האם מותר ללכת ל"דין תוירע"?

שנרב_נ:

אם כבר אז תקשה מצד הנוטל שכר לדון דיניו בטלים, וממילא כשלא יטלו שכר תיפתר גם הבעיה של מינוי הדיינים מפני שלא יהיה לחץ על המשרות...

אבל למען האמת אם נשכח מבעית הנוטל שכר נמצא שהדיינים כשלעצמם הם ראויים, וסוג כזה או אחר של לחצים ותככים ביחס לקבלת משרות תורניות היה בכל קהילות ישראל מאז ומעולם. יש הבדל בין "אלוהי כסף ואלוהי זהב" שעליהם צעקו המוכיחים, הינו רבנים ודיינים שאינם ראויים והתמנו רק בתמורה לשוחד, לבין מינוי אדם ראוי למשרה על בסיס דחיפות פה ושם.

נדמה שאצל חז"ל רמה מסוימת של מנהל לא תקין על בסיס טובות הנאה או קשרי משפחה נתפסה כלגיטימית. ראה הדין שאסור לאדם מן הצד לתת עצות למי שעומד בדין  משום אל תעש עצמך כעורכי הדיינים, אלא אם כן מדובר בקרוב משפחה שלך (כתובות נב.). ראה גם דברי התוספות על הסיפור של מרתא בת בייתוס ששקלה "תרקבא דדינרי" לינאי המלך כדי שימנה את יהושע בן גמלא לכהן גדול. התו"ס [ב"ב כא.] אומרים ש"צדיק גמור היה" (יהושע בן גמלא ה"זכור לטוב") וזה שנזקק לשוחד כדי להתמנות לכהן גדול הוא מפני שהיו מועמדים ראויים יותר... כלומר בעיני בעלי התו"ס עצם זה שהאדם שילם שוחד כדי לקבל ג'וב במקום אנשים ראויים ממנו אינו פוגם בצדקותו כלל.

*****
בעלבעמיו:

כלומר
שהערכים המודרניים שלנו עומדים לנו לרועץ.

השכן:

שנרב,

מיהושע בן גמלא איני בטוח שיש ראיה. יתכן והיה אכן המתאים ביותר, אלא שהשוחד נצרך כדי שלא ימנו את מי שאינו מתאים. תלוי מתי מונה, האם בימי ינאי [כמו הגמ' ביומא], שאז היה מלך לא מי יודע מה [שבשלב כלשהו אף כיהן בעצמו ככהן גדול!], או בימי אגריפס השני [גיטין???], שהיה מלך ששמע לקול חכמי הפרושים*. כך או כך, אשתו היתה בת כהנים, והשוחד לא היה ברור כל כך. למרות שמלשון הגמ' יתכן ודרשו את התשלום לגנאי, אבל יתכן גם שדווקא ההיפך. שהרי נדרש במקום אחר לשבח על יסוד בתי ספר. ויתכן שרצו להראות שנשא אשה ראויה שלא הססה לשלם ממון רב בשביל המשרה, כדי שיכהן בה אדם ראוי. ולציין שעצם הסיפור בא [גם] כדי ללמד הלכה שכהן שקידש אלמנה ואח"כ נתמנה לכה"ג רשאי לכנוס.

זה מה שהעלה זכרוני העבש, ומי שיכול לרכז אגדות אלו מהמקורות לאשכול, ימצא שקורות יהושע בן גמלא ראויים לדיון מרחיב הדעת.



* לחובבי הז'אנר, יש תוס' היכנשהו שטוען שהיו שני יהושע בן גמלא.

_________________

בעלבעמיו:

רמב"ם הלכות סנהדרין:

ג,ח  ועוד אמרו חכמים, כל המעמיד להם לישראל דיין שאינו הגון--כאילו הקים מצבה, שנאמר "ולא תקים לך, מצבה, אשר שנא, ה' אלוהיך" (דברים טז,כב), ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטע אשרה, שנאמר "לא תיטע לך אשרה, כל עץ:  אצל, מזבח ה' אלוהיך--אשר תעשה לך" (דברים טז,כא).  וכן אמרו חכמים "לא תעשון, איתי:  אלוהי כסף ואלוהי זהב" (שמות כ,יט)--אלוה הבא בשביל כסף וזהב, זה הדיין שמינוהו מפני עושרו בלבד.