| נשלח ב-14/11/2003 22:34 |
 |
| |
Pray alone or with other monotheists
It happens often that a religious Jew stays in a place with no possibility to pray in a Synagogue.
What happens if he has the choice to pray with non-Jews who also pray to the same God? Shouldn't it be part of the "Tfilah Betzibur" reccomendation?
I understand that for the sake of maintaining orthodoxy, an orthodox Jew should rather pray alone that with non-orthodox. This makes sense since he can easily recognize that non-orthodoxy can deliver him a better Judaism. But does the problem exist with non-Jews too?
There is a discussion if anybody can learn with Elisha ben Avuya, but no objection is raised to learning with Antoninus!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2003 22:58 |
|
| |
why are you mixing prayer and study?!
What is the point of praying together with people of other religions?
What is the point of Public Prayer altogether?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2003 06:16 |
|
| |
David
Those are two points. One is about praying together. It enhances the praying atmosphere and in turn its influence to each individual heart. I am sure you have experienced that fact.
The comparision of prayer to study was only concerning the second point which is the worry of a negative influence. For that, I compared the togetherness of prayer to the togetherness of study.
תוקן על ידי - רציו - 16/11/2003 6:21:48
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2003 09:55 |
|
| |
How about polytheists ?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 18:43 |
|
| |
מציץ.. זה כנראה תלוי מה המקום שלו בהיררכיה וכמה ילדים יש לו..
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 21:58 |
|
| |
נו , הגמרא טוענת הרי שגם עובדי עבודה זרה מאמינים באל האחד אלא שקורים לו 'אלהא דאלהיא' .
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 22:32 |
|
| |
רציו,
ברשותך ובענווה אבקש לטעון כאן שאין חכם כבעל ניסיון.
בעיקרון אין רע בהצעתך, אבל מהתנסויותיי בתפילות שמיועדות ל"בני משפחת האדם" ושאר הגדרות מרוממות כאלה, הדברים כלל אינם פשוטים.
אמונת הייחוד במקומה מונח, אבל גם אם לא נתייחס לשאלות תיאולוגיות מגוונות (והן רבות ומציקות), הרי שהשפה, הן השפה הפנימית והן השפה החיצונית הן חיוניות בתפילה והן בבחינת "זר לא יבין".
אפילו בתוך המחנה שלנו, יהודים מרגישים מאד לא נוח בהקשרים תפילתיים שאינם רגילים בהם, ואיני מדברת כאן על איך שירגיש אדם מנטורי קרתא בטמפל עימנואל בניו יורק (חה, ניסוי מעניין), אלא איך ירגיש אדם בתפילה אפילו במגזר שלו אבל במקום שבו ההיגוי שונה או ששונים מנהגים כאלה ואחרים ואכמ"ל.
בתפילות אקומניות שבהן לקחתי חלק, רב המתח על התועלת. היהודים עמדו על המשמר כל העת שלא יזכירו את שמו של ישו, הנוצרים, שהיה להם נורא קשה לא להזכיר את ישו נעלבו כאשר הוזכר עניין גאולת ישראל או לשונות שנראו להם אופנסיביות ואין לדבר סוף.
נמצא שאיש לא חש בנוח עם התפילה ולא יכול היה להתמסר לעבודת האל בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, ואם כך, מה הועילו חכמים אקומניים בתקנתם?
בתפילה אחת מן הסוג הזה שהשתתפתי בה, הכלל היה שמלבד תחינות ומדיטציות של אלה שהנחו אותה, היה מותר להביא תפילות רק מן התנ"ך (ללא הברית החדשה וללא הספרות החיצונית). זה היה מעניין, אבל בתור חוויה, לא כאורח חיים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2003 00:31 |
|
| |
לאחרונה ישבתי באירוע מסוים בו שרה מקהלת גברים מלודיות שונות ממגזרים שונים.
רק מי שהבין את כל השפות יכל להבין עד כמה הסתירות עמוקות, והדבר גרם לגיחוך עמוק.
כאשר שרים מצד אחד את "יגדל.. אין לו דמות הגוף... ולא יחליף הקל דתו לעולמים" ומן הצד השני שרים "איל אללה" וכמין מחרוזת גם משירי הנוצרים וכשעל יד השולחן מסב הפאטריארך מסרוב מוטאפיאן הארמני, דובר העברית, הלטינית והערבית ומגחך... והפטריארך האקומני ברתולומאוס שואל אותי לתרגום המדויק של המילים...
(שחרית, בסדר?)
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2008 11:04 |
|
| |
רק כעת ראיתי את האשכול.
יש כאן הנחה מוזרה, שיש בעיה להתפלל עם יהודים לא אורתודוכסים אבל אולי אין בעיה להתפלל עם גויים. אני לא מדבר על כל אחד משני החלקים אלא על היחס ביניהם.
ראשית, מי אמר שיש בעיה להתפלל עם יהודים לא אורתודוכסים? הרי מקובל בכל מקום לצרף חילוניים למניין (מה שעליי לא מקובל כלל ועיקר, לפחות אם הם לא מאמינים במובן שהוא מעבר לפילוסופי), אז למה ההנחה הפשוטה שאי אפשר לצרף מי שאינו אורתודוכסי? להיפך, לדעתי שאין לצרוף חילוניים למניין, הרי מי שמאמין באלוקים ומתפלל אליו אין בעיה לצרפו למניין.
אמנם לגבי גויים ההנחה היא שמדובר באלוהים אחר, ולכן אנחנו לא באמת מתפללים לאותו גורם ולכן אין מקום לצירוף. לכן היחס שמונח בהצעה דלעיל הוא בעייתי.
אמנם אני לא בטוח בזה (שהם אכן מתפללים לאל אחר ואין מקום מהותי לצירוף), על אף משל הפיל של הרמב"ם במו"נ. אינני רואה סיבה לחשוב שזה אלוקים אחר, כאשר הם עצמם טוענים שזה אותו אחד, ובודאי לא גרע מיהודים לא אורתודוכסיים (שלפי משל הפיל של הרמב"ם אולי גם הם מתפללים לא-ל אחר).
אלא שבצירוף לתפילה יש עוד תנאי, שהעשרה ייצרו מניין (כלומר שהם ייקראו 'עדה'). וכאן כנראה אין מקום לצירוף גויים, אף שלצירוף הזה אולי יש משמעות מהותית מבחינת התפילה, אבל לא מבחינת האנשים. ובזה א"ש מה שעל פי ההלכה כמובן גויים אינם מצטרפים למניין (אפילו נשים כנראה לא מצטרפות עם גברים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2008 12:54 |
|
| |
האם הכוונה לגויים שמאמינים בדת אחרת או לכאלו שאינם יהודים אבל גם לא בני דת אחרת?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2008 12:12 |
|
| |
לי אין בעיה לבקר בבית תפילה
של עם אחר. איני מרבה בכך ביותר אבל אני חושבת שהדבר ראוי וחשוב ובוודאי שאין לי
כל בעיה דתית תיאולוגית עם זה. גם בין כותלי בתי כנסת שלנו בתפוצות באים אנשים
רבים שאינם יהודיים. כאן עולה השאלה כיצד יש לנהוג באנשים אלה בכבוד ובכל זאת
להבהיר את ההבדל ביניהם לבין באי בית הכנסת המקוריים. ובמקומות שונים נוהגים בדבר
בדרכים שונות ואולי יש מקום להאריך בכך.
עניין אחר -
לפני זמן מה הוזמנתי לשאת דרשה
בתפילה אקומנית שמתקיימת אחת לחודש באוניברסיטה שבה אני מלמדת השנה בגרמניה. עד כה
האקומניוּת באה לידי ביטוי בכך שקתולים ופרוטסטנטים התפללו ביחד ועכשיו ביקשו לצרף
גם יהודייה. הבהרתי שאיני רואה אפשרות שאקח חלק בתפילה עצמה (שבה מן הסתם יוזכר
ישו, השילוש וכו') אבל לדרוש ניחא לי. הכומר שלח לי את דפי ההנחיות והוסיף הערה בכתב
יד שאני רשאית להתעלם מענייני השילוש...
אני עדין מתלבטת על מה אדבר, אבל
דומני שלא אוכל להתעלם מהחלטתו השערורייתית של האפיפיור הנוכחי להחזיר לתפילת יום
ששי הטוב את הקריאה לנצר את "היהודים העיוורים", החלטה שעוררה סערה רבתי
(ואולי יש גם בפורומנו מקום לדון בה) האם למישהו יש רעיון לדרשה? [פרשת נשוא וקצת לפני שבועות]...
אה כן, ואני מצהירה בזאת שאין
לי כל בעיה להתפלל עם יהודים כל שהם ובכלל זה עם יהודים אורתודוכסיים...
תוקן על ידי שחרית ב- 13/04/2008 12:13:17
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
