|
|
| נשלח ב-22/3/2004 21:15 |
 |
| |
נתמנית להסביר את נישטאיך? המנגינה אותה מנגינה? איני בקי במנגינות, אך כאשר המלים בשיר הן אחרת רק שטחי מסתכל על המנגינה הדומה.
האם זהו תירוץ לסילוף? ולהתחמקות? אולי בעינייך. גם זה מקורו בח' פרקים להרמב"ם?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 21:56 |
|
| |
מסתברא,
נראה לי שנישטאיך זוכה פה להערכה בזכות ולא בחסד, והוא בטח איננו זקוק להגנתי.
הסיבה שהחלטתי להגיב היא הסילוף, שאתה מאשים בו אחרים. הרי הבאתי לך את דברי נישטאיך שמבדיל ביניך לבין כוכבי. וכל אחד מבין שמותר לשאול שאלות בע"מ בתניא.
עכשיו אתה גם מזלזל בדברי הרמב"ם, שהרי ידועים סיבותיו על התנגדותו ללימוד הקבלה.
ולא רק בח' פרקים, אלא גם ב"מורה נבוכים" בהלכות יסודי תורה, ועוד בכל הזדמנות בה יכול היה להתריע מפני הרעה החולה.
תוקן על ידי - איקה - 22/03/2004 22:19:00
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2004 02:31 |
|
| |
איקה, ווטו, מיימוני: אני לא מצפה מכם לקבל את דברי אדמה"ז כהלכה למשה מסיני.
גם מנישטאיך, מסתברא וכל מי שמגדיר את עצמו חסיד חב"ד, אני לא מצפה לא לנסות להבין בשכל את הדברים שהוא אומר. להיפך, בדיוק כמו שאת כל התורה צריך לנסות להבין בכלי השכל, כך, כמובן, צריך להיות גם עם מה שכתוב בתניא. אין לי מושג, מסתברא, מאיפה בדברי הבנת אחרת.
השאלה היא מה קורה כשלא מבינים? מה עושים כאשר מדובר בדברים שאין לנו כלים להתמודד איתם?
מה עושים כאשר הדברים מתנגשים עם ערכים הומניים ומוסריים מבחינה אנושית?
האם מסיקים שאדמה"ז, חלילה, טעה?
האם לנו, אנשים פשוטים, יש בכלל זכות לחלוק על דברים שהוא כתב, רק מפני שבמוח שלנו, מסיבה כזאת או אחרת, זה לא מתקבל?
ופה באה לידי ביטוי ההבדל המהותי ביני לנישטאיך. מבחינתו, התשובה חיובית. בעיני, בגלל שהוא, לדבריו, למד בישיבות שלנו, התשובה שלו בזויה.
מיימוני, אני כחסיד, לעולם לא אוכל לומר, לא על משה רבינו, וכמובן שלא על הרביים שלנו, שהם, ח"ו, טעו. אופס, שוב בא לידי ביטוי הצד הבלתי רציונלי שבחשיבה שלי. מצטער. אבל גם האי רציונליות הזאת יכולה להיות מובנת בשכל, וקצת מזה כבר בטח מובן לאור הדברים שנכתבו למעלה.
גם כאשר נכתב במפורש שמשה רבינו "טעה", אני אינסטנקטיבית יוסיף את המילה "כביכול". ולא אקבל את הדברים כפשוטם. תורת החסידות מעניקה פרשנות עמוקה להתנהגות של משה, כולל כזאת שלכאורה הייתה מנוגדת לרצון ה', והיא מבליטה דווקא את הגדלות שלו, ואת ההקרבה הגדולה, שהייתה במעשיו, הקרבה שנבעה מתפקידו כמנהיג שרצה את טובת העם, הקרבה שעליה הוא שילם את המחיר, ואת העובדה שהתורה מספרת לנו על כך, כדי ללמד אותנו איך מנהיג בישראל צריך להתייחס אל צאן מרעיתו.
ומכאן, איקה, התשובה גם לווטו. לא יודע, אגב, למה החלטת שלא עניתי לו, לי דווקא נדמה שעשיתי את זה באחת התגובות הקודמות שלי.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2004 03:41 |
|
| |
שכחתי מדוע התנזרתי מאתרא הדין, אך איקא מזכירה לי.
תודה על ההזכרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2004 10:36 |
|
| |
י. כוכבי
אני מאד מתפעל מהכנות ומהמודעות העמוקה והמעמיקה. אני סבור שהצגת מבנה מחשבה מסודר, בנוי לתלפיות כשיטה הראויה להילמד.
אני מניח שביסוד הדברים החילוק המהותי בינינו הוא בשאלה המתודולוגית: האם העיקרון שתמיד יש לחפש הסבר עמוק יותר, לפעמים קבלי או חסידי יותר, או - שיש גבול שבו נעצרים ואומרים: עד כמה שאני יכול לבדוק - ואני אומר רק את מסקנתי - אבל אני מחוייב לה - אזי יש כאן סתירה, שמע מינה יש כאן טעות. ולהפך, אם אתעלם ממסקנתי, אעשה שקר בנפשי, וזה אסור.
אתה הולך בדרך הראשונה, ואני בשניה. ואני רואה שכל מעשיך נובעים מיראת שמים, ואין לי אלא לקנא בטהרתך וללמוד ממנה.
עם זאת, אני שומע בדבריך נימה של פלורליזם, ולא במובן השלילי. אתה כותב שאתה הולך לשיטתך, וברי לך שאחרים הולכים בשיטתם. לפיכך, אתה מבין שאדמוה"ז, למרות מעמדו, אינו נהנה ממידת הסמכות שהוא נהנה ממנה בין תלמידיו.
אם אנו יכולים להסכים על שתי גישות אלו, יקל עלינו בהרבה לדבר, וסבורני שנפיק תועלת מרובה מהתובנות שאתה עשוי לתרום. אני מקווה שגם להפך, שיהיה לנו מה לתרום לך.
אשר לנישטאיך, האם קרקע גידולו בחב"ד - כפי שנראה מן הדברים כאן - צריכה למנוע ממנו להחליף את העיקרון המתודולוגי של נסיון לפרשנות בכל מחיר בעיקרון המתודולוגי של בירור האמת עד כמה שאדם רואה שהוא מסוגל, כשהוא מסוגל?
אני סבור שלמרות שאני יכול להבין את הרגש של מי שבא מאותו רקע ומקפיד על מי שנטש את הדרך, בכל זאת יש מקום לגישתו של נישטאיך. שהרי כולנו נמצאים בתוך מסגרת התורה, כולנו רוצים לעשות רצון ה', וכולנו עמלים לבררו - בדרכים המסורות לנו מחכמינו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2004 16:21 |
|
| |
להודיעך צידקותם של ישראל...
בפסח הזה היה אירוע מסוים שבו עשו בשר על האש (אולי זכר לקרבן?). ברגע מסוים, פרצה פתאום אחת מבנות אותה משפחה בהזדעקות שזכור לה בבירור שלפני כחצי שנה, על אותו גריל ממש נצלו, לא עלינו, קציצות שבהן היו פירורי לחם. מיד התחיל דיון קדחתני איך מגעילים גריל.... החבורה פנתה אלי בתובענות בציפייה לתשובה. נו, מה אומרים? מלמלתי משהו על ליבון וכו'. הממונה על הגריל החרוץ ניסה לבצע ליבון.
לסיפור הזה יש להוסיף הבהרה אחת, לא די שהשיחה וליבון הגריל התקיימו בעצם ימי הפסח, אלא גם שבת היה.
כמו שאיש חכם אחד נהג לומר: "הכל שאלה של סדר עדיפויות"...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2004 16:35 |
|
| |
שחרית
איך אמר חכם אחר "עם ישראל חי אבל חולה!"
או אחר "אפילו ליברלי ישראל מלאים מצוות כרימון"
או במילים אחרות בין אם יאמרו "גנים יהודיים" [אלי10] או חינוך יהודי, זהו היהודי!
|
|
|
|
|
