הגיע כסף מזויף לידו מהו?

אם אין כאן משום דינא דמלכותא, אז תלוי אם הוא יוצא בהוצאה עכ"פ על ידי הדחק, דאז מותר לכאורה.

נראה פשוט שזה מטבע שפסלה מלכות ואינו כלום. וכי בגלל שיש כאלו שאינם מבחינים יהיה מותר להעבירו ככסף?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

נידון דידן גרוע בהרבה ממטבע שפסלתו מלכות של הגמרא. שם מדובר במטבע של כסף, שיש לו שווי בעצם, ורק משום שאסור ע"פ דינא דמלכותא לסחור בו אינו נקרא מטבע ודינו כפירא בעלמא.
אבל מטבעות שלנו אין להם שווי עצמי כלל (ועכ"פ אין דעת אנשים לקנות בשווים) וכל שווים הוא מכח הסכמת השלטון כשטרות חוב (או הממרנ"י שהוזכרו באחרונים). ובהדי שטרא זייפא למה לי?

[דברים שכתבתי אתמול סמוך לכתיבת הודעה ראשונה, אלא מחמת הפסקת הפארק השתהו]

אתחיל מהיבט אחד

נניח ומטבע השקל, הוא כמו שהוא עשוי מכסף, ויש לו ערך. כלומר אדם יסכים לתת קילו עגבניות כדי שיהיה מטבע זה בידו.

הראשון שמכניס מטבע מזויף, כיוון שהוא יודע שהכסף אינו דבר שיש בו ערך, הרי שבעצם לא נתן כלום לאדם שהסכים לתת לו קילו עגבניות על מטבע זה, שכן ערך המטבע המוסכם בדעת בני אדם לתת עליו את עמלם, הוא כסף שאינו מזוייף.

ברגע שהכסף נכנס לשוק ומוחזק ככסף אמיתי ביד הקונה, הרי שמבחינתו זה מטבע שאכן שווה ליתן עבורו חצי קילו תפוזים, ועל סמך זה הולך וקונה את התפוזים. מכאן ואילך, כל שהזיוף אינו ניכר, הרי שהמטבע אכן נהיה בר ערך, כי בפועל נותנים עבורו דברי ערך.
וכיוון שכך, נוכל להחזיר סברא זו גם לגבי המזייף עצמו, הרי ברגע שהוא יודע שמטבע זה הוא זה אשר בפועל אנשים יתנו עבורו דברי ערך, נמצא שאינו מרמה את הלקוח, היות וכל שימושי הכסף הרצויים לקונה יוכל לעשות במטבע זה.

אבל מה שברור, שמבחינה כלכלית, הוא מזיק לשוק. כיוון שנמצא שישנם מטבעות שאין להם כיסוי. כלומר, כל כסף הוא ביטוי לאנרגיה מסויימת שהיא הערך המיוחל, אי אפשר לאכול כסף, הכסף אינו אלא "זכרון דברים" לערכים הרצויים כמו חפצים ואוכל וכו', משעה שזייף הזייפן נמצא שיש יותר זכרון דברים מאשר הדברים עצמם, ובכך נגרם נזק לכלל ציבור המתעסקים בסימול הכסף, שכן בכך יווצר מצב שאדם יש לו כסף ללא יכולת פדיונו בחפצים. נניח שינם עשרה חפצים ועשרה מטבעות המשתתפים במשחק המשק, הרי שבהוספת מטבע נמצא כי מי שירכוש שני מטבעות וינסה לפדות לאחר שתשעת חבריו כבר פדו כספם, לא יהיה לכסף כיסוי.

ובקצרה: זיוף יוצר מייד כסף לא שימושי, אלא שאם זה לא סכום רציני זה לא יבוא לידי ביטוי.

ומכאן מתעצמת לה השאלה עוד ועוד... מה יעשה איש אשר קיבל מטבע של עשרה שקלים וכיו"ב שהם מזוייפים [בהנחה שיכול להעביר הלאה ומניח שתמיד ה ימשיך לעבור... עד למי שנחשב בעיניו כראוי לכתוב "אל תצדק הרבה"]







מיימוני וי"י

גוגואים/אג'ואים לא היו שוים כסף אם מבוגרים היו עושים עמם מה שהילדים עושים?

אני עוד זוכר שעם 10,000 גלעיני משמש - גוגואים, מכרו אופניים.

קיצורו של דבר, תוקפה של מלכות לבטא את הסכמת בני אדם, אשם הם מייצגיה, אבל כאשר יש בפועל הסכמת בני אדם, כמו שיקרה בפועל אצל המטבע המזויף, אינו מעלה ומוריד דעתה של מלכות. עובדה היא שאנשים ישלמו על המטבע.


נ.ב במידה ויש סיכוי חשוב, לגילוי הזיוף, ההעברה היא תהליך של נזק שיקרה אצל מי שיגלה ולא יוכל להעביר הלאה מחמת חוק וכיו"ב.

יצחק יונתן

אכן צדקת, שמטבע שלנו גרוע משלהם, שאין בו נסכא (חומר הגלם בעל הערך) אלא רק טבעא (חותמת המלכות), ולכן מצבו גרוע יותר. ואף אני לא נשתמשתי בביטוי "שפסלתו מלכות" אלא כדי לציין שאין בו מאומה, אלא ששכחתי להזכיר את הרעיון שעמדת עליו.

יהוסף

זכורני שקראתי פעם על מדינה שהיו נוהגים להשתמש שם בדולרים מזוייפים, והיתה על זה הסכמת ההמון.
ונראה שיש כאן שני דברים שקובעים מטבע, שהוא סוף סוף ענין הסכמי:
א. הסכמת השלטון.
ב. הסכמת העם.
ואם השלטון רופף, אזי הסכמת העם מועילה. וזה ענין הגוגואים או האג'ויים שלך.

אך יש לחלק בין גוגו, שהכל יודעים מהו, ובוחרים אם להכיר בו, לבין דולר מזוייף, שדווקא בגלל שאין מכירים בו מקבלים אותו!

ועוד, מתוך דבריך אני תוהה אם הגוגו יקבל דין של מטבע, או שאינו אלא פירות. וכן מסתבר.
אמנם יש לדון מתי פירות יכולים להיקרא מטבע. ומצאנו הלאה שבסחר מטבעות מטבע אחד יקבל דין פירות לעומת חבירו, אך מסופקני אם זה עובד הפוך. ונ"מ, למשל, לפדיון.
האם תניח שאפשר לפדות בדולר מזוייף, או בגוגואים? (אמנם אין פודים בשטרות, כלומר במה שיש לו טבעא ולא נסכא, אבל כמדומה שלא זה החסרון של הגוגו).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

לכא' נראה ברור ששטר מזויף שלעולם לא יתגלה, הרי הוא כלול בהסכמת בני האדם [בעל כורחם], כי כך זה בפועל, ויועיל לקידושין לפדיון לקניין ומכירה.

לגבי הגוגואים, אם זה יהפך לשימושי מטבע, יהא דינו כמטבע לכל דבר, כי אין לו ערך פרי, כי גדר פרי הוא שיש בו שימוש עצמי, ובגוגאים המשמשים מקח וממכר אין ערך פרי אלא ערך מטבע.

יהוסף, האם אין כאן הונאה?

אם אתן במודע שטר מזויף לאדם, ההנחה שלו תהיה שהוא מקבל שטר אמיתי.
הרי ברור שאדם שנותן לי טובין עבור השטר מאמין שהשטר תקין ולא היה מקבל את השטר אם היה יודע שהוא מזויף.

גם אם נתעלם מכך שבנותני שטר מזויף אני גורם לאדם אחר להיות לפושע ועובר על לפני עיור לא תתן מכשול, עדיין יש כאן הונאה.

בקשר לגוגואים, אתה צודק שאם יש הסכמה מטבע חלופי הוא דבר תקין, כל הענין הוא שבשטר מזויף אין הסכמה.

אם היתה הסכמה ציבורית לשימוש בשטרות מזויפים, השטרות לא היו נקראים "מזויפים" ולא היתה שאלה.