הרב יוסף אבן כספי

רבי יוסף אבן-כספי, הפילוסוף ופרשן המקרא שפעל בפרובנס במחצית הראשונה של המאה הי"ד, הוא היחיד בין פרשנינו הראשונים שפירש כי 'האישה הכושית' היא אכן אישה מארץ כוש בהסתמך על לשון הכתוב לבדה, בלא כל תלות במקורות החיצוניים שעליהם נשענו קודמיו בני המחנה הזה.

המיוחד בפירושו לפסוקנו הוא התנגדותו בשצף קצף לפירושם של חז"ל ושל המפרשים שהלכו בעקבותיהם, התנגדות שהיא חסרת תקדים בחריפותה. נחמה ליבוביץ' ע"ה הביאה את דבריו הארוכים כמעט במלואם בעיונה 'לשון הרע' (עיונים בספר במדבר עמ' 163-160). החפץ בקריאת דבריו במלואם יוכל למצאם בפירושו לתורה 'משנה כסף' (מהדורת י' לסט, קרקא תרס"ו) או בעיונה של נחמה. אנו נסתפק בציטוט חלקי של דבריו, כפי הנחוץ לעיוננו. בראש דבריו הוא תוקף את פירוש חז"ל. נציג אפוא תחילה את תרגום אונקלוס לפסוקנו - שאף שלא הזכיר את השם 'ציפורה', ודאי שלכך התכוון - שכן את חציו הראשונים שילח ר"י אבן-כספי בתרגום זה:

ומללת מרים ואהרן במשה על עיסק אתתא שפירתא דנסיב [על אודות האישה היפה שנשא] ארי אתתא שפירתא דנסיב - רחיק [כי את האישה היפה שנשא - הרחיק].

והנה דבריו של ר"י אבן-כספי על פסוק זה:

אמר יוסף: מפליא אני על הקדמונים, שלמים הם כולם ממני לא אגיע לפרסת כף רגלם, איך נפל לעולם בדמיונם שיפרשו דבר מן התורה הפך מה שכתוב, אם כשיחליפו שם אל שם הפכי לו, או יוסיפו מילות הפכיות, וזה כי ידוע מה שפירש בזה אונקלוס - ואמר רבנו משה [בן מימון, מורה הנבוכים ח"א פרקים כז-כח]: אונקלוס הגר חכם גדול היה - ומאין לו לפרש 'כושית' - יפה, שהם הפכים כשחור ולבן? ועוד, מאין לו להוסיף מילות הפכיות אחר 'כי אשה כשית לקח', כאילו כתוב בתורה: כי אישה כושית שלקח - עזב או הרחיק? ואם הייתה זאת כוונת נותן התורה, למה לא כתב כן, ולמה כתב הפכו? ועוד: מי התיר לנו לעשות זה? מדוע אונקלוס כוחו גדול לעשות זה, או חכמי התלמוד או אבן-עזרא שכולם הסכימו בזה, ומדוע לא נעשה כן אנחנו, ואיש הישר בעיניו יעשה?... הייקרא פירוש המילות הפך בהפך? אבל ייקרא פירוש כשיפורשו המילות כמשמעם איך שיפורשו... אבל זולת זה ייקרא תמורה והפכות ומחיקה ונסיחה ונתיצה, וזה בכל לשון שאתה שומע... חי ה' נשגבה בעיניי זאת הדרך המוסכמת מכל הקדמונים עמודי עולם והאמונה והחיזוק לתורת משה, לא אוכל לה...

ואוסיף בזה הערה ואומר, כי ידוע כי תורתנו השלמה נמשכת אל שלמות הטבע, ולכן לא נצטווינו שננגד ונעיק לפעולת הטבע, אבל נתנהג בהכרחי, ולכן לא נצטווינו בפרישה מאישה, כי המעשה ההוא הכרחי לנו בטבע... ואין ספק כי משה רבנו עליו השלום אדון הנביאים... שחיה מאה ועשרים ולא כהתה עינו ולא נס ליחו, אם הוא עליו השלום יהיה פורש מאישה כמו שאמרו הקדמונים ועשו על זה אסמכתות מן הכתוב אין בם ממש, הנה לא היה משה האיש המשובח בזמן מעולם ועד עולם, והם אמרו 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו' (סוכה נב ע"א), ושלמות פעולותיו הטבעיות לא חלשו בהיותו בן שמונים, כמו שאמרו הקדמונים, ואף לא בהיותו בן מאה, כי אברהם שהיה למטה ממנו הוליד יותר מבן מאה, אם כן אין לשפוט עליו ע"ה שפרש מאישה. כי אינו צעיר ודורש או אגוסטי וכרמלי [כלומר: איננו נזיר באחד המסדרים הנוצריים - הפרנציסקנים, האוגוסטינים או הכרמליטים - שאינם נושאים נשים].

ביקורתו של ר"י אבן-כספי מופנית לשלושה מוקדים בפירושם של חז"ל והראשונים:

*--[if !supportLists]*א.      *--[endif]*פירושם כי 'אישה כושית' משמעה 'אישה יפה'.

*--[if !supportLists]*ב.       *--[endif]*פירושם כי 'לקח' משמעו 'עזב'.

*--[if !supportLists]*ג.        *--[endif]*הנחת היסוד של פירושם כי משה פרש מן האישה.

בנקודות א-ב ביקורתו היא לשונית-פרשנית, ואילו בנקודה ג היא ערכית-דתית. האם ביקורתו צודקת?

חובה עלינו להודות כי המאמץ הגדול לאשש את הפירוש 'כושית' - 'יפה' איננו משכנע מבחינת פשוטו של מקרא. בנוגע לביקורתו על הפירוש 'לקח' - 'עזב' צודקת נחמה, הכותבת על דבריו:

מתוך זעמו וכעסו הגיע לכלל טעות (או לדמגוגיה מרצון): לא תרגום אונקלוס ולא רש"י ולא אף אחד מן המפרשים שלהם הוא מתנגד פירש מילת 'לקח-עזב', אלא שפירשו את הפסוק כמקרא קצר: 'כי אשה כשית לקח...' (ואתם יודעים מה קרה שם, שעזבה), ויש להשלים את הפסוק המדבר ברמז.

אולם אף פירוש זה (שגם ר"י אבן-כספי ידע כי לו התכוונו קודמיו) הוא דחוק ובעייתי, ככל השלמה פרשנית המהפכת את משמעות הכתוב.

אולם ביקורתו השלישית אינה צודקת כלל. ראשית, אין להסכים כי ה'אסמכתות מן הכתוב' שעשו חז"ל לדבריהם כי משה פירש מן האישה 'אין בם ממש'. בסעיף ד לעיל הבהרנו כי יש ממש בדבריהם, והם נלמדים משיקול הדעת ומרמז ברור בכתוב.

שנית, ביקורתו הערכית של ר"י אבן-כספי מעידה עליו שלא עיין במקורות חז"ל ובדברי המפרשים שאותם הוא תוקף: מעולם לא נטען בדבריהם כי משה פירש מן האישה מחמת חולשה או זקנה, וודאי שלא מחמת הסתייגות עקרונית מקיום חיי אישות ומתפיסתם כנוגדים חיים דתיים ראויים, בנוסח הנצרות הפאולינית. לפיכך כל דבריו אלו אינם עניין לפירושם של חז"ל. דווקא ביקורתם של אהרן ומרים על משה משקפת את עמדת התורה ואת עמדתם של חז"ל: אין כל סתירה בין היות האדם נביא ואיש קדוש לבין חובתו האנושית הבסיסית לחיות חיי 'דרך ארץ' במסגרת משפחתית.

טעותם של אהרן ומרים בהבנת מניעיו של משה היא גם טעותו של ר"י אבן-כספי: משה פרש מן האישה מחמת סיבות טכניות הקשורות בתפקידו הייחודי והחד-פעמי כנביא שנועד לקבל תורה לישראל. כנביא 'המיוחד לדיבור בכל שעה ושעה', ללא קביעת זמן לוויעודו עם ה' (יבמות סב ע"א), עליו לשמור על טהרתו המתמדת, מתוך כוננות להתגלות ה' אליו להמשך נתינת התורה. ובכן, מה לזאת ולפרישתם של הנזירים הנוצריים מחיי אישות מסיבות עקרוניות?

עתה עלינו לשוב אל שתי נקודות הביקורת הקודמות בדבריו ולבחון את צדקתן במה שנוגע לפירושיהם של ראב"ע ואלשיך שהובאו בסעיף ד. שניהם הולכים עקרונית אחר פירושם של חז"ל כי האישה הכושית היא ציפורה וכי ביקורתם של אהרן ומרים הייתה על כך שמשה פרש ממנה, אולם הם אינם מפרשים כי 'כושית' פירושו 'יפה', כפי שפירשו חז"ל, אלא הם מפרשים 'שחורה' - ובמושגים הרווחים במקרא משמעות הדבר שהיא אינה יפה. בכך סרה מראב"ע ואלשיך ביקורתו הראשונה של ר"י אבן-כספי.

על פי ראב"ע ואלשיך, הרקע לדברי ביקורתם של מרים ואהרן על משה - דבר פרישתו מן האישה - אינו לקוח מדברי חז"ל בלבד; על פי פירושם הוא נמצא בפסוק עצמו, שכן בכנותה את ציפורה אשת משה 'האישה הכושית' רומזת התורה לסיבה המשוערת לעזיבתו אותה לפי דעתם של אהרן ומרים - היותה שחורה ובלתי-נאה. ממילא ברור כי הם אינם מפרשים שהמילה 'לקח' פירושה 'עזב', ואף אינם מוסיפים את המילה 'עזב' אחרי המילה 'לקח', אלא הם מפרשים אותה במשמעותה הפשוטה, כפי שכתב אלשיך: "הלא מעת ליקוחיה ראוי היה לשים לבו על זה [שהיא כושית] ולא עתה!".

אמנם את דברי אלשיך, המאוחר לו, לא יכול היה ר"י כספי להכיר, אולם את דברי ראב"ע הכיר גם הכיר, ואף הזכיר את שמו בין המותקפים על ידו בתחילת דבריו. לו עיין היטב בדברי ראב"ע, אפשר שהיה חוסך מעצמו ומעמנו את ההנאה הרבה שבהעלאת טיעוניו החריפים.

ז. פירושו של ר"י אבן-כספי וביקורתו

נראה עתה כיצד פירש ר"י אבן-כספי עצמו את הפסוק העמום הזה:

לכן אני אומר, כי פירוש מה שכתוב בכאן לפי המובן ביאור הכרחי מלשון העברי, כי כושית היא אישה מארץ כוש, ופירוש 'כי אשה כשית לקח' - החזיק, כי כן פירוש שורש הלמ"ד והקו"ף והחי"ת, והפך זה שורש העי"ן והזי"ן והבי"ת. וכל זה הסכמת הלשון, והיה העניין כן, כי משה אחרי נשאו ציפורה לקח אישה כושית על ציפורה לסיבה שידע ע"ה, ואין לשאול טעמים בפעולותיו כי בוודאי מחכמה עשה זה, והנה לא ידענו הזמן המוגבל שנשא זאת, אם עתה בנסעם אם לפנים זמן מה, כי לא נזכר בתורה עדיין, כי גם לא נכתבו בתורה כמה עניינים עברו אז. אבל בעבור שלא נזכר זה עד עתה, בעבור שלא ניבהל באמרו 'על אדות האשה הכשית אשר לקח', בעבור שלא שמענו זה מעולם, אמר אחר זה 'כי אשה כשית לקח', כאלו אמר: דעו שאישה כושית לקח, ואם לא נזכר עדיין. ועליה דיברו אלה, כי בעבור היעלם מהם סיבת זאת ההוספה בלקיחת האישה הזאת, כי אולי חלתה ציפורה בבית הסתרים, ואולי מרדה בו, ואולי סיבה אחרת לא ידענו מה, ואפשר שידעו אלה סיבתה, אבל נעלם מהם סוד ההכרח והחכמה בזה, ולכן דיברו על משה בהוסיפו אישה על אישה, כי די לאחת לאיש השלם.

ראה דבר פלא: על פי הפירוש 'המותקף' על ידי ר"י אבן-כספי הואשם משה על ידי אחיו בחיי פרישות מן האישה, ואילו על פי פירושו שלו הואשם משה בחיים עם שתי נשים, מה שאינו ראוי לאדם השלם.

על פי פירושו זה נפתרת השאלה ששאלנו על פירוש רשב"ם וההולכים בדרכו: מה ראו אהרן ומרים להעלות עכשיו פרשה שכוחה מן העבר - נישואיו של משה למלכת כוש, שאותה עזב זה מכבר. לפי פירוש אבן-כספי, הביקורת היא על כך שמשה חי בעת הזאת עם שתי נשים.

ר"י אבן-כספי חשב שנאמנותו לפשוטן של המילים הכתובות בתורה תחסן אותו מביקורת. אולם באמת המבקר ראוי שיבוקר גם הוא, וקודם לכול בתחום הפרשנות הפילולוגית: איזו משמעות יש לעובדה שאשתו השנייה של משה כושית הייתה? דבר זה מודגש בפסוק פעמיים, אך אין לו כל חשיבות להבנת הביקורת של מרים ואהרן כפי שהוא פירשה. על פי פירושו צריכה הייתה לשון הכתוב להיות מעין זאת: 'ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האישה השנייה אשר לקח, כי אישה שנייה לקח'.

טענה שנייה שיש לטעון כנגד פירושו: מדוע באמת לקח משה אישה כושית? ואין הדבר דומה ללקיחתו את ציפורה בעת שהיה פליט בורח בארץ מדין ורחוק מבני עמו; הרי את האישה הכושית לקח על פני ציפורה בעת שהיה מנהיגם של ישראל במצרים או אחר היציאה ממנה. ובכן, מה ראה משה לעשות ככה? "האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה?".

שתי השאלות הללו עשויות להביא להצעת פירוש שתתרץ שאלה אחת בחברתה: ביקורתם של אהרן ומרים על משה הייתה שלקח עתה אישה שאינה מבנות עמו, בלא כל הכרח לעשות כן. ואכן, יש מן המפרשים החדשים שהלכו בדרך זו (כך, בערך, פירש י' ליכט בביאורו למקומנו). מסתבר שר"י אבן-כספי 'ברח' מפירוש זה כיוון שלא היה לו הסבר מתקבל על הדעת למעשהו זה של משה (בעוד שללקיחת שתי נשים היה לו הסבר מתקבל). אם כן הדבר, אכן אין בפירושו של ר"י אבן-כספי היפוך משמעות המילים אלא רק התעלמות ממשמעותן.

אך הקושיה המכרעת בעינינו על כל הפירושים במחנה המפרשים הזה - הסבור כי האישה הכושית איננה ציפורה שנעזבה אלא אישה אחרת - היא שאלת ההקשר: על פי פירושים אלו פסוק א אינו מתקשר כלל לפסוק ב! כיצד פתרו הפרשנים הללו את בעיית ההקשר? הנה דבריהם:

רשב"ם: ויאמרו הרק אך במשה - כלומר: עוד זאת אמרו על משה: במה יכול להתפאר עלינו, הלא גם בנו דיבר לישראל.

ר"י כספי: הרק אך במשה דבר - שלא דנו זה למשה [שלקח אישה שנייה] מצד יתרון חכמה עליהם... עד שיאמרו הוא ידע מה יעשה... אבל השוו עצמם לו בכלל, בעבור שהיו שווים בנבואה, ולא הביטו אל ששוויים לא היה במין קרוב, אבל היה בסוג גס רחוק מאוד, כמו שהודיעם ה' אחר כך.

י' ליכט: מרים ואהרן יצאו בשתי טענות על מעשיו של משה. האחת שנשא אישה כושית, והשנייה שגם הם נביאים, כלומר שראויים הם למעמד דומה למעמדו של משה. 'ויאמרו' [פסוק ב] - מרים ואהרן טענה נוספת, ללא קשר עם הראשונה.

רשב"ם וי' ליכט הודו בפשטות ששתי טענות הן, שאינן קשורות זו בזו, ואילו ר"י כספי ניסה לקשור ביניהן בדרך מלאכותית, אך גם מדבריו ברור שסוף סוף אין קשר מהותי בין הטענות.