הרב שמשון ב"ר רפאל הירש - כ"ז טבת

יש במאמרו של הרב וינברג כמה דברים נכוחים בענין העמדת משנתו של הרב הירש כמשנה נכונה לכשעצמה ולא רק כתגובה למשבר הרפורמה, אך דבריו שם לצידוק שיטת המצוות כסמלים תוך היסמכות על מקורה האלוהי של התורה, ולא כ"שמים בתורה", היא הוצאת דברי הרב הירש מפשוטתם ומפשטותם.


ואלו דבריו שם:

חכמים שונים לא עמדו על עומק שיטתו הסמלית של הרב הירש. הפרופ' נ. רוטנשטרייך כותב בספרו "המחשבה היהודית בעת החדשה": עמדתו ה"בלתי תמימה" של הירש לדיני ישראל באה לידי ביטוי בולט בבחינה שיטתית שבהשקפתו. הירש ניסה לפתח השקפה של המהות הסמלית של המצוות... משמע שהמצווה כשהיא לעצמה אין לה מובן אלא בזכות האידיאה המתבטאת בה . ודברים דומים כותב גם היינמן במבואו. לעומת שיטת הירש מביא ר. את הביקורת של גייגר על התפיסה הסימבוליסטית. טענתו היא: הסמל בתור ביטוי הוא בן חלוף, הכל לפי טעם האדם ומסיבות זמנו. הצורך בסמל הנתפס לחושים. אבל האדם של ימינו כבר הגיע לשלב תרבותי שבו ניתן לו להכיר את הרעיון הדתי בטוהרתו ואין לו
צורך בסמל, ז.א. שהדור של מתבוללים רודפי הנאות ותענוגות החיים, עולה בתרבותו ובכושרו השכלי והרוחני על כל הדורות מימות משה רבנו ועד דורו של גייגר! כאן אין לנו עסק עם תשובת פיגול שכבר עבר עליה כלח. אלא שיש לתמוה על פרופ' ר. שטשטש את המושגים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, וקרבם בזרוע על ידי מלה משותפת אחת. בעיני גייגר ששימש הסמל כעין לבוש חיצוני פופולארי בשביל האדם הפרימיטיבי שלא היה בכוחו לעמוד על תוכנה המחשבתי של הדת.

בשביל הירש ובשביל כל רבותינו הגדולים, הרמב"ם, ר"י הלוי, הרמב"ן ובעל ספר החינוך שהלכו בשיטה זו, משמש הסמל, מעשה המצווה, להשריש בלבנו ונפשנו את האמונה בה' ואת כל הערכים הנשגבים שדת הקדש. לא סמל במובן הרגיל בפוית המינים, אלא עבודת הקודש במעשה ובפעולה גופנית לשם קבלת שפע הקדושה שדתנו מעניקה לנו. לא סמל במובן זיכרון של אידיאה מופשטת, אלא במובן של ביטוי ריאלי ומוחשי להתרוממות של נפש מתרפקת על קונה ושל מימוש יום יומי של אידיאלי הקודש בחיים.

בין הסמליות של הירש וזו של גייגר וסיעתו מפסיקה נקודת פירוד אחת: האמונה בתורה מן השמים. ונקודה זו, אם לדבר בלשונו של הירש, מהווה תהום עמוקה שאין לגשרה, בשביל הירש כמו בשביל כל המאמינים שהתורה היא עובדה היסטורית של התגלות ה' כמו בריאת הטבע. ועל כן יש במצוותיה תוקף נצחי, חוקה עולמית כמו חוקת הטבע. וכשם שאין אדם יכול לשנות חוקי הטבע, כך אין כל התפלספות שבעולם יכולה לבטל אף אות אחת מדברי התורה.

פרופ' ר. הנ"ל מביע דעתו על שיטתו של הירש בדברים שעומדים בניגוד גמור לסברתו הנ"ל (כאילו הירש לא החשיב את מעשה המצווה אלא בזכות האידיאה המתבטאת בה). הוא כותב להלן בספרו (צד 134): ש. ר. ה. היה אח לאותה המגמה הדתית שהעתיקה את מהותה של היהדות מן התחום המטפיזי למעשה המכוון על ידי המצוות. הוא היה בתחומה של האורתודוכסיה, ממשיך הדרך של מנדלסון, ולמרות תפיסתו הסימבוליסטית ראה את מהותה של היהדות בעקרונות המדריכים את החיים, ולא בעיקרי אמונה ובניסוחי "אני מאמין" (אגרת ט"ו). הרי לך שני כתובים המכחישים זה את זה! המלה "למרות" אינה אומרת כלום לישוב הסתירה שבין דעות מהופכות, ואין לך ישוב אחר אלא בהרחקת הטעות שטעה פרופ' ר. בהבנת שיטתו של הירש.

עד כאן דברי הרב וינברג, שלקח את משנתו של הרב הירש, הסמוכה על עצמה, ומשליכה אותה לשולחנם של אחרים.

לגופה של טענת גייגר, הרב הירש יענה באופן אחר: לדעתו אין המצוות משמשים סמלים טבעיים בדווקא, אלא סמלים מחנכים, המשמשים כ"שעון מעורר". כך שתיאורטית היה ניתן גם לבחור באופן שרירותי בסמלים חסרי זיקה למצווה. וכעת שיש עדיין בסמלים זיקה למצוות, הרי זה שכרינו.

מה בין רשר"ה לרנ"ו:

http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=279

הגם שעלבים בקנאים?

ספרן, אולי לך יאה לפתוח אשכול על רנה"ו?

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A4%D7%AA%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A5_%D7%95%D7%99%D7%99%D7%96%D7%9C

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=5235

 




http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=901487

_________________

מצפון.