר גישה מהותנית לנשיות, לפיה אין האשה אשה אם לא נישאה, גאולתה היא בפרי בטנה ומקומה בבית, כשרה ועושה רצון בעלה. ההבניה מיוצרת על ידי חלוקת הפרקים והנושאים ובחירת התפילות.
הספר מחולק לשבעה שערים. גן נעול- רגעים בחיי אשה, עקרות ופוריות, תפילות אם, תפילות נשים למצוות מן התורה, חגים ומועדים, תפילות נשים לשעת משבר, תפילות נשים לשלום ולגאולה.
הפרק "רגעים בחיי אשה", שאורכו כששים עמודים, מחציתו כמעט נסבה אודות מציאת בן זוג וחתונה. תוכלו למצוא שם תפילה שכתבה פאני נוידא בשנת 1855 לערך "אך עתה עלי לסלול את דרכי בעצמי ולשאת בכבוד בעול התפקיד הכפול המבורך, תפקיד הרעיה ועקרת הבית. אני דבקה באדם שיהיה לי מעתה הכל בכל. להשביע את רצונו יחשב לי תפקיד רם ונעלה" (פאני נוידא, תפילת הכלה ביום חתונתה, עמ' 60) . תאמרו, היו ימים וחלפו, אך גם יעל לוין - בת זמננו ממש - שמה בפי הכלה את התפלה שאמנם מייחלת לבן זוג "רגיש להבין לצפונות נפשי" אך אינה שוכחת להוסיף "ויהיה זן ומפרנס אותי כמנהג גברים יהודים הזנים ומפרנסים את נשותיהם באמת" (יעל לוין, תפלה למציאת בן זוג, עמ' 54).
השער השני "עקרות ופוריות" מחולק לפרקי משנה אף הוא. "תפילות לפוריות" – חמש תפילות ללידת בנים. (באחת מהם מוזכרות גם בנות. כל השאר מבקשות בנים זכרים). אחריהן עוד פרקים סביב ענין הלידה. אחריו שער תפילות לאם. כלומר זהו מסלול החיים לפי הספר. ילדה- כלה – פוריה – אם.
שער "תפילות נשים למצוות מן התורה" גם הוא ממשיך את השרשרת – נידה חלה והדלקת הנר. בפרק "חגים ומועדים" תוכלו למצוא את הסבר לחלוקת התפקידים בסדר ליל ט"ו בשבט "הבנות מברכות על רימון ואגוז – על שום "כל כבודה בת מלך פנימה" " (סדר ט"ו בשבט, עמ' 242 ). חשב ומצא – רוב רובו של הספר הוא סביב מציאת בן זוג, הריון ולידת בנים. אפילו פרק "תפילות נשים לשלום וגאולה" המסיים את הספר כולל בתוכו "תפילה לאשה עקרה בקברי צדיקים לזכות בבן זכר".
ממה ששמעתי על פועלה של ד"ר לביא (ואין בינינו הכרות אישית) אני יכול להניח שהיתה בהוצאת הספר הזה לאור כוונת מכוון להעצים את האשה. "האישי הוא הפוליטי" הרי היא סיסמה פמיניסטית ידועה ואני תוהה על המעשה הפוליטי שבהוצאת הספר הזה כפי שהוא לאור. לדעתי, הספר בצורתו זו משמר ומחזק תפיסות על נשיות ונותן בכך "חיבוק דב" לפמיניזם מכל סוג שהוא, גם אם הוא אורתודוקסי .
הספר אף משמר ומשעתק תפיסות סטריאוטיפיות שליליות של נשים ונשיות. כך למשל התפילה האחרונה בפרק זה, "תפילת החמות" שציטטה חיותה דויטש בסקירתה, כוללת בתוכה תחינה לחמות שלא תהיה מרשעת קנאית. הבלטת ההיבט הזה בחייה של אשה, מחזקת סטריאוטיפים מיזוגניים. גם התפילה של חוה פנחס כהן – "תפילה לאם בטרם שחרית" מציגה את האם כחסרת אישיות משל עצמה, שכל מהותה האמהות, המוסרת עצמה כך ש"יוכל כל אחד מילדי\ לראות פניו בתוך פני".
אדגיש ואומר, ההיסטוריה היסטוריה היא, ואין לעוקרה מפני רוחות חדשות המנשבות במקומותינו. ואף אני לא מבקש לכתוב מחדש את ההיסטוריה וליפות אותה בדיעבד. אך לא מחקר היסטורי כשלעצמו מוצג פה לפנינו. ולא "האמת ההיסטורית" היא החשובה בספר מסוג זה, אלא בחירה והצגה של תכנים, בזמננו לנשים ולצעירות של היום.
זאת ועוד - איני טוען שמשפחתיות, אמהות ופריון לא חשובים או לא ראויים להיות נושאים לתפילה זכה לבורא עולם, ואיני סבור שעל "האשה החדשה" להתנער וכביכול להשתחרר מכל הבט של נשיות מסורתית. אני תוהה על המסר העולה מהספר ומהדגשת הבטים אלה, על חשבון אחרים שאינם נוכחים כמעט בספר. הייתי רוצה למצוא בספר שכזה קבלת הנשיות למרכיביה השונים, בתוכם גם האמהות והמשפחתיות, כמקור של כח ולא של חולשה. להדגיש העצמה ובניית אישיות מורכבת, אקטיבית ולא פסיבית. שלא כמו חיותה דויטש, אני איני סובר כי ד"ר לביא "נותנת לתפילות לדבר בעד עצמן." ליקוטן ואיסופן בפורמט אלבומי הוא הנותן להן את הקול. והקול הוא שמרני, כמעט ריאקציוני.
על גב הספר, במקום בו מתוארת העורכת, מוצגת דיכוטומיה מעניינת. "ד"ר לביא מעורבת ביוזמות חברתיות לקידום מעמד האשה בישראל. עליזה היא אם לילדים". נראה שאת הספר הזה – ערכה והביאה לדפוס עליזה. ד"ר לביא מרצה לתקשורת, אשת טלוויזיה ופעילה ב"קולך", נשארה בבית.
תפילת נשים פסיפס נשי של תפילות וסיפורים, ד"ר עליזה לביא, הוצאת ידיעות אחרונות 2005 תשס"ה, 310 עמ'
www.seri-levi.com
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 08:25 |
|
| |
[מתוך ראיון עם המשוררת חוה פנחס-כהן במוסף שבת של הארץ]
את מתפללת?
"אני חיה את חיי, כאדם מאמין, בתפילה. אבל צריך לבדוק אם מה שאת כחילונית רואה כתפילה הוא מה שאני מתכוונת אליו כשאני אומרת תפילה".
הבה נבדוק.
"להיות בטבע, בשדה, בהר, בתוך נוף - זה חלק מהצורך שלי להיות בתפילה. לקיים בית אינטימי רגשית עם בנותי - זה להיות בתפילה. לקיים שיחה כנה עד הסוף, עם אדם קרוב, שבה האמת מוטחת ללא כל מעצורים - זה להיות בתפילה. כל אלה הם חלק מהצורך שלי להיות בתפילה".
אם לא "משוררת ימנית דתייה", איך היית מעדיפה להיות מוגדרת בכתבה הזאת?
"אני לא רוצה להיות מוגדרת. אל תגדירי אותי".
איך לתאר אותך?
"תתארי אותי כך: אשה יהודייה, אלמנה, אם לארבע בנות, שומרת שבת, המודעת ומחויבת באופן מוחלט לזהות היהודית שלה".
כמו שמשון
בשעה שאני עומדת לבשל דיסת סלת
הסר ממני כל מיני מחשבות זרות
וכשאני נוגעת בגו התינוק ומדה חמו
שילכו ממני כל מיני טרדות
שלא יבלבלו מחשבותי
ותן לי אמץ לזכך פני
שיוכל כל אחד מילדי,
לראות פניו בתוך פני
כמו במראה רחוצה לקראת חג...
תן בי אהבתך שיהא בי די לעמד בפתח
הבית ולחלקה
בפשטות בה פורסים לחם ומורחים חמאה כל
בקר
מחדש ניחוח חלב רותח וגולש וריח הקפה
מכסים
על קרבן תודה וקרבן תמיד
שאיני יודעת איך נותנים.
(מתוך "תפילה לאם בטרם שחרית")
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2008 06:52 |
|
| |
["אל הלב", אסופת תפילות וברכות לעת מצוא.
בהוצאת התנועה ליהדות מתקדמת וההיברו יוניון קולג' - 2005.]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2008 23:35 |
|
| |
לא מזמן שמתי לב לנוסח "זר" שכמו "הושתל" אל תוך ברכת ירושלים בברכת המזון.
כנראה שבשל העיצוב הדפוסי שבסידורי התפילה, קשה להבחין "בזרות" של הנוסח, וצריך לשם כך עיון בוחן.
אביא כאן את ברכת ירושלים לפי שלושה נוסחים:
עדות מזרח, אשכנזי ותימני תוך הבלטת הנוסח שכמו "הושתל" אל תוך ברכת ירושלים.
בעוד שבשני הנוסחים הראשונים הוא מופיע בשינויים קלים, הרי שבנוסח התימני אינו מופיע, שכן גם בנוסח הרמב"ם אינו מופיע.
א. נוסח עדות מזרח
רַחֵם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו.
אָבִינוּ רְעֵנוּ זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל-צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא.
וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יי, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (ואומר בלחש: אָמֵן):
ב. נוסח אשכנזי
רַחֶם נָא יי אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו:
אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ יי אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יי אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה. שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:
וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי. בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם: אָמֵן:
ג. נוסח תימני
רַחֵם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְרָאֵל עַמֶךָ, וְעַל יְרוּשָלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיוֹן מִשְכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׁ, שְׁנִקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו.
(אין את הנוסח "הזר" לעניין הברכה)
וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִיחָךְ תַּחְזִיר לִמְקוֹמָה בְּיָמֵינוּ:
וּבְנֵה אֶת יְרוּשָלָיִם עִירָךְ (בְּקָרוֹב) כַּאֲשֶר דִּבַּרְתָּ: בָּרוּךְ אַתָּה יי, בּוֹנֶה בְּרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם. אָמֵן.
מהיכן לדעתכם "חדר" נוסח זה (שבצבע כחול) ומה הקשר שלו לברכת ירושלים שבברכת המזון?
תוקן על ידי - שמניךטובים - 14/10/2008 23:32:19
תוקן על ידי - שמניךטובים - 14/10/2008 23:34:03
תוקן על ידי - שמניךטובים - 14/10/2008 23:41:07
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2008 23:47 |
|
| |
ובעניין אחר
בנוגע לנוסח ברוך שאמר
מה מקורה של ברכת "ברוך שאמר", מה נוסחאותיה שהיו בעבר וכיום ומה הסיבה לשינויים?
נתקלתי בנוסח בסידורי ליוורנו, נוסח שונה לחלוטין מהמוכר היום הן בנוסח האשכנזי והן הספרדי.
אין לי נוסח זה על המחשב ואף אין בידי סידור תפילה עם נוסח זה.
מישהו יודע יותר מידע על נוסחי ברוך שאמר לגלגוליהן השונים?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 08:44 |
|
| |
הספרדים החליפו בדורות האחרונים את נוסח ברוך שאמר שלהם לנוסח ברוך שאמר האשכנזי ע"פ קבלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2010 21:54 |
|
| |
בעת אישן ואעירה: על התפילות שבין יום ובין לילה" מאת דליה מרקס | מלביש ערומים וזוקף כפופים
מאת עמית עסיס
הספר "בעת אישן ואעירה" מבוסס על עבודת דוקטורט שעניינה תפילות ההשכבה וההשכמה היהודיות כטקסי מעבר. אולם הרבה דליה מרקס אינה רק חוקרת, היא ניגשת למחקר כאדם מתפלל, מתוך מעורבות אישית ורצון לקרוא את תפילות המעבר הללו כאתרים טעוני משמעות גם היום
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1189071.html
|
|
|
|
|
