הרמבם כעמוד האמונה

כל הטענות והטענות שכנגד שמועלות פה אינם הוכחות אלא תירוצים.
לדעתי השאלה האם יש לעסוק באופן עצמאי בנושאים של אמונות ודעות ,איננה שאלה הלכתית כלל . שאלה מעין זו תלויה אך ורק ביושרו האינטלקטואלי של האדם .
אם אדם כלשהו סבור שעיסוק בעינינים מעין אלו יגרום לו לרפיון או לבוא לידי טעות שתפגע קשות בעיקרי אמונתו , חובתו שלא לעסוק בנושאים אלו כלל.
לעומת זאת , אם אדם אחר סבור שעיסוק בעינינים אלו מוביל להעמקת אמונתו ולמימוש חיים מלאי תוכן פנימי ובנוסף לכך הוא יכול תמיד לשמור על שיקול דעת שלא ימשך אחר דעתו באופן נחפז , אלא תמיד ישקול במאזני שכלו את דעותיהם של שאר החכמים -בודאי שראוי שיעסוק בכך .
ומכאן ששאלות מעין אלו הינם סוביקטיביות לחלוטין ומשוללי הכרעה גורפת.
אמנם ידעתי שהשאלה הבאה מיד לאחר דברים מעין אלה היא : כיצד אתה יודע שאתה מספיק חכם ושקול על מנת לעסוק בנושאים אלו ? ,אולי יצרך הרע מטעה אותך לחשוב שאתה אכן כזה בזמן שאתה רחוק כמזרח ממערב מתכונות אלו ?
והתשובה היא : אינך יכל להסיר מעצמך את האחריות למעשיך ולהטיל אותם על הרב , הספר או המסורת על מנת שיקבלו הכרעות מעין אלו עבורך. ישנם שאלות שרק אתה לבדך יכול לענות לעצמך עליהם ולא אף אחד אחר זולתך. אמנם ניתן ורצוי לקבל עצה או הדרכה וסיוע מאנשים מלומדים ובעלי ניסיון , אבל בסופו של דבר בשאלת הקשורות לנבכי נפשו של האדם צריך להחליט רק אותו אדם עצמו.
הן אמת שמצינו דינים רבים שאינם סומכים על שיפוטו ורצונו הטוב של האדם ומנחיתות עליו מצוות מגבוה, שהם בבחינת " לך לך אמרינן לנזירא לכרמא לא תיקרב " או סייגים מדרבנן שנועדו להרחיק את האדם מן העברה .
אך לא מצינו בשום מקום איסור להעמיק בעיניני אמונות ודעות , ולהפך לפי חלק מהראשונים זוהי מצוות עשה של "וידעת היום" , ואפילו לאותם הסבורים שיש להעדיף את האמונה הפשוטה אין זאת אלא מחמת חשש ולא מחמת איסור כלשהו.
(ואל תשיבני מהר"מ בהלכות ע"ז שכתב שיש בכך איסור , משום שהוא מדבר רק על עיסוק בספרי ע"ז ומינות ולא בחקירה אוביקטיבית).

אמנם למרות האמור , ודאי שיש להרים מכשול ,וללמד תועים בינה , ולהסביר לכל הסבור שיש בעיסוק בנושאים אלו איסור הלכתי כלשהו, את האמת הברורה שלא זו בלבד שאין איסור אלא יש בכך אף מצווה , וכל המתנגדים לעיסוק בחקירה לא התנגדו אלא משום החשש שמא ימשך אחרי לבו ועינו ולא מחמת איסור מפורש.

שאלה לאסופי-

אם אדם שחקר והעמיק הגיע למסקנא (משעשעת לטעמי-וגובלת בבעיה רפואית)שאין לו לשמוע לחכמי דורו.או למשל שחז"ל האמינו בעבודה זרה על סרכותיה השונים.האם לדעתך אדם כזה ראוי ללמוד ולחקור בענייני אמונה? או שמא עליו לגשת לטיפול פסיכיאטרי?

שלום לכולכם.
לעולם זקנים מעמידים את ישראל.
אין ויכוח.
כולם מודים. גם מימוני ויעידו כל כתביו על הרצינות בה הוא מתייחס.
מוטי.
אין אפשרות להחזיק באמונה ולייצג אותה אם אינך חי על פיה. קל מאד לתבוע תביעות לא רציניות, כשאינך עומד מאחוריהם, בהנהגתך האישית.
אתה מוכרח להבין שהתבטלות לחכמים היא חויה שמי שלא חווה אותה לא יכול לדבר עליה ולהטיף לה.

מימוני.
הרב שך זצ"ל היה אדם פתוח וחושב. לכל הנהגותיו הגיע מתוך מחשבה עמוקה ועיון ללא סוף.
זה לא הופך אותו לצודק אוטומטית.
אבל נראה לי שלא הכרת אותו כראוי.
גם לא נראה לי שהוא היה אדם מנותק מהמציאות.
מתוך סיפורים רבים ששמעתי אני מבין שהיתה לו הבנה רחבה מאד, גם בהוויות העולם. גם באמונה הוא עסק, וודאי שבכתבי הרמב"ם על כל גווניהם.
ובכלל, הרי שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו...
בגדול, שוב תודה לכולכם על התיחסותכם הרצינית.
למדתי שהנושא איננו כה פשוט כפי שנראה לי.
למדתי גם שכדי להצליח צריך לקבל גיבוי מחכמי הדור המפורסמים, אחרת כל דבר נדון לויכוחים מעצבנים.
חוץ מזה שכל הנוטל עצה מהזקנים אינו נכשל.
בכלל לא עולה על דעתי שמישהו מהחכמים המפורסמים יתנגד לרעיון הבסיסי שלי.
ולמדתי שלכל דבר יש פנים רבות. ויש כאלו שרק שומעים רעיון של עיון בעיקרים שעל פיהם אנו חיים, מיד חושבים על סכנות.
האמון הפנימי שלי ביהדות חזק כל כך, שלא נראה לי שיתכן שעיון ביסודותיה יגרום למישהו נזק.
ואם תשיבוני...
אף אני אשיב טינה היתה בלבם...
וביחס לקירוב רחוקים.
עלינו להבדיל בין עיקר לטפל.
בין יהדות לכיתתיות.
עלינו להקפיד על אמירת האמת ורק את האמת.
עלינו להיות אנשים שפיהם ולבם שווים.
והשם יהיה בעזרנו ושמר רגלנו מלכד.
תודה רבה לכולכם .
כונת כולכם רצויה.
החכמתם אותי רבות.

טרוד יקר-

כפי שכתבתי לך באישי-ברכות ינוחו על ראשך אם אכן תלך ותציית לחכמי הדור שליט"א.

אני מקבל את תוכחתך אליי באהבה.אבל ישנם דברים צורמים מאד בדבריך כפי שאציין.אנא שים לב.

1-כתבת שמיימוני מתייחס ברצינות לחכמי הדור-לצערי על פי הראיה שלו מתוספות הרא"ש בהוריות.הוא מתעקש שיש לו היתר לחלוק בגלוי ובצינעא על חכמי הדור-אם כך יחס רציני זה אינו אלא כיחס של כבוד ולא של מרות.ובזה אין שונה יחסו אליהם מיחסי אל המורה למתמתיקה שלי.אין כאן תורה.

2-כתבת עלי ש"קל מאד לתבוע תביעות לא רציניות כשאינך עומד מאחריהם" לבטח התכוונת "תביעות רציניות" הלא כן? כי לשמוע אל חכמי הדור היא תביעה רצינית מאין כמותה.

3-כתבת שמי שלא חוה התבטלות לחכמים לא מבין אותה-ובכן אני התבטלתי ומקווה להיות מבוטל.כגודלו של היצר הטוב כן גודלה של הרכנת הראש לדבריהם.

4-כתבת שהרב שך הגם שהיה תוח וכולי.."לא הופך אותו לצודק אוטומטית" -על ההקדמה שלך בתיאורו לא אכנס.ואיני יודע אם היא מעלה או מורידה מגדולתו.אבל כן אתייחס למה שכתבת שהוא לא צודק אוטומטית.מה לך ולזה? אותך לא צריך לעניין אם הוא צודק.ולא בכחך לשפוט.הכר ת מקומך.כל עסקך הוא בהבנת דבריו ושמיעה להוראותיו אם הוא רבך.יש לך השגות? שאל את פיו.ספרות השו"ת מלאה מזה.

5-כתבת שהרב שך זצ"ל עסק בכתבי הרמב"ם על כל גווניהם-זאת איני יודע.וגם לא מענייני.מה שכן ידוע הוא.שהוא עסק בכל מה שמביא לשלמות על פי דעתו.ואם דעתו היא לך אבן בוחן.עסוק במה שהוא עסק.ואל תעמידהו במבחן שילמד מה שאתה חפץ.או מה אתה סבור שעליו ללמוד.כי הוא הרב ואתה התלמיד.ולא אתה תקבע לו מה ללמוד ומה לא.

6-כתבת שיש כאלו שחושבים מייד על סכנות בענייני האמונה -אבל אל שנכשלו טינה היתה בליבם-ואתה שמור ובטוח.----כן כן ככה חשבו כולם בהתחלה.מוכר וידוע."לי זה לא יקרה".ככלל עדיף לך מזהירות יתר מאשר עזות יתר.תן לרבותיך להכריע אם אתה ראוי לעסוק בשורשי האמונה בדרך הרמב"ם או אם בכלל צריך ללומדו.

תודה גם לך.ואם אכן כך אתה עושה ושומע לגדולי הדור -ברכות ינוחו על ראשך.

הטרוד/moty777, מה עניינך בדיון בכלל מאחר ויש לשאול את דעת גדוילינו יודעי הכויל יויתר טויב?

האסופי
הכלל שהנחת שישנם דברים שעל האדם עצמו להכריע, תקף אצל אדם רציני בכל הענינים ולא רק בהשקאפע. ברגע שהסרת ממנו את האלמנט הכפייתי/חברתי הצבת אותו מול ההויה נטו ואז איפשרת לו לפתח את טהרתו. זה יותר ענין של גיל מאשר ענין של תחום. (אולי באמת כמו אלה שאומרים שעד גיל ארבעים -כמובן שהכוונה לסביבות וגם לאו דוקא לכרונולוגי - לא יעיינו בקבלה ובמורה נבוכים)

בוגי,

לא הבנתי, מצד אחד אתה אומר שזה יותר עניין של גיל מאשר עניין של תחום, ומאידך אתה אומר ו"לאו דווקא גיל כרונולוגי."

מה המקור לקביעה גיל ארבעים ...."ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו". כשהגיע לארבעים, שנות הבינה, *השלים* ל"הכירו", וידע להשיב תשובות על בני אור כשדים.

בהנחה שאדם לומד את כל ההקדמות כולן , הוא "מורשה" לעסוק במדעי האלוקות וגם זה בתנאי שזה על הסדר עליו מדבר הרמב"ם בהלכות יסודי תורה, שבספר המדע במשנה תורה.

גיל ארבעים הוא מספר סמלי לאדם בהנחה שהספיק ללמוד את כל הנדרש כדי להתחיל במדע האלוקי.וזה בהנחה שמדובר באדם שגילה בעצמו את ה' בלי מורה ומלמד שקוע בין עובדי עבודה זרה והוא עובד עם אביו ואימו. כמובן שאם אדם יתחיל ללמוד רמב"ם מגיל שלוש ברצינות הראויה, הוא יגיע הרבה יותר צעיר ללימוד - המדע האלוקי.

בנדרים לב, "אברהם הכיר את הבורא כשהיה בן שלוש שנים" - על יסוד הכתוב : עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו/ה) כמנין עקב משנות חייו שהיו קעה. הרמב"ם מיישב סתירה זו בהלכות יסודי תורה כשהוא אומר: "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן - כלומר אחרי היגמלו כשהיה בן שלוש התחיל לדרוש ולבקש את ה'.