אז אני אביא הבאות...
אני מביא להלן את שיטתה הפילוסופית של איין ראנד, כפי שכתב תלמידה פיקוף, תורגם מאנגלית ע"י אוהד קמין. דבריה מודגשים, והערותיי בכוכביות מתחת לקטעים.
ווטו: ברשות יהוסף אני משלב את הערותיי למאמר בצבע אדום בהמשך להערות יהוסף.
הידע היודע והידוע - הזהות
2 רוב הפילוסופים לא ציינו במפורש את נקודות ההתחלה של שיטותיהם. האובייקטיביזם, לעומת זאת, הוא בעל בסיס המצויין במפורש: "הקיום קיים - ומתפישתה של הצהרה זו משתמעות שתי אקסיומות: שמשהו, אשר אותו אתה תופש, קיים, ושאתה קיים ובעל* תודעה; תודעה היא "היכולת לתפוש מה שקיים". הקיום והתודעה הן עובדות המשתמעות מכל תפישה חושית. הן היסוד לכל ידע (ותנאי מוקדם לכל הוכחה): ידע מניח מראש* משהו אותו אפשר לדעת ומישהו שיודע אותו. אלה הם מוחלטים שאי אפשר לפקפק בהם או להתחמק מהם: כל טענה שאדם טוען, כולל הכחשה של אקסיומות אלה, מניחה מראש שמוש בהן וקבלתן.
* לא מדויק, שכן להניח מראש שיש יודע יש צורך בידע שאותו האדם יודע לגבי זה, ושוב הוא אמור להניח מראש שהוא יודע ושוב את הידע, זהו מעגל קסמים ללא סוף. הכשל הלוגי הוא, שלא ניתן להניח יודע כקודם לידע, אלא רק יחד עם הידע. דבר זה יבוא לידי ביטוי בהתפתחויות אחרות מכוח אי דיוק זה.
*המלה "בעל" היא המעוותת מעבר ל"אי דיוק" בלבד. כמו שכבר משתמע מדברי יהוסף אין כאן אלא אקסיומה אחת, שאין תודעה אלא יודע ואין יודע אלא ידיעה. המלה "יודע" היא שם כללי המתיחס לקבוצת הידיעות המתיחסות בצורה מסוימת לאדם מסוים. [נידון באורך בפורום באשכול על מטאפיזיקה ואפיסטמולוגיה.]
4 האקסיומה השלישית הנמצאת בבסיס כל ידע - אקסיומה הנכונה, כפי שציין אריסטו, לגבי "הקיום באשר הוא קיום" - היא "א היא א" - חוק הזהות*. חוק הזהות מגדיר את מהות הקיום: להיות פרושו להיות משהו, כל דבר הוא מה שהוא. מחוק הזהות נובע העיקרון היסודי של כל פעולה, חוק הסיבתיות, אשר לפיו פעולות של כל דבר נקבעות לא במקרה, אלא לפי טבעו של הדבר, כלומר לפי מה שהוא*.
* חוק הזהות כחוק שלישי, נפרד מב' החוקים של הידע והיודע, נראה מוגזם. הזהות היא חלק מהידוע, הזהות היא הפרטים המסויימים של הקיום, כמו: גוש זה קיים לגוש עיניים אוזניים וכו' - אדם, אין כאן חוק חדש או עיקרון שונה במהותו מחוק הקיום היסודי. על פי מה שהזכרנו קודם, הרי שבעצם יש כאן חוק אחד ויחיד "הידע", שכן היודע מזוהה כידע, והזהות היא הפרטים של ידע, והם כנ"ל בכלל "הידע". בהמשך ראנד עצמה מציבה את חוק הזהות כחלק מחוק הידיעה, ראה שם.
אם כי איני מוסיף בעצם הנקודה על דברי יהוסף, אעיר שאיין ראנד עושה כאן פעולה דתית בכך שהיא מפרידה חלק מאקסיומת הידיעה לאקסיומה נפרדת. מאחר ובני האדם כה מזייפים את שהם יודעים באמצעות מילים, "האנישה" ראנד את אי הזיוף כחוק זהות למען ייכבד יותר, בעוד עובדת הזהות היא מוחלטת ולא אך חוק. אך כדלהלן ראנד משוה חוק למוחלט.
* ראנד האליהה את "טבעו של דבר". אין "לפי מה שהוא" ידוע מראש כי "הוא" היינו הווה מוחלט וחוק הסיבתיות אינו אלא יחסית להתמדת הווה היכולה להשתנות בכל עת. הסיבתיות אמנם חוק חקוק קבוע, אך חקיקה יכולה שלא להיחקק וניתנת לשינוי ברצון הווה-מוחלט. [נידון רבות בפורום ובמיוחד באשכול "תהליך התכלית: החזק וקלף גם יחד!"
5 חשוב מאוד להבין את היחס שבין שלושת האקסיומות הללו. הקיום הוא האקסיומה הראשונה. הקיום קיים באופן שאינו-תלוי בתודעה. האדם יכול להתאים את סביבתו לצרכיו, אבל "כדי לשלוט בטבע, יש לציית לו" (פרנסיס בייקון). שום תהליך שכלי אינו יכול לשנות את חוקי הטבע או למחוק עובדות. תפקודה של התודעה אינו ליצור את המציאות, אלא להבין אותה. "קיום הוא זהות, תודעה היא זיהוי" .
9 המטפיסיקה והאפיסטמולוגיה קשורות זו לזו באופן הדוק; ביחד הן יוצרות את המסד שעליו ניצבת הפילוסופיה כולה. באופן דומה, הופיעו בתולדות הפילוסופיה דחיית המציאות ודחיית השכל כשהן שלובות יחד, כפי שאפשר ללמוד מהדוגמה של תורת אריסטו, מטפיסיקה התומכת במציאות דורשת ומאפשרת אפיסטמולוגיה התומכת בשכל.
שכל ומושגים
אין ראנד הגדירה את השכל כ"יכולת המזהה ומאחדת את החומר המסופק ע"י חושי האדם*". השכל פועל באמצעות מושגים ותקפות השכל מבוססת על תקפותם של המושגים. אולם טבעם ומקורם של המושגים הוא אחת הבעיות הראשיות בפילוסופיה; אם מושגים מתייחסים לעובדות, אז לידע יש בסיס במציאות, וניתן להגדיר עקרונות אובייקטיביים שינחו את תהליך רכישת הידע. אם המושגים מנותקים מהמציאות, אז כך גם כל הידע האנושי מנותק מהמציאות, והאדם הוא עיוור וחסר-אונים**. זוהי "בעית האוניברסלים", הבעייה אשר גרמה להתמוטטות הפילוסופיה המערבית.
* הערה סתמית: מילים אלו – "המסופק ע"י חושי האדם" מיותר לכאורה, כי אם יש צד שיש דרכי זיהוי שלא ע"י חוש, זה לא מעלה ולא מוריד, ואם אין צד כזה אין צורך לציין זאת כמאפיין.
** אין ראנד מתקרבת לרציונליזם בהבנתה את המושגים, אך עדיין פער "קטן" היא משאירה בין המושגים למציאות, הצד הראשון שלה שהמושגים "מתייחסים" לעובדות, בעוד שראינו, בדברים על יום, שהמושגים הנם עובדות ככל עובדות, אלא שהם עובדה מסוימת התקפה ומצויה כאחד בכמה הקשרים והופעות שונות. למשל כמה כסאות בצבעים ואופנים שונים, נושאים כולם את עיקרון "כלי מושב" שבהם, וזהו בעצם המושג, הוא עובדה טבועה במציאות עצמה, ולא איזו תוצרת או מעשה האדם המגדיר או משנה את המציאות ממשמעותה הישירה והראשונית. ראה עוד בהערות לקמן.
אפלטון טען שמושגים אינם מתייחסים לעולם הזה אלא למימד על-טבעי של מהויות. בעיני המחזיקים בתפישת הפילוסוף קאנט, המושגים (כולם או חלקם) אינם מתייחסים לדבר, כלומר: הם תוצרים סובייקטיביים של השכל האנושי והם בלתי-תלויים בעובדות החיצוניות. שתי הגישות, וכל הגרסאות שלהן בתולדות הפילוסופיה, מובילות לאותה תוצאה יסודית: ניתוק בין אמצעי רכישת-הידע של האדם לבין המציאות, ולכן הן גם מובילות להריסת יסודו של השכל האנושי (האפיסטמולוגיה של אריסטו טובה הרבה יותר, אבל בתורת המושגים שלו מעורבים שיירים של אפלטוניזם והיא איננה תקפה). הפילוסופים בני-זמננו ויתרו על העיסוק בבעיה זו, וכתוצאה מכך ויתרו על הפילוסופיה. אין ראנד הולמת בגישת האנטי-שכל ביסודה. ההישג ההיסטורי שלה הוא בקשר שעשתה בין צורת רכישת-הידע הייחודית לאדם לבין המציאות, כלומר בכך שהוכיחה את תקפותו של השכל האנושי. האובייקטיביזם טוען שמושגים מבוססים על עובדות המציאות ומתייחסים אליהן*.
* גם כאן, בסיומת זו, התנסחותה של איין ראנד, או תלמידיה, מציגים את המושגים בשניות מהמציאות. כלומר יש מציאות והמושגים מבוססים עליה, ולא שהם חלק בלתי נפרד ורציף במציאות עצמה.
כפי שזיהה אריסטו, השכל האנושי בלידתו הוא כלוח חלק; לא קיימים רעיונות מולדים. החושים הם האמצעי של האדם לקשר עם המציאות; הם נותנים לו את התנאי המוקדם לכל ידע, את העדות לכך שקיים משהו. ברמה המושגית של התודעה הוא מגלה מהו אותו משהו. יצירת מושגים היא שיטת האדם* לארגון חומר החושים. כדי ליצור מושג, אדם מבודד שני ישים מסויימים (קונקרטיים) דומים או יותר מתוך שאר השדה התפישתי, ומאחד אותם ליחידה שכלית אחת*, שאותה מסמלת מלה. מושג מתייחס למספר בלתי-מוגבל של מקרים: לישים המסויימים אותם בודד האדם, ולכל שאר האחרים (בעבר, בהווה ובעתיד) הדומים להם.
* כאן אנו שוב נתקלים ביחס של שניות אל המושגים, כנ"ל. לדברים האמורים, היחס למושגים הוא בדיוק כיחס לצבע של דבר או לדבר ללא הצבע. החלוקה בין הדבר לצבע קיים במציאות, שכן אחד אינו מתנה את השני, והמושג הוא ההיבט המתקיים פעמים רבות, כלומר אותו הצבע הנ"ל, אם הוא מופיע כמה פעמים, הכינוי שלו יהיה מושג. הסיבה שהוא נקרא מושג, כיוון שאינו נמצא בדבר אחד כפי שהוא מכונה בשם אחד, אלא מצוי בכמה מקומות ואנו משיגים אותו בשם אחד, שכן במהותו הוא אכן אחד – אין כמה "צבע אדום" וכיוצ"ב.
מושגים אינם על-טבעיים ואינם סובייקטיביים: הם מתייחסים לעובדות של העולם הזה, כפי שאמצעי רכישת הידע של האדם מעבדים אותן. (לדיון מלא בנושא זה ראה "מבוא לאפיסטמולוגיה אובייקטיביסטית"). המושגים מייצגים את העובדות כפי שהן נתפשות על ידי האדם*.
* התבטאות זו "כפי שהן נתפסות ע"י האדם" מסוכנת, שכן בכך אנו מניחים שיש עובדות הקיימות ללא תפישת האדם. הערנו כבר למעלה על כך.
דמיון הוא המפתח לתהליך זה. השכל זוכר את התכונות של ישים מסוימים דומים מבלי לציין את מידותיהם*, המשתנות ממקרה למקרה. "מושג הוא איחוד שכלי** של שתי יחידות או יותר בעלות אותה תכונה מבחינה (או אותן תכונות מבחינות), תוך השמטת מידותיהן המסוימות". "העיקרון הבסיסי של יצירת מושגים*** (אשר לפיו המידות המושמטות חייבות להתקיים בכמות כלשהי, אבל יכולות להתקיים בכל כמות שהיא) מקביל לעקרון הבסיסי של החשבון, שלפיו סמלים חשבוניים (ספרות) חייבים להיות בעלי ערך מספרי מסויים, אבל יכולים להיות בעלי ערך כל שהוא. מבחינה זו, מודעות תפישתית היא החשבון הפשוט, ומודעות מושגית היא המתימטיקה, של רכישת הידע".
* נראה כי גם כאן התפישה כאילו המושגים היא תוצרת האדם מובילה אל ההנחה שיש צורך לדמיין דבר שאינו קיים במציאות. כפי שראינו אצל יום, כל דבר בעל כמה הביטים הוא מחולק גם מבחינה מציאותית, כמו המכונית והצבע, אינם דבר אחד, שכן המכונית תתקיים ללא הצבע, ומכאן שאין צורך למחוק או להתעלם מהמציאות כדי ליצור מושג מחלקים מסויימים של המציאות, מלכתחילה יש כל מיני חלקים, ושם מושג מאפיין חלק מסויים החוזר על עצמו.
** לנ"ל נכון יותר להתבטאות, "איחוד מציאותי" ולא איחוד שכלי, המייחס זאת ברמה מסויימת לסובייקטיביות, בעמדה זו הרי נלחמת ראנד.
*** לנ"ל מושגים אינם תוצרת, הם יצורים קיימים מעצמם. יתכן והגורם להתבטאות זו הוא אותו הגורם המביא את איין ראנד לדגול באונכיות, היא רואה את האדם כנפרד מהמציאות ונבדל כבעל טריטוריה עצמאית, ומכאן שתפישותיו הם תפישות שלו, ולא ממש שקף מציאותי, כי אילו כל ידיעותיו שקף, אף הוא אינו "אני" אלא שקף מסוים, וכל הכלול בשקף ייכלל במונח אני, והרי השקף כולל דברים רבים שאינם נכללים בהגדרה של "אנוכיות".
עם כל הביקורת הנ"ל יש להדגיש שראנד שמה לב והדגישה את המשפט הבא – "שום תהליך שכלי אינו יכול לשנות את חוקי הטבע או למחוק עובדות". אלא שעם כל זאת, היא ראתה את המושגים כהבנות האדם הטבעיות המתייחסות למציאות, ולא המצאה. אנו מדגישים, שהמושגים אינם הבנות שהאדם יוצר, אלא הם רשומים במציאות ככל תופעה אחרת.
[יש עוד המשך, בהזדמנות]
תוקן על ידי - ווטו1 - 18/02/2004 4:17:50
 |
|
|