הבנות בקרבנות

אדרבה, יש סליחה והתפייסות אבל כאן הן תוצאה של העשייה הפיזית ולא של כוונות הלב
ואכן נאמר: "ונסלח לו" אוקיי, אבל האם זה מעיד על עבודת הנפש הפנימית של המתפלל?

אם תמצאי הגיון לסליחה כזו, אז תציגי אותו. בינתיים יודע כל אדם ואין סיבה להניח שזה התחדש עכשיו, שסליחה ללא כוונת שינוי המגמה, אינה קיימת. אדם המבקש סליחה ומצפצף עליי הלאה, ונניח ששמעתי שאומר כך לחבר, לא אסלח לו וגם את לו.

כך זההגיון מחייב כנ"ל, וזה מסקנה הגיונית טבעית שאף אין צורך לציין אותה. אם את מזהה הגיון רציונלי לסליחה ללא לב, הציגי נא הגיון זה, ואז נשחזר את הדיון מתחילתו.

יש מקום לדון גם על מקום השחיטה של הקורבנות.והוגה גדול בזה הוא הרב שבתי רפפורט מישיבת אפרת שבות ישראל שידו רב לו בהמון תחומים וסתם אדם מענין.

שבוע טוב ,
1. בנוגע לזמן ומקום , דומני שהסברת את דברי על דרך הפרקטיקה , אני ניסיתי להסביר על דרך המהות , ודומני שדבריך בהחלט נצרכים להבנת דברי. (המחשת מדוע יציאה מהזמן היא עקירת הקדושה , ומהמקום , הוא רק התרחקות [או יציאה] ממנה , תוך קביעה שהיא גופא קשה , למה בנוגע למקום הקדושה מצויה בכל מקום , ובנוגע לזמן , לא ? על זה ניסו דברי להתייחס .)
2. ותורה שבע"פ מה תהא עליה ?
הלקראים דמינו ?
לעצם הענין , התורה מפרשת בודאי (וביחוד
על פי הפסיקה של חז"ל בענין "ממחרת השבת")
על קשר בין פסח , להנפת העומר , והטענה שלך
כאילו טכנית בגלל שיום טוב אי אפשר להקריב
העומר , מופרכת מכמה בחינות :
1. אם כן שיוקרב יום או יומים או שבוע
קודם [או לחילופין אחר כך].
2. ראינו שקצירת העומר (!!!) שלא לדבר על
קליתו הנפתו וכו'. דוחה את השבת , ואם כן
מדוע שלא תדחה יום טוב ?
אלא שעל כרחך , יש קשר בין הפסח , להנפת
העומר .

ואני שניסיתי להבין משמעות הדברים , ראיתי
לנכון , לראות קשר בין ההבדלות שנעשית
ביו"ט ראשון של פסח (ובפרט בקרבן הפסח ,
שראוי לעיון בפ"ע) מארץ
מצרים , שמייצגת את הארציות הטמאה
השרויה בין מיצרי החומריות .
אל הארציות החדשה , בארץ אשר עיני
ה' א-להיך בה שהעומר
מייצג , שראויה להתקרב אל הקב"ה , עד
שביום העצרת , מוקרב ממנה חמץ אל המזבח
ממש . (לא מוקטר אמנם , אלא שההגשה היא
ההקרבה.) ויש בו דמיון אל התורה (אם כי כאן
אין קישור הכרחי מן הכתובים בין יום העצרת
למתן תורה , ותולה אני את הדברים במדרש
חז"ל במובא בפ"ט דשבת. ) שמקרבת אותנו
מתוך תרבות שכוללת חומריות (אכילה
ושתיה , יחסי אישות , מלחמות נגד עמים
אחרים ועוד. ) אל הקב"ה .
מקוה שכוונתי ברורה יותר עכשיו,
שבוע טוב.

אישציפור

הקשית עליי בשניים, 1. מדוע לא נדחה לזמן אחר מאשר למחרת יו"ט, על כך כבר הבאתי שלפי חלוקת החודשים המתוארת בגמ' ב"מ, הרי שהקציר מתחיל בדיוק באמצע ניסן, וא"כ אין טעם לדחותו מעבר לצורך.
2. הקשית הן העומר דוחה שבת, ראשית אין דומה מצב בו כל שנה חל העומר בפסח, ודווקא משום שאינם קשורים לדעתי, למצב אקראי בו הוא חל בשבת. שנית, יתירה על הראשונה, הרבה פחות מתאים שיהא העומר בפסח מאשר בשבת, פסח הוא חג פעם בשנה החוגג את יציאתנו ממצריים להיות לעם ד', ואם באופן קבוע ואף באופן ארעי נהיה עסוקים בדבר שיש לו משמעות אחרת, הרי זה בכלל אותו עיקרון של אין מערבין שמחה בשמחה, ושני העניינים ייצאו מופסדים, משא"כ שבת, שהוא קבוע והתוכן שלו מתבטא במצב האדם, ואינו חג בו אנו חגים - מסתובבים, סביב תוכן שאנו רוצים להנציחו בדרך חגיגה הדורש תשו"ל מלאה, וכהדא שאין מערבין שמ"ב.




ובדבר מה שכתבת על מחשבת פיגול, הסברתי בדבריי למה שינוי מקום שונה מחריגה בזמן. הזמן הוא זה ההופך את האכילה לאכילת מזבח, משא"כ המקום שכל מקום באשר הוא כשר מבחינה עקרונית לאכילה מד', כבזמן הבמות. ובקצרה, הזמן הוא תנאי הכרחי, שכן אחרת האכילה היא אכילה ככל אכילה, המקום מוסיף אך אינו תנאי פנימי שהרי כל מקום מקומו של עולם כבבמות.