|
|
| נשלח ב-18/12/2003 23:30 |
 |
| |
הלבן
אם מסתברא אינו מגיע, בינתיים, שמא תוכל להרחיב יותר, בעברית פשוטה, מהי אמונת הצדיק.
הציטטות הקצרות שלך, שחושפות טפח ומסתירות טפחים, רק מגרות את הסקרנות האינטלקטואלית, ומזמינות פירושים. אך למה לנסות לפרש לבד ללא רקע אם אתה וחבריך היודעים יכולים לעשות זאת עבורנו, בשפה ברורה ונהירה.
שאלות שאני מבקש עליהן תשובה:
א. איך נראים חיי המחובר והמאמין בצדיק שונים מחיי מי שאינו יודע על כך.
ב. מה זה מחייב לפי השולחן ערוך והפוסקים.
ג. מנלן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 00:02 |
|
| |
בגמרא מבואר רק מעלת הדבקות בתלמידי חכמים. ובתניא מבואר שראשי אלפי ישראל הם כמו הראש של הקומה שלמה של עם בני ישראל, וכמו שהמשכת החיות לכל הגוף נמשך דרך הראש, כן המשכת החיות הרוחנית של כל ישראל נמשך ע"י צדיקי הדור, וכמארז"ל: ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור וכו' וכמ"ש וצדיק יסוד עולם.
ועל השאלה: מה יעשו אלו שאין יודעים: מבאר בתניא: "והפושעים ומורדים בת"ח יניקת נרו"נ שלהם מבחי' אחוריים של נרו"נ ת"ח".
זהו המקור והביאור הכללי בעצם נושא חובת הדביקות לצדיק הדור וראשי בני ישראל, לפי תורת החסידות.
אמנם בקשר לאופן ההתדבקות והאמונה בצדיק, בזה ישנה שיטת החסידות הכללית, שהחסיד מסתפק בחיות כללית שמקבל מהאדמו"ר, שיריים, ניגונים והתעוררות כללית, כאמור שהצדיק מחיה את החסידים.
אמנם בחסידות חב"ד שללו גישה זו, כמבואר בכתבי בעל התניא, אלא שכל אחד צריך ללמוד ולהתבונן בגדלות הבורא ולהתעורר באהבה ויראה להקב"ה בעת התפלה, ורושם שנשאר על כל היום.
אקוה שבזה קיימתי את מאמרו של הלל, ללמד את כל התורה על רגל אחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 00:36 |
|
| |
ברוכים הבאים למתים המחיים.
הלבן
כתבת בסו"ד דשי' חב"ד שאני משיטת כל החסידים, אך לא נתבאר בדבריך מה שייך שיטה זו לדבקות בהצדיק.
עדיין צ"ב לדבריך בחב"ד מהו האמונה בהצדיק או הדבקות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 11:04 |
|
| |
אשכול תחייה?
גם אני כאן.
מהי בכלל הגדרת 'אמונה טפלה'? מהי האמונה המנוגדת לה?
יש המאמינים באמונה טפלה ברציונליזם. ויש המבקשים לברר בשכלם כל אמונה.
אולי נלך בעקבות הרמב"ם (מו"נ ג:כח) המחלק בין 'אמונות אמיתיות' לבין 'אמונות הכרחיות'. האמיתיות: מציאות השם, ייחודו, ידיעתו, יכולתו, רצונו, קדמותו. – אלו כולם 'תכליות אחרונות'. ההכרחיות: עניינם תיקון עניני המדינה, כגון: 'שהוא יתעלה יחר אפו במי שמרהו ולזה ראוי שייראו ויפחדו ממרות בו'.
מסתברא יקר,
כתבת: 'המתבונן בפורום זה מסתכל על דברים בצורה מאד מסויימת'. ילמדנו רבנו מהו גדר האיסור, האם 'להתבונן' בפורומינו, או להשתתף בו?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 11:16 |
|
| |
בורג
בפורום הזה מוכרחים להשתמש במושגים רציונליים, כדי שיבינו אותך. אנסה את חלקי בזה:
כלל גדול בצבא, כאשר המפקד מצוות עליך משימה במלחמה, אתה הולך באש ובמים, באמונה שמה שהוא אומר הוא הנכון, בבטחון שזה יביא את הנצחון. אינך חושב פעמיים אם יכול להיות שהמפקד טעה, שהרי הוא המפקד שלך, ואתה בטוח במשימה שנצטווית עליה שהיא נכונה במאה אחוזים.
אמונה זו בצדיק היא בכל החסידויות, ובתקופה האחרונה - לא רק.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 11:26 |
|
| |
'המתבונן בפורום זה מסתכל על דברים בצורה מאד מסויימת'.
פשוט מאוד יש לפורום כיוון ברור
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2003 11:29 |
|
| |
ולמכלילים אל תהי בינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2003 15:34 |
|
| |
הגם אתה, אקדמאי?
מצטער, חברים, שאני בא בהצתה מאוחרת. רק עכשיו ראיתי את האשכול, ואף את ההזמנה המיוחדת עבורי להגיב, ואמרתי בלבי: אם מימוני מתחיל להתעניין בחסידות - (עוד בנימה מפרגנת) - מי אני ומה אני שאשתוק?!
לגוף העניין:
הגדרות הן דבר מסוכן, ולעתים קרובות גם מיותר. במקרה דנן, יש מתח בין שני סוגי הגדרות: הגדרה פנומנולוגית, המבקשת להגדיר את החסידות הקיימת, כפי שהיא; ולעומתה הגדרה מהותנית, המבקשת לתאר "אידיאה אפלטונית" מופשטת של החסידות, ולדון על פיה את החסידויות הקיימות.
מסתברא בחר, בעליל, בדרך השניה (אולי בהמשך נידרש גם לדרך הראשונה?). וכאן הבן שואל: מכל מה אתה קובע מהי "ה"חסידות בה"א הידיעה? מסתברא ניסה לרמוז לכך שהוא בונה את הגדרתו על רעיונותיהם של אבות החסידות המוקדמים, וכל מי שסטה מרעיונותיהם סטה, למעשה, מדרך החסידות האמיתית בה"א הידיעה. ובכן, כאן הבן חוזר ושואל: עד היכן מוקדמים? אם ניקח, למשל, את הבעש"ט ותלמידיו (לרבות המגיד ממזריטש), הרי שעיקר חסר מן הספר הבעש"ט סבר, כי תפקידו (ותפקיד ממשיכיו) הוא להפיץ בראש ובראשונה את היכולת להשיג חווייה מיסטית (במובן החזק) בקרב רבוות אלפי ישראל., כל חד כפום שיעורא דיליה. המסר הזה עולה בבירור מתוך 'אגרת עליית הנשמה' המפורסמת. כששאל הבעש"ט את המשיח 'אימתי אתי מר?' השיב לו זה האחרון(אני מצטט מהזכרון): "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה ויתפרסם לימודך בעולם ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך". דוק: יחודים ועליות. את המסר הזה, כמדומה, נטשו כל פלגי החסידות. חב"ד (שמסתברא, בכינוייו השונים, משמש כדוברה בפורום) אמנם הדגישה מאוד את ה"יפוצו", אבל קצת שכחה את התוכן - "עליות ויחודים" - ובמקומו שמה את "תורת החסידות". מנגד, במשנת הבעש"ט והמגיד העקרון של התקשרות לצדיקים מופיע בצורה רבה יותר מעודנת והרבה פחות ממוסדת מאשר בהמשך. ובכן, מסתברא מגדיר את החסידות כפי שהתגבשה בדור השלישי שלה, ודווקא אז. אבל כאן הבן חוזר ומתעקש: למה דווקא אז? ואם אני רוצה לקבוע שלב אחר, מי מעכב?
אידך גיסא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2003 15:46 |
|
| |
הלבן -
יש לי בעיה עם הטרמינולוגיה שלך המבחינה בין: "החסידות הכללית" ל"חסידות חב"ד".
אמנם, נכון שחב"ד הוא זרם ייחודי בחסידות, אולי הייחודי מכולם, אבל לכרוך את כל התנועות האחרות כתנועה אחת, זו הכללה שנמעת קצת מתנשאת, לענ"ד (ואני שומע אותה רבות, ורק אצל אנשי חב"ד). האם מוצדק בעיניך לכרוך את ברסלב עם פשיסחה-קוצק-גור-סוכצ'וב (שאף כשלעצמם אינני יודע אם ראוי לכרוך אותם כזרם אחד)?
לתשומת לבכם...
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2003 16:29 |
|
| |
הטרמנולגיה הזאת לא באה מהסיבה שכתבת, כי אם (אכתוב בקיצור, ואם יהי' צורך אפרט יותר):
עד לגאולת בעל התניא ממאסרו, היה בעל התניא האדמו"ר היחיד שנשאר ברוסיה - ליטה של הימים ההם. שאר האדמו"ר הוכרחו לברוח מרוסיה מחמת רדיפות המתנגדים. אחרי הגאולה, וקביעת הצאר של רוסיה שהחסידות צריכה להיות נסבלת ואסור לרדוף אותה, התחילו לחזור אליה אדמו"רים נוספים.
אמנם באותה שעה התחיל פלג מסויים לטעון שהדרך של לימוד חסידות בהבנה ע"י החסידים, אינה תואמת את דרך החסידות המקורית, שרק תלמידי המגיד לומדים חסידות לעיון, ואילו העם מסתפק בידיעה כללית ובעבודת הלב. לכן התחילו באותה שעה (תקס"ב) לכנות את שיטת חסידות זו בשם "חב"ד". ולאט לאט התקבל שם זה ע"י כולם.
האדמו"רים שיצאו בטענה זו היו הרה"ק רבי אברהם מקאליסק וסיעתו, רבי ברוך ממעזיבוז, קארלין, לאחוויץ ועוד.
לעומתם עמדו בעל התניא, ועמיתו הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שטענו אדרבא, זו היא דרך החסידות שלימד אותנו המגיד ממעזריטש.
כיון ששיטה זו כונתה בשם "חב"ד", הרי שהשיטה השניה (הדוגלת בעבודת הלב לחוד, ע"י החסידים) נקראה בשם "חג"ת".
אלא שזה לא מכובד, לכנות חסידות זו בשם "חג"ת" (כאילו אומרים: אנחנו חכמים ונבונים ויודעים, ואילו אתם בעלי מדות בלבד).
לכן מקובל יותר לכנות אותם בשם "חסידות הכללית".
לא עושים כאן שום הכללות, רק מדברים על קבוצה זו שנוגדת ללימוד החסידות ע"י החסידים, ודוגלת בשיטת התעוררות הלב גרידא, והיא הדוגלת בשיטת "וצדיק באמונתו יחַיה", שיטה זו מכונה בחב"ד בשם חסידות הכללית, שהוא התואר הכי מכובד שמתאים לשיטה זו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2003 17:21 |
|
| |
אבל מה זה חג"ת?
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2003 17:29 |
|
| |
אם חב"ד זה: חכמה בינה דעת, כלומר שכל,
אז חג"ת זה: חסד גבורה תפארת, כלומר מדות.
|
|
|
|
|
כי זה ברמה המעשית ולא ההסברתית] מפריעה מאד והיא מסבירה את היחס החבדי של אהבה מורעפת לכל הרחוק מהיהדות שיש סיכוי לקרבו, לעומת עוינות מסוימת לחרדי המסווג כבר שאין סיכוי שיתחבד!
