להעיר - במשה, אע"פ שאינו עבדי 1/11/2003
הגאון המפורסם בעל "קצות החושן" היה ממתנגדי החסידים, ההולכים בדרכי הבעש"ט ותלמידיו. בעירו סטריא היו הרבה חסידים של הצדיק ה'חוזה' מלובלין. מחמת פירוד הלבבות בין הרב לבין החסידים, לא נהגו החסידים כבוד ברב, המרא-דאתרא. ומכיוון שהיה נראה לרב שכמה מהנהגותיהם של החסידים הן בניגוד לשולחן-ערוך, מחה נגדם והתרה בהם שלא ימשיכו לנהוג כך. אך החסידים לא שמעו בקולו ואף פגעו בכבודו. בעקבות זאת, נידה אותם הרב בשמתא דרבנן, נידוי שנמשך שלושים יום, כמבואר בשולחן-ערוך. המון העם וה'בעלי-בתים' נזהרו מלבוא במגע עם החסידים. התייעצו החסידים בעניין והחליטו לנסוע כולם יחד למשך זמן זה ללובלין, אל הרבי, עד שיחלוף זמן הנידוי.
המנהג היה בלובלין, שהמשמש היה מוסר לרבי רשימה של שמות כל האנשים שהגיעו אליו כדי לקבל שלום, והרבי היה מורה לו את מי להכניס אליו. כשהגיעו החסידים מסטריא, הורה הרבי למשמש למסור להם שימתין שבועיים ועוד כמה ימים – משך זמן שהתאים בדיוק למועד פקיעת הנידוי. בתום המועד, נכנסו החסידים אל הרבי והוא אמר להם:
על הכתוב 'ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה', מפרש רש"י: "בעבדי – אף-על-פי שאינו משה; ובמשה – אף-על-פי שאינו עבדי". ומפורסמת השאלה: 'עבדי שאינו משה' – מובנת מעלתו, אבל 'משה שאינו עבדי' – מדוע ראוי לפחד ממנו? אלא הכוונה היא כך: בעם ישראל יש שתי קבוצות, קבוצה של אלה שעוסקים בחלק הנגלה של התורה ונזהרים בכל דיני התורה כמבואר בשולחן-ערוך, וקבוצה של אלה שעוסקים בעבודת השם, חבוקים ודבוקים בו כעבד נאמן, וכפי שמבואר באריכות בספר 'חובת הלבבות' טיבה של דבקות זו, בהליכה ובישיבה, בשכיבה ובקימה, באכילה ובשתייה. הוא שאמרו חז"ל: 'במשה', בגדול הדור בנגלה דתורה, 'אף-על-פי שאינו עבדי' בדבקות בכל רגע ורגע. ו'בעבדי', במי שעוסק בנסתר דתורה ודבוק תמיד בעבדות ה', 'אף-על-פי שאינו משה' מבחינת גדלותו בנגלה דתורה. משניהם צריך לפחד.
והרבי סיים: אם כן, מדוע לא יראתם מפני הרב שלכם, שהוא שר התורה וגדול הדור ב'נגלה'?
("סיפורי חסידים" [זוין], תורה, עמ' 350)
לראש וראשונה אני לומד מהסיפור את הכבוד שרחשו מנהיגי החסידים לגדולי תורה אפילו שהתנגדו להם.
זה איזשהו יושר פנימי מרשים, לא?
_____________
מיימוני -
להעיר
אכן ואכן.
אמנם, אילו היינו באים לחקור את הסיפור מבחינת המידע ההיסטורי האצור בו, וכלי החוקרים בידינו, כי אז מן הסתם היינו מעוררים את הנושאים המשניים הבאים:
א. באיזו מידה היו מחלוקות ומריבות בין חסידים ומתנגדים, והאם המחלוקות כללו גם את מנהיגי העדות או רק את החסידים שהתלהבותם קודמת להבנתם. כוונתי ל"חסידים" משני הצדדים, כלומר אלו שרואים עצמם כתלמידים ונאמנים לרבם, בין אם שייכים לחסידות או ל"מתנגדות".
ב. האם תגובתו של החוזה איפיינה את גישתם של גדולי החסידות לדורותיה הראשונים, או לא.
ג. עד כמה הסיפור מבוסס מבחינה היסטורית.
גם העובדה שאנו רואים בסיפור זה דוגמא ומופת היא בעלת ערך היסטורי, כי היא מראה שאנו וקודמינו מחשיבים את ההערכה ההדדית לגדולים באשר הם כערך.
ועוד נקודה אחרונה: החלוקה שעושה החוזה, לפי הסיפור, בין גדולי תורה בנגלה לבין גדולי עבודה בנסתר היא מעניינת מאד. זה נושא שמזמין בירור של מקורותיו, ואני משער שעצם השאלה, אם דבר כזה לגיטימי (אם יש אופנים שונים של עבודת ה', אחד בנגלה ואחד בנסתר - חילוק שרמוז עד כמה שידוע לי בדברי חובת הלבבות למשל - ואם יש חילוק בין עבודה על ידי תלמוד תורה ועבודה על ידי דבקות - רעיון שאפשר למצוא ברמב"ן) ואיך הוא מתפתח - כל זה יכול להוות בסיס לדיון נרחב.
איפה אידך גיסא? יש לו ודאי מה לומר, ויתכן שהנושא הזה ימשוך אותו...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
________________
להעיר -
מיימוני
אכן פיתחת את הדיון בכיון לו התכוונתי. אך דא עקא אינני בקיא בצורה כ"כ מדעית בהיסטוריה הזו כדי להביע דעה. אני משוכנע שבין ההיסטוריונים הבקיאים עצמם ישנם דעות מקיר לקיר כל אחד לפי זווית ראייתו.
_______________
מיימוני -
להעיר
אולי תסקור את הנושא מהצד שמוכר לך, כלומר בחב"ד.
מה שמעניין אותי ועוד רבים אחרים הוא היחס למקורות. כלומר:
א. מה החלוקה הרב תגית (מונח סוציולוגי שרכשתי מספרי רוטנברג) בחסידות חב"ד. כלומר מה הם המודלים של בן עליה ועובד ה'. גדולה בתורה, גדולה במידות, גדולה בדבקות וכה"ג.
ב. מה המקורות לחלוקה כזו אצל בני הדורות הקודמים.
כמדומה לי שאצל חב"ד יש מודעות רבה לנושא של קישור למקורות, למרות שאיני יודע ממתי היא באה לידי ביטוי וגם יש לברר באיזו מידה הסתמכות זו היא "פשט" ומתי היא פרשנות יוצרת.
השאלות האחרות, הסוציולוגיות וההיסטוריות, נראות לי פחות מעניינות ופחות רלוונטיות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 11/03/2009 5:47:35
 |
|
|
